החלטה בתיק בש 8321/08

א. כתב האישום והבקשה

לפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עסקה אחרת בסם, עבירה לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג - 1973 (להלן:" פקודת הסמים").  

ואילו עיקרי הדברים.

על פי כתב האישום, בשעות הבוקר של יום ה- 21.08.08 פגש הסוכן את המשיב במרכז אורן בב"ש. המשיב פנה מיוזמתו לסוכן והציע לו לרכוש סם. בשלב זה, הבהיר הסוכן כי אינו מעוניין לרכוש סם, אך התעניין בעלות רכישתו והמשיב מסר לו את מספר הפלאפון שלו.

ביום המחרת, יצר הסוכן קשר טלפוני עם המשיב והודיע לו כי הוא מגיע למרכז. המשיב ביקש ממנו כי יסור אליו לביתו. בהתאם לסיכום זה, נפגשו הסוכן והמשיב בסמוך לביתו של המשיב והסוכן ביקש ממנו 2 "חצאים". בתמורה לאספקת הסם, דרש המשיב תשלום בסך 200 ש"ח והסוכן שילם. השניים עלו על מונית והגיעו לסמטת משעול נבטים בבאר שבע, שם ירד המשיב מהמונית וביקש מהסוכן להמתין לו. משבושש המשיב לחזור אל נקודת המפגש, שם הסוכן פעמיו אל עבר ביתו של המשיב. המשיב פתח את דלת ביתו  של הסוכן והורה לו להתרחק מטעמי זהירות, שכן "יושבים" עליו וכי ישוב בעוד כשעה.

עוד נטען בכתב האישום, כי בשיחת טלפון נוספת, שהתקיימה בשעות הצהריים של אותו היום       (14:06) אמר המשיב לסוכן "כי לא יפסיד לא שקל ולא אגורה וכי הוא יכול רק להרוויח" וכי לאחר "שיתארגן" יצור עימו קשר.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה הבקשה שלפניי. עילת המעצר על פי הבקשה הינה סיכון בטחון הציבור וחזקת מסוכנות סטאטוטורית. בנוסף, מפרטת הבקשה עבר פלילי רלוונטי למשיב, אשר ריצה מאסר בפועל ולחובתו מאסר מותנה.ו

טיעוני הצדדים

הסנגור אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום, אלא טוען, כי המשיב נעדר יסוד נפשי המהווה חלק בלתי נפרד מרכיבי העבירה, שכן בשום שלב לא התכוון המשיב לבצע עסקת סמים.

להוכחת העדר הכוונה מפנה ב"כ המשיב למזכר מיום 4.09.08 של השוטר בני סומך, לפיו לשאלתו "האם הציע סמים לסוכן", ענה המשיב כי הסוכן היה חייב לו כסף ולכן נטל ממנו 200 ש"ח, ולשיחותיו הטלפוניות של המשיב בהן דחה את הסוכן שוב ושוב, נוכח העובדה שלא יכול היה מראש לעמוד בסכומים להספקת הסם ומראש גם לא היתה לו כוונה לעשות כן.נ כל כוונתו של המשיב היתה להתל בסוכן ולקבל ממנו כסף אשר היה חייב לו.

עוד נטען, כי המשיב לא נכלל ברשימת היעדים של המשטרה והמפגש בינו לבין הסוכן היה אקראי.

לעומתו טוען ב"כ המבקשת, כי טענתו של המשיב בדבר העדר מודעות מצידו, מקומה בתיק העיקרי ולא במסגרת ההליך דנא.

לגופה של הבקשה נטען, כי גירסתו של המשיב, לפיה פעולותיו נועדו ליטול מהסוכן כסף על רקע קיומו של חוב קודם ביניהם לא אוזכרה ולו ברמז בהודעתו במשטרה, כמו גם בתמלולי שיחות הטלפון והפגישות בין המשיב לסוכן.  יתרה מכך, בעימות שנערך בין השניים טען הסוכן "אני לא חייב לך שום שקל".

לטענת המבקשת, דברי המשיב (כפי שתועדו במזכר אליו הפנה ב"כ המשיב), לפיהם העסקה לא הושלמה  מבססת את מודעותו שהמדובר בעסקת סם.

באשר לעברו הפלילי של הסוכן טענה המבקשת כי הפסיקה הכירה בכורח שבהעסקת סוכנים בעלי עבר פלילי.

ג. דיון והכרעה

לאחר עיון בחומר החקירה : הודעות הנאשם, תמלולי השיחות, המזכר ודו"ח העימות, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הטענה כי הראיות הקיימות בתיק החקירה אינן מהוות ראיות לכאורה לעניין היסוד הנפשי הנדרש לעבירה של עסקה אחרת בסם.

שתיקתו הגורפת של הנאשם בחקירותיו, אי אזכורו של החוב הנטען, אמירתו כי לא סיפק סמים בפועל, נקיטת "סידורי בטחון" קפדניים שנקט  - שינוי מקום המפגש, ההוראה לסוכן כי ילך וישוב בשלב מאוחר יותר, חששו מדיבור חופשי בטלפון ומעקבים אחריו- כמו גם אמירותיו לסוכן שלא יפסיד וכי "יתארגן" ואישורו כי ניתק את המכשיר הנייד (עולה בקנה אחד עם גירסת הסוכן) - מבססים, לדעתי, דווקא  את מודעותו לטיב העסקה ומלמדים, כי לכאורה התכוון המשיב לעסקת סמים.

הקשר בין הסוכן למשיב שתחילתו ביום 21.08.08 עניינו היה עסקת סמים, שהרי על פי הודעת הסוכן, המשיב אמר לו כי "יש חומר טוב וכמה אתה צריך". על פי הודעת הסוכן, הרי במפגש שלמחרת בשעה 10:20 הסוכן ביקש מהמשיב שני חצאים והמשיב ביקש וקיבל סכום של 200 ש"ח.

בל נשכח, כי עסקינן בבקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים ולא קיימת דרישה לקיומן של ראיות מעבר לספק סביר, אלא בקיומן של ראיות ברמה של ראיות לכאורה. סבור אני שדי בדברים האלה שרשמתי לעיל כדי להצביע כי בתיק החקירה קיימות ראיות לכאורה לכך, שהעסקה אשר נדונה בין הצדדים, אשר לא הושלמה, היתה עסקת סמים.