החלטה בתיק בש 783/08

הנאשם מבקש, כי יש לחשב את תקופת פסילת רישיון, החל ממועד שחרורו מבית הכלא, ביום 03/03/05, זאת על אף שלא הופקד הרישיון בבית המשפט, מיד בתום ריצוי תקופת המאסר.

הנאשם הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, - עבירה על פי סעיף 329 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן:" חוק העונשין") ונהיגה בקלות ראש - עבירה על פי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן:" פקודת התעבורה"), ונידון בין היתר, לפסילת רישיון נהיגה למשך 10 חודשים מיום שחרורו .

הנאשם טוען, כי מאחר ורישיונו פקע במהלך ריצוי עונש המאסר, עוד ביום 09/05/03, יש לקבוע כי מניין המועד לפסילה יחול ביום שחרורו. הואיל וביום שחרורו לא היה רישיונו בתוקף לכן יש לקבוע כי סיים לרצות את תקופת הפסילה, מיום שחרורו ועד להגשת הבקשה.

לטענת המשיבה , דין הבקשה להידחות. גזר הדין ניתן עוד טרם פקע רישיונו של המבקש. על פי הוראות תקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן:" תקנות התעבורה", " התקנות"), היה על המבקש להפקיד את רישיון הנהיגה בבית המשפט מיד לאחר שמיעת גזר הדין. הנאשם לא עשה כן.

עוד טוענת המשיבה, כי אף אם רישיונו של המבקש פקע, במהלך ריצוי המאסר, היה עליו להפקיד את רישיונו , ובהעדר רישיון - תצהיר המלמד כי אבד, זאת מיד לאחר שחרורו, על מנת שיחל מניינה של תקופת הפסילה .

המשיבה מדגישה בתגובתה, כי הנאשם לא הפקיד את רישיונו בבית המשפט, לא הצהיר על אובדנו. הנאשם נעצר פעמים מספר, לאחר שחרורו מהכלא, כשהוא נוהג ללא רישיון ובזמן פסילה. למרות שנעצר ונתפס נוהג ללא רישיון, לא מצא  לנכון להפקיד את רישיון הנהיגה. לכן על בית המשפט לקבוע כי תקופת הפסילה תחושב מהמועד בו יפקיד המבקש את רישיונו, ובמצטבר לתקופות הפסילה שהוטלו עליו במסגרת התיקים הנוספים.

דיון:

דין הבקשה להידחות. 

תקנה מס' 556 (א) לתקנות  התעבורה קובעת, כי משנפסל בעל רישיון נהיגה על ידי בית המשפט מלהחזיק ברישיונו, עליו להמציא את הרישיון לבית המשפט, מיד לאחר שהודע לו על הפסילה.

תקנה 557 לתקנות התעבורה קובעת:

מיום 30.3.1980

תק' (מס' 3) תש"ם-1980

ק"ת תש"ם מס' 4107מיום 30.3.1980 עמ' 1264

הוספת תקנה 556

מיום 22.11.1984

תק' תשמ"ה-1984