החלטה בתיק בש 8327/08

לפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים.

המשיב נעצר במסגרת מבצע בו הופעל סוכן משטרה סמוי, בעל עבר פלילי, בני אזרן (להלן:"הסוכן"), לשם מיגור תופעת הסחר והפצת סמים בעיר אופקים ובאר-שבע.

על פי כתב האישום, בתאריך 23.06.08 נפגשו במרכז אורן בבאר-שבע, המשיב, הסוכן ואדם נוסף בשם משה אמזלג (להלן:"משה"). לשאלת הסוכן את המשיב אם יש לו חומר ענה המשיב כי כרגע חזר מאילת, אולם מייד פנה למשה ושאל אותו אם יש לו חומר וכי הוא "חותם" על הסוכן. בהמשך, הסוכן ומשה עזבו את מקום המפגש, הגיעו לבניין הסמוך לאוניברסיטה שם סיפק משה לסוכן 4 אריזות סם מסוג הרואין במשקל של 0.7475 גרם נטו. 

בשל מעשים אלה, יוחסה למשיב עבירת תיווך בעסקי סמים, לפי סעיף 14 בצירוף סעיף 19א' לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה הבקשה שלפניי. עילת המעצר על פי הבקשה הינה סיכון בטחון הציבור וחזקת מסוכנות סטאטוטורית. בנוסף, מפרטת הבקשה עבר פלילי רלוונטי למשיב, אשר ריצה מאסר בפועל ולחובתו שני מאסרים מותנים.

לטענת המבקשת, בשיתי הבקשה עדות הסוכן, דו"ח המפעיל ותיעוד המפגש בהקלטה.

עפ"י עדות הסוכן הוא נשלח על ידי מפעילו לרכוש סם מהמשיב, אשר הוגדר כאחד היעדים במסגרת מבצע הסוכן שהתקיים. הסוכן הגיע למרכז אורן ופגש שם את המשיב ומשה. הסוכן שוחח עימם, וביקש לרכוש סמים. המשיב הבהיר לסוכן, כי אין ברשותו סמים, מאחר ורק עתה חזר מאילת. לדברי הסוכן, המשיב הפנה אותו למשה שישב עימם ואף הצהיר כי הוא מוכן לשמש לו כערב. בהמשך משה והסוכן עוזבים את המקום והסוכן רוכש ממשה סמים.

באשר למיהותו של הסוכן, טענה המבקשת, כי העסקת סוכנים בעלי עבר פלילי, הינה הכרח המציאות למיגור תופעות עברייניות. כן הוסיפה המבקשת ואישרה, כי סוגיית העסקתו של הסוכן הוסדרה בהסכם, הסוכן מסר "עדות נקיון" במהלכה התוודה על פעילות עבריינית קודמת, הסוכן טופל במתדון. במהלך הפעלתו רכש סמים והתקבל אישור הפרקליטות להמשך הפעלתו וכי בבדיקת שתן של הסוכן מיום 7.09.08, נתגלו שרידי סם מסוג קוקאין. הסוכן טען כי בשל לחץ מפני העימות הצפוי לו עם המעורבים במבצע השתמש בסם.

על אף האמור לעיל, סבורה המבקשת כי אין בכך להביא לכדי כרסום בראיות וכי מהימנותו של הסוכן אינה נבחנת בשלב הזה, כי אם במסגרת התיק העיקרי.

מנגד מלין ב"כ המשיב על אופן הצגת האירועים נשוא כתב האישום והבקשה.

לטענת ב"כ המשיב, אין מחלוקת, כי הסוכן הגיע למרכז אורן שם פגש את המשיב ומשה כאשר על גופו מכשיר הקלטה. דא עקא, ועבירת התיווך המיוחסת למשיב , אינה מתועדת באותה הקלטה. לשיטת הסניגור, תיתכנה אחת משתי אפשרויות: הראשונה היא שהסוכן מחק את אותם מקטעים בהקלטה המתארים את עבירת התיווך המיוחסת למשיב. השניה והיא המתקבלת יותר על הדעת, המשיב לא תיווך בעסקת הסם.

מוסיף ב"כ המשיב וטוען, כי גם אם נכונים דברי הסוכן- שאלת המשיב את משה אם יש לו סמים וכי הוא מוכן לערוב לסוכן- אין המדובר בעבירת התיווך. משמעותו של ההיגד 'תיווך' בדין האזרחי הינה כאשר ישנה תרומה מהותית לקידום העסקה וכזו לא היתה בענייננו. עוד מקשה הסניגור וטוען כי במקום המפגש נכחו משה והמשיב. אם לדברי הסוכן, כפי שתועדו בתמלול,  יש היכרות קודמת בינו לבין המוכר, לשם מה נזקק הוא ל"שירותיו" של המשיב.

טענה נוספת בפי הסנגור והיא כי חלקו של הסוכן בעסקת הסם חמור לאין ערוך מהמיוחס למשיב, שכן התנהגות הסוכן - תשלום הכסף, קבלת הסם והעברתו למפעילו- מגבשת את עבירת ההחזקה או עבירת הסחר.

באשר למיהותו של הסוכן טען הסניגור, כי עצם קבלת האישור להמשך העסקתו של הסוכן, על רקע שימושו בסם במהלך העסקתו, מלמדת כי המבקשת אינה רואה עוד בסוכן מקור אמין, ולכן לא ניתן לתת אמון בדבריו. לכך יש להוסיף את עברו המכביד, ופתיחת מב"ד בגין שימוש בסם לצריכה עצמית בחודש אפריל 2008.

בהינתן האמור לעיל, הרי שמהימנותו של הסוכן נפגמה ואין לה לתת אמון ביגרסתו וודאי שלא לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לעבירת התיווך.

נשאלת השאלה מה היה תפקידו של המשיב, האם תיווך בין הסוכן לבין המוכר כטענת המשיבה, או שמא תפקידו הצטמצם בכך שנכח במפגש ?

סעיף 14 לפקודת הסמים קובע: "לא יתווך אדם- בין בתמורה ובין שלא בתמורה- בפעולה אסורה לפי סעיף 13.

בספרו של כב' השופט י' קדמי, על פקודת הסמים המסוכנים, הדין בראי הפסיקה (מהדורה מעודכנת , תשס"ז-2007), עמ' 214 מתאר את אופיו של המתווך: "המתווך המובהק הינו "איש ביניים", שפעילותו מתמקדת ב"הפגשת צדדים" לעסקה; ועל כן, תנאי בסיסי לראייתו כ"מתווך" גרידא הוא: "שבשום שלב לא עבר הסם של המוכרים לבעלותו או לשליטתו".

יוצא כי ה"מתווך" המובהק בהקשר הנדון, יהיה, אפוא, מי שפעילותו מצטמצמת לקשירת הקשר בין הצדדים לעסקה, מבלי לקחת חלק ממשי במימושה; ובמיוחד - מבלי לקיים "מגע" עם הסם המסוכן נושא העסקה. ברם, "תיווך" אינו מתבטא תמיד ב"הפגשת" הצדדים לעסקה; ואפשר שיבוא לכלל ביטוי במתן "הוראה" למכור סם מסוכן לקונה.