החלטה בתיק בש 8333/08

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בעבירות של גניבה והתפרצות למקום מגורים והפרת הוראה חוקית. נטען כי המשיב התפרץ בצוותא חדא עם אחר, לבית במושב שדה צבי, בעוד רכב מונע בקרבת מקום, והכל בכוונה לבצע גניבה או פשע. נטען כי הפורצים נמלטו מהמקום משהגיע לבית אחיינו של בעל הבית. בעת ההתפרצות, היה אמור המשיב להיות במעצר בית, כרשום בכתב האישום.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה זו למעצר עד תום ההליכם.

על פי העדויות שבתיק החקירה, הגיע אחיינו של המתלונן לבית, וראה את שני החשודים. הוא זהה את הרכב שהמתין בחוץ ורשם את מספרו.

במסדר זיהוי תמונות שנעשה לאחיין, הוא זהה מבין כל התמונות את תמונת המשיב, ברמה של 95% כדבריו.

עוד עולה מתיק החקירה כי ביום האירוע, לקח המשיב את הרכב שהמתין מחוץ לבית, ממגרש למכירת מכוניות. על כך, קיימת הודעה של בעל המגרש, אשר אמר מפורשות כי באותו היום, מסר את הרכב למשיב. בעל המגרש מסר את פרטי המשיב לשוטר שגבה את העדות.

טוען ב"כ המשיב, כי לא קיימות ראיות להוכחת אשמת המשיב במיוחס לו בכתב האישום ולחילופין, כי הראיות חלשות ומצדיקות את שחרור המשיב בתנאים.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים מצאתי כי בנסיבות העניין עולים מספר סימני שאלה המטילים צל על הראיות שבתיק החקירה, באופן שיש בדבר כדי להשפיע על עוצמתן של הראיות.

המתלונן בעדותו מספר כי יום קודם  לכן, ביום 3.9.08, ראה רכב חונה בקרבת ביתו, וכי מספר הרישוי שלו היה כמספר הרישוי של הרכב שראה אחיינו עת הגיע לבית וזהה את הפורצים ואת הרכב. המתלונן לא מסר כי רשם את מספר הרכב, והוא רק מסר כי בהיותו מתנדב במשמר הגבול, הוא בודק כל דבר חריג. יש לציין כי עדותו נמסרה מספר שעות לאחר עדות האחיין.  מנגד, קיימת הודעתו של בעל מגרש המכוניות, אשר מסר בצורה ברורה כי ביום 3.9.08, היום הקודם לאירוע, לא היה הרכב ברשות המשיב, באשר הוא נמסר למשיב  ביום 4.9.08.

אין ספק כי יש בדבר כדי לעורר תמיהה מסויימת באשר להודעת המתלונן בדבר הימצאות הרכב יום קודם לאירוע ליד ביתו. אין לדבר הסבר בתיק החקירה.

עוד קיים צדק בדברי ב"כ המשיב, משטען כי לא קיים תיעוד לגבי נסיבות ביצוע מסדר זיהוי התמונות שנעשה לאחיינו של המשיב.

מסדר הזיהוי נעשה בבית המתלונן, לאחר שפרטי המשיב נמסרו בעקבות בירורים טלפוניים עם בעל מגרש המכוניות, אשר מסר את פרטי המשיב כמי שנטל את הרכב ממנו. אין בתיק כל מזכר באשר למהלך ביצוע הזיהוי בתמונות. יש בדבר כדי להשליך על עוצמתו של מסדר זיהוי התמונות.

לא ברור מדוע מיהרה המשטרה לבצע את המסדר במקום האירוע, ללא תיעוד במזכר או בזכרון דברים.

טוען ב"כ המשיב כי קיים פגם נוסף לגבי מסדר הזיהוי, והוא כי לא הודע עליו למשיב בטרם עריכתו, וכי לא ניתנה לו אפשרות לכך שעו"ד או נציג מטעמו יהיה נוכח במסדר. לעניין זה מפנה ב"כ המשיב לספרו של קדמי בעמ' 576 ואילך. הדבר פוגם במשקלו של מסדר הזיהוי, כך נטען.

קיים צדק רב בטענה זו. העדרו של סנגור או נציג המשיב אינו פוסל את הראיה, אלא פוגם במשקלה. ראה י.קדמי "על הראיות" חלק 2, עמ' 1063 ואילך.

לכך יש להוסיף כי עצם העובדה שלא קיים כל תיעוד באשר למהלך הכנת מסדר זיהוי התמונות, אשר נערך בשטח, ולא ניתן לדעת אם האחיין, אשר זיהה את המשיב בתמונה, נכח בעת ביצוע ההכנות אם לאו, יש בה כדי לכרסם בראיית הזיהוי בתמונה.

בנוסף, לא ברור מדוע מיהרה המשטרה לערוך מסדר זיהוי תמונות, ללא תיעוד מהלך ההכנות ותיעוד הנוכחים במקום, ולא המתינה למעצרו של החשוד ולעריכת מסדר זיהוי חי - פורמלי.

הכלל הוא כי יש להעדיף מסדר זיהוי חי על פני מסדר זיהוי באמצעות תמונות. ראה לעניין זה י.קדמי (שם בעמ' 1059). הדבר פוגם במשקל מסדר הזיהוי כראיה.

המלומד י.קדמי בספרו, מציין מספר סוגי מקרים בהם אי קיום מסדר זיהוי חי ומעבר ישיר לזיהוי בתמונות אינו פוגם במשקל הראיה. ראה עמ' 1060 ואילך. ואולם, המקרה שבפנינו לא נכנס לגדר חריגים אלה, שכן בנקל ניתן היה לעצור את המשיב ולערוך לאחיין המתלונן מסדר זיהוי חי.

סוף דבר, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב והן בעיקר מסדר הזיהוי בתמונות, וכן הימצאות הרכב שנטל המשיב ממגרש המכוניות בבוקר ביצוע העבירות לכאורה. יחד עם זאת, עוצמת הראיות מוחלשת כאמור, לדבר השפעה על השיקולים השונים, בבואי לבחון האפשרות לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר, אם תוצע.