החלטה בתיק בש 832/08

1.         בפניי בקשה להארכת מועד, להגשת ערעור על גזר הדין אשר ניתן ע"י בית המשפט השלום בנצרת (כב' השופט ג'ורג' אזולאי- ס. נשיא) מיום 27.06.07, לפיו הטיל ביהמ"ש קמא על המבקש  6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וכן קנס בסך 20,000 ש"ח (20 תשלומים) או 100 ימי מאסר תמורתו.

2.         בקשה  זו הוגשה באיחור של כשמונה  חודשים, מהיום האחרון להגשת ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש קמא, שהינו 27.09.07. אין חולק כי ביהמ"ש קמא נתן את גזר דינו ביום 27/06/07 בנוכחות המבקש, וזאת לאחר שהודה בביצוע העבירות המיוחסת לו בכתב האישום.

3.         בבקשתו מפנה המבקש לנסיבותיו האישיות, טען  כי בזמן שניתן גזר הדין, הוא היה מאוד מבולבל ונמצא בתקופה קשה  בחייו, מצבו הכלכלי היה קשה, יש לו איחוד תיקים ואין לא שום מקור הכנסה, לכן לא חשב להגיש ערעור על גובה הקנס כי גם אם יפחיתו לו את הקנס הרי ממילא אין לו מאיפה לשלם. עוד טען כי בחודש אוגוסט 2007 מצא עבודה, לכן התחיל לשלם את הקנס וזאת עד ינואר 2008 אז פוטר מעבודתו. בנוסף, טען כי הגיש לבית משפט קמא בקשה להפחת הקנס אולם בית משפט קמא דחה את הבקשה בקובעו כי  אינו יושב כערכאת ערעור על עצמו.

המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה. לטענתה, המועד להגשת ערעור חלף זה מכבר. עוד טענה כי סיכויי הערעור קלושים  והמערער לא הציג טעם מניח את הדעת באשר לנסיבות האיחור בהגשת הערעור.

4.         לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובמכלול החומר בפניי, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת מן הנימוקים הבאים:

א.          הסמכות להאריך מועד להגשת ערעור פלילי נקבעה בסע' 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, (להלן : "חוק סדר הדין הפלילי"). להבדיל מהדיון בהליכים אזרחיים, שיקול הדעת של ביהמ"ש אינו מוגבל בקיומם של טעמים מיוחדים דווקא. השיקולים שיש לקחת בחשבון בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור פלילי הם, בין השאר, אורך התקופה אשר חלפה מאז שחלף המועד הקובע להגשת ערעור - ככל שחלף זמן רב יותר, יש צורך בנימוקים משכנעים יותר להארכת המועד - השאלה האם המערער היה מיוצג בידי עו"ד שהשלכתו יכולה להיות אי ידיעת המועד הקבוע בדין להגשת ערעור או אי יכולת להגיש את הערעור במועד. (ראה ב"ש 230/86, ע"פ 947/85 עוזי עצמון נ' מ"י. פ"ד מ(2), 353; בש"פ 1207/97 שקיראת נאסר חמידאן נגד מדינת ישראל. תק-על 97(2), 526). כמו כן, יש ליתן משקל ראוי, ואף משקל של ממש, לסיכויי ההליך שכן בלא סיכויים טובים להליך יקשה על הארכת המועד, אפילו יש טעם מספיק לאיחור כשלעצמו. (ר' ע"פ 2525/05 רפיק זיינלוב נ' מדינת ישראל. תק-על 2005(2), 2585 ; בש"פ 5988/06 עזריאל וטליה נגר נ' מדינת ישראל. תק-על 2006(3), 1569).

בענייננו, המבקש הודה בביצוע 17 עבירות של אי הגשת 17 דו"חות תקופתיים לשלטונות המ.ע.מ. במועד. המבקש נכח בעת מתן גזר הדין, לכן היתה שמורה לו הזכות להגיש ערעור על גזר הדין בתוך 45 יום מיום מתן גזר הדין. המבקש איחר זמן ניכר של כשמונה חודשים בהגשת הערעור. נסיבותיו האישיות של המבקש אין בהן להוות נימוק למתן אורכה להגשת הערעור ואינן מצדיקות חריגה מהכלל של סופיות הדיון. זאת ועוד, פתיחת שערי בית המשפט מן הטעם המבוקש, עלולה לגרום להצפת בית המשפט בעניינים חוזרים ונשנים, אשר יבואו בעקבות  גל של חרטה של הנאשמים.

יפים לעניינינו הדברים שנאמרו בבש"פ 3480/06 עזריאל נגר ואח' נ' מדינת ישראל  תק-על 2006(2), 4441 ,עמ' 4442:

"כנגד שיקולים אלו של הארכת המועד, ניצבים שיקולים נוספים ובהם סופיות ההליך בכלל וההליך הפלילי בפרט; האינטרס של הצד שכנגד בסיום ההליכים וההסתמכות על היות פסקי הדין חלוטים וכן האינטרס הציבורי בהקצאת זמן שיפוטי הוגן לכלל המתדיינים ובשמיעת הליכים תוך זמן סביר בלא צורך להיזקק לקשיים דיוניים וראייתיים שמקורם בחלוף זמן ניכר. מאזן שיקולים שונים אלו מוביל למסקנה כי ככל שמשך האיחור הולך וגובר, כך הולך וכבד הנטל על מבקש האורכה".

הארכת מועד תינתן רק בהתקיים טעם ממשי המניח את הדעת (ראו, בש"פ 9864/07 -א' משה גבאי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 20.12.2007)), וככל שחלף זמן רב יותר, יש צורך בנימוקים משכנעים יותר להארכת המועד. בענייננו, המבקש לא הצביע על טעם ממשי המניח את הדעת להארכת המועד להגשת הערעור בחלוף זמן ניכר.

ב.          גם לגופו של עניין, לא הוכיח המבקש סיכויים טובים להצליח בערעור. הערעור מופנה לעניין הקנס בלבד. המבקש טען כי דו"חות המע"מ כבר שולמו במלואן והתיק אף נסגר וגם העסק נסגר. עוד ציין כי שילם מחצית מהקנס ויש להתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות להקל בגזר דינו ולהסתפק בסכום הקנס שכבר שילם. טענות אלה אין בהן כדי להוות נימוק להארכת מועד, גם אם היה מקום לדון בטענותיו של המבקש כנגד הקנס, הרי בנסיבות העניין יש לדחות בקשה זו נוכח סיכויי הערעור הקלושים, המדובר ב- 17 עבירות על סעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ התשל"ו - 1975 והעונש שקיבל המבקש אינו חמור כלל וכלל.

5.         לאור כל האמור לעיל, ונוכח האיחור הניכר בהגשת הבקשה, הודיית המבקש בפני ביהמ"ש קמא בעובדות כתב האישום, העדר כל נסיבה מוצדקת לחרוג מהכלל של סופיות הדיון והעדר כל סיכוי של ממש להצליח בערעור, התוצאה היא כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

6.         המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום ט' בסיון, תשס"ח (12 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.

000832/08בש 054 ערין בראנסה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: