החלטה בתיק בש 763/05

1.       נגד המשיב הגישה המבקשת כתב אישום בת.פ. 4020/05 המייחס לו עבירות של : חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בניגוד לס' 333+335(א1), תקיפה בנסיבות מחמירות, בניגוד לס' 380 + 382(ב)(1) איומים, בניגוד לס' 192, ניסיון לתקיפת שוטר, בניגוד לס' 273 + 25 והכל לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

על פי הנטען בכתב האישום, המשיב הוא בן זוגה של יוליה צ', להלן: "המתלוננת", ומתגוררים ביחד מזה 9 חודשים. ביום 26.1.05, בשעות הצהריים, בעקבות ויכוח בין המשיב לבין המתלוננת, החל המשיב להכות בידיו וברגליו את המתלוננת בראשה, בפניה ובגופה. חברתה של המתלוננת שנכחה בבית, ביקשה מהמשיב להפסיק אך הוא לא הפסיק מלהכות במתלוננת עד אשר איימה עליו החברה בסכין. המשיב לקח סכין מהמטבח ואיים על המתלוננת וחברתה כי יהרגן.

המתלוננת הובהלה לבית החולים רמב"ם והתברר כי היא סובלת משטפי דם בפניה ובקרקפת, סמני חבלה בחזה תחתון ושבר באף. המשיב נעצר ביום 27.2.05.

2.       יחד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה,  ב"ש 763/05, לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו, לפי ס' 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) , התשנ"ו-1996 , להלן: "חוק המעצרים".

לטענת המבקשת, כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה טובות להוכחת המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ועילת מעצר. עוד טענה ב"כ המבקשת, כי קיים חשש לשיבוש ההליכים, וזאת בשל העובדה שמדובר במתלוננת שהינה בת זוגתו של המשיב. בנוסף, ניסה המשיב, על פי הודאתו, להניא את המתלוננת ואמה מלפנות למשטרה ואף ניסה להיכנס לבית החולים רמב"ם, לשם פונתה המתלוננת, על מנת לשכנעה שלא להתלונן, אך הדבר לא צלח בידו. באותו ערב נסע לבית אימה של המתלוננת וניסה לשכנעה שלא לערב את המשטרה.  

יתרה מזו, קיים יסוד סביר לחשש ששחרורו של המשיב יסכן את בטחון הציבור וביטחונה של המתלוננת, בשל עברו הפלילי הכבד הכולל 27 הרשעות קודמות (ועוד גזר דין ללא הרשעה) בעבירות רכוש, אלימות וסמים. כן ריצה המשיב עונשי מאסר בפועל בגין עבירות אלימות וסמים. המשיב פעל גם נגד שוטרים, דבר שמצביע על כך שמסוכנותו של המשיב אינה רק כלפי המתלוננת אלא גם כלפי כולי עלמא. בנסיבות אלה טענה ב"כ המבקשת כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. לבקשת הסניגור, הוזמן תסקיר מעצר, להלן: "התסקיר".

אסקור להלן את טענות ב"כ הצדדים. ההדגשות בהחלטה הן שלי אלא אם נאמר אחרת.

3.       ב"כ המשיב ביקש לשחרר את מרשו לחלופת מעצר באישפוזית שליד בית החולים רמב"ם, לשם גמילה מסמים, בה התקבל המשיב לגמילה מסמים וכבר נקבע מועד לקבלתו - 7.3.05. לטענת הסניגור, כל העבירות שביצע המשיב מקורן בהתמכרות בסמים, ומכאן בקשתו לגמילה.  בנוסף ביקש הסניגור, שעד מועד הכניסה לאישפוזית ביום 7.3.05 ישוחרר המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים בפיקוחו של אחיו.

ב"כ המבקשת מתנגדת לחלופה המוצעת (באשפוזית וכן במעצר בית זמני). לטענתה, גם על פי הפסיקה שניתנה לאחרונה בעניין גמילה בשלב המעצר, קיימות שתי אסכולות, כאשר ברוב רובם של המקרים נקבע שרק במקרים נדירים ייעתר ביהמ"ש לחלופת מעצר במוסד לגמילה כבר בשלב המעצר ולא כחלק מההליך העיקרי וזאת רק לאחר ששירות המבחן המליץ על חלופה של גמילה ( בש"פ 744/05, מיום 2.2.05, טרם פורסם). לטענת המבקשת, המקרה בענייננו אינו מקרה נדיר שיש לשקול חלופה במוסד גמילה בשלב המעצר, מה גם והתסקיר שלילי, וממנו עולה שניסיון גמילה קודם של המשיב לא צלח, כפי שהמשיב עצמו אמר לשירות המבחן כי אין לו הכוחות להתמודד עם טיפול במסגרת קהילה סגורה.

לחילופין טען ב"כ המבקשת שבמידה וביהמ"ש יחליט לשחרר את המשיב לאישפוזית, ראוי שהשחרור יהיה ישר מן המעצר לאישפוזית, ולא דרך חלופה זמנית. החלופה הזמנית בביתו של אחיו של המשיב עד לכניסתו לאישפוזית, לא יכולה להתאים מכיוון שמדובר במפקח אחד ויחיד. לדעת המבקשת ההתחייבות שהאח לקח על עצמו, היא התחייבות מוגזמת שהאח אינו מסוגל לעמוד בה, מאחר והוא מטפל באימו החולה בנוסף לאחריותו הנוספת כלפי משפחתו, ילדיו, והמוניות שהוא מפעיל.

עוד מוסיפה המבקשת, שמשהסכים ב"כ המשיב כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, הנטל עובר לסניגור להפריך את חזקת המסוכנות שנשקפת מן המשיב,  כאשר לדעתה של המבקשת אין באישפוזית ,כחלופת מעצר, כדי להפיג את המסוכנות, במיוחד כאשר הכלל הוא שהליך הגמילה הוא במסגרת ההליך העיקרי ולא במסגרת הליך המעצר.

4.       שקלתי את טענות באי כח הצדדים ועיינתי בפסיקה הרלוונטית. מהפסיקה עולה כי יש שתי גישות בעניין שחרור ממעצר לגמילה - האחת קבעה שבדרך כלל ביהמ"ש לא יטה לשחרר עצורים מן המעצר כדי לאפשר התחלת תהליך גמילה אלא במקרים נדירים, בש"פ 225/99, חושינסקי נ. מ"י, פ"ד נג(1), 140, להלן: "עניין חושינסקי", והשניה - החלטה בבש"פ 744/05, אופיר בושארי נ. מ"י. לטענת ב"כ המשיב, עניינו של המשיב כן נופל לגדרו של החריג של "המקרים הנדירים", דהיינו, כאשר המשיב החל מבעוד מועד את הליך הגמילה, והמעצר "קוטע" תהליך זה.

בענייננו, לעמדת הסניגור, מדובר במשיב בן 42, אשר ריצה 7 עונשי מאסר בפועל כאשר רוב העבירות ביצע על רקע של התמכרות לסמים. אף קצינת המבחן התרשמה כי מדובר באדם מכור לסמים שנים רבות. עוד טען ב"כ המשיב שרק טיפול בבעיית הסמים יחזירו לחיים נורמטיביים.

ממשיך הסניגור וטוען כי המשיב מטופל במטדון בבית הגפן. טיפול זה הוא חלק מתוכנית שהחל לגבש המשיב יחד עם משפחתו, ללא עזרת שירותי המבחן, לפני מספר חודשים. בחודש אוקטובר 2004 המשיב החל לבצע בדיקות רפואיות על מנת להיכנס לאישפוזית עוד לפני מעצרו ובמהלך חודשיים עבר והשלים בדיקות רפואיות שאיפשרו לו להתקבל מיד לאישפוזית.

הסניגור מדגיש כי כל הבדיקות בוצעו לפני המעצר מאחר והמשיב החליט להיגמל מסמים בתמיכה ממשפחתו המוכנה להירתם לתהליך זה כדי לאפשר למשיב להיגמל וכי המשיב מעולם לא עבר תהליך גמילה בקהילה טיפולית.

באשר לדרישה של המלצת שירותי המבחן על הפנייה לגמילה בטרם ביהמ"ש יחליט על חלופה של גמילה, ב"כ המשיב מפנה להחלטתה של כב' השופטת מירוב מיום 15.3.04, בת.פ. 8122/03 (באר-שבע) מ"י נ. פלחי, בו הוחלט לשחרר את הנאשם לגמילה למרות שתסקיר שירות המבחן לא היה חיובי.

ב"כ המשיב מוסיף שבמידה וביהמ"ש ייעתר לבקשתו וישחרר את המשיב לחלופה טיפולית באישפוזית, שירותי המבחן ילווה את הליך הגמילה, וזאת על אף שבתסקיר נקבע כי למשיב אין הכוחות להתמודד עם טיפול במסגרת קהילה סגורה. 

ב"כ המשיב סבור, שלאחר עשרות עבירות אותן ביצע המשיב ומאסרים אותם ריצה, מגיע למשיב הזדמנות בפעם הראשונה לשינוי, ואם המשיב ייגמל מהסם, הרווח לא יהיה רק שלו אלא זה יהיה רווח לחברה כולה, ולכן ב"כ המשיב מבקש שביהמ"ש יאפשר למרשו לסיים את הליך הגמילה בו החל, ולאפשר למשיב להתאשפז ביום 7.3.05, ועד אז ישוחרר המשיב לבית אחיו, מר יוסי יחום, המוכן לפקח עליו עד לכניסתו לאישפוזית.

לחילופין, במידה וביהמ"ש לא ייעתר לבקשה לשחרור לגמילה, ביקש הסניגור לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בביתו של אחיו,  ולחילופי חליפין, האח יהיה מוכן לקחת את המשיב בתאריך 7.3.05, מבית המעצר בקישון אל פתחה של המחלקה לאישפוזית.