החלטה בתיק בש 7480/08

לפני בקשה להקלת תנאים, ביטול מעצר בית מלא אשר הושת על המבקש בהסכמת הצדדים בבש 7222/08 (כב' השופט ג' טהר לב), בטענה כי קיים כרסום בראיות התביעה. 

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין ניסיון תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382(ב)(1), 379 ו-25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977(להלן: "החוק") ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לאותו החוק. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים.

בדיון מיום 1.08.08, שוחרר המבקש בהסכמת המשיבה בתנאים מגבילים של "מעצר בית מלא" (בש 3683/08). לצורך אותו דיון הסכים ב"כ המבקש לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר.

התנאי אותו עותר המבקש לשנות הינו: "מעצר בית מלא בבית אחותו.... בחיפה בפיקוחה הצמוד של הערבה הצד השלישי, למעט יציאתו בליווי הצמוד של הערבה הנ"ל לצורך הגעתו לטיפול רפואי אשר יתועד בתיעוד רפואי מתאים, לצורך הגעתו לישיבות משפטו ולצורך הגעתו לפגישות עם סניגורו המלומד, על פי הזמנה מראש ובכתב".

הבקשה שלפני הוגשה ביום 10.8.08 ונקבעה לדיון במעמד הצדדים ליום 20.08.08.

עפ"י הנטען בבקשה, בהודעתה הראשונה במשטרה, לא מסרה המתלוננת על אירוע האלימות-זריקת שלט טלויזיה לעברה-  אלא רק בהודעתה השנייה, וגם זאת רק לאחר מתן עדותה של העובדת הסוציאלית, אשר דיווחה כי שמעה על אירוע האלימות מפי המתלוננת. שוני זה בין גרסאותיה של המתלוננת מטיל ספק על עצם התרחשותה של עבירת ניסיון התקיפה.

עוד הלין הסנגור כנגד קבילותן של עדות המאבטח (אשר אינו דובר את השפה האמהרית) במרכז הקליטה ועדותה של העובדת הסוציאלית, בהיותן עדות מפי השמועה.

בנסיבות האמורות לעיל, כך לטענת הסנגור, חל כרסום משמעותי בראיות התביעה. כרסום זה מצדיק את ביטול התנאי המגביל של מעצר בית מלא. 

באשר לעבירת האיומים המיוחסת למבקש נטען, כי יש בנסיבות גבייתה - אי תיעוד החקירה בשפה האמהרית אותה דובר ומבין המבקש- כדי לאיינה, שכן יתכן וקיים פער בין התרגום לדברי המבקש כפי שנמסרו על ידו. עוד סובר ב"כ המבקש שאין בעבירת האיומים לכשעצמה כדי ליצור חזקת מסוכנות או להוות עילת מעצר.

בטיעוניו לפניי הטעים ב"כ המבקש כי המבקש לא נחקר כלל על עבירת התקיפה המיוחסת לו, מה גם, שעבירה זו אינה תחומה בזמן ומקום ונסיבות התרחשותה אינן מפורטות כלל. באשר לנסיבותיו האישיות של המבקש נטען, כי הוא עולה חדש (כ- 18 חודש בארץ), אינו בעל דפוסי התנהגות אלימים ונעדר עבר פלילי.

ב"כ המבקשת דוחה טענות אלה של ב"כ המשיב, וסבורה כי אין כל כרסום בראיות לכאורה או בעוצמתן באופן ממשי. לדבריה, יש לראות בשיחותיה של המתלוננת עם העובדת הסוציאלית (התנהגותו האלימה של המבקש כלפיה במשך 16 שנות נישואיהם וחששה ממנו כי ירצח אותה) משום אמרת קורבן. באשר להודעת המאבטח, המשיבה אינה חולקת כי המדובר בעדות שמועה, אך הטעימה, כי בשל הפחד בו נתונה המתלוננת מפני המבקש, מתעצמת האפשרות שיורע לה. טעם נוסף, לדחיית הבקשה הוא המועד המוקדם בו הועלתה.

דיון

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, בחומר החקירה (הודעות המתלוננת, הודעת המאבטח, הודעת העו"ס וחקירת המבקש) ובטיעוני הצדדים לפניי, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, אם כי באופן חלקי. 

מקריאת הודעת המאבטח (31.07.08) במרכז הקליטה עולה כי בתאריך 29/07/08, פנתה אליו המתלוננת ואמרה לו כי יש לה בעיה עם בעלה. המאבטח ציין כי לא הבין את המתלוננת וכי דיבורה היה עילג. הוא התלווה אליה לביתה וראה את המבקש שוכב במיטתו. לבקשתו, הבעל יצא מהבית והמתין עימו בעמדת השמירה שלו עד לבואה של העובדת הסוציאלית. עוד הוסיף המאבטח כי משיחתו עם המתלוננת זו ציינה באוזניו "שהיא לא ישנה יומיים ... ואני שאלתי את האישה אם בעלה הרביץ לה ואז היא אמרה לי כן לא פירטה לי ".

בהודעה הראשונה במשטרה מוסרת המתלוננת כי בעלה חזר מן העבודה ואיים עליה כי ישחט אותה. מהפחד, היא חיכתה שילך לישון ואז פנתה למאבטח. משנשאלה אם היו אירועי אלימות נוספים, מסרה כי כבר במשך 15 יום הוא אומר לה שישחט אותה. היא לא הזמינה משטרה אלא יצאה מהבית. היא אמרה כי בפעם האחרונה הלכה לשומר כי באותה הפעם היה יותר כועס. כן מסרה כי לא עשה דבר נוסף מעבר לאיום. עוד מסרה כי אינו אלכוהוליסט וכי לא צורך סמים.

בהודעתה השנייה מיום 30.7.08 מאשרת המתלוננת כי המבקש איים עליה ומשנאמר לה כי העובדת הסוציאלית מסרה שהמתלוננת אמרה לה כי המבקש זרק עליה שלט וכי זה פגע לה בכתף, מסרה המתלוננת כי אכן זרק עליה את שלט הטלויזיה אך זה לא פגע בה.

בהודעתה מסרה העובדת הסוציאלית כי הגיעה למרכז הקליטה בו שהתה המתלוננת על רקע דיווח של המאבטח במקום. עם הגעתה היא שוחחה עם בני הזוג בנפרד. לדבריה, המתלוננת מסרה כי " בשלושת השבועות האחרונים בעלה גמרה מאיים עליה כי ישחט אותה, ולכן כמעט ולא ישנה 15 ימים מחשש לחייה, כמו כן האישה סיפרה לי כי באתיופיה גמרה נהג להכותה בשעת כעס ולאיים על חייה, אם כי מציין שהדבר היה נהוג בתרבות. בארץ מעולם לא הכה אותה, אולם היו שני אירועים בעלי אופי אלים , אחד, לפני כשבוע, גמרה השליך על אשתו שלט ופגע בכתפה, לפני חודשיים במהלך ריב, היה נסער וחששה האישה כי התכוון להכותה לכן נמלטה מדירתה. האישה החליטה להתלונן דווקא אמש מאחר וחשה סכנה לחייה שכן בעלה היה נסער לאחר ויכוח בין השניים".

לגרסת המבקש, ביום האירוע שב לביתו והמתלוננת שאלה אותו מדוע הוא שקט והוא השיב לה כי הוא עייף. עוד הוסיף המבקש כי המתלוננת אמרה לו שהיא לא ישנה כי היא מפחדת ממנו. בתגובה הוא השיב לה שאם היא מפחדת ממנו ולא ישנה, הוא יצא מהבית וילך לישון אצל השכנים והיא תישאר ללון בבית (עמ1 ש' 1-5), אלא שלאחר שהתלבש נכח לראות כי האישה עזבה את הבית ולכן חזר לישון, עד לשובה של האישה עם המאבטח. המבקש מוסיף כי הוא התלווה לעובדת הסוציאלית, אשר הציעה לו לישון במרכז קליטה אחר. המבקש שב והבהיר כי לא הרביץ ולא עשה דבר למתלוננת. כן שלל המבקש כי איים על המתלוננת. לשאלתה חוקר האם הם מסוכסכים השיב המבקש "היא תמיד עושה את זה וקוראת לזקנים. הרי היא לא יהודיה שלמה אז אומר לה שנגור בישראל והיא רוצה לגור עם חברים. אני רוצה לצאת ממרכז קליטה והיא רוצה להישאר שם ".

הצדק בדברי הסנגור כי קיים כרסום בראיות התביעה.

אין ספק כי עדות השומר היא עדות שמועה, מפיה של המתלוננת. השומר גם מסר כי המתלוננת דברה בעברית עילגת וכי לא הבין אותה.