החלטה בתיק בש 731/05

1.         בפני ערר על החלטת בית המשפט השלום בחיפה (סגן הנשיא, כב' השופט ר. חרסומסקי), מיום 26.1.05 במסגרת בש 1404/05 לפיה,  דחה בית המשפט את בקשת העורר לשחררו ממעצר הבית בו הוא שוהה למן יום 18.2.04.

אסקור להלן את השתלשלות הענינים שהביאו להגשת הבקשה. ההדגשות בהחלטה הן שלי אלא אם נאמר אחרת.

2.         נגד העורר ואחר הגישה המשיבה כתב אישום בבית המשפט קמא בת.פ. 1516/04 המייחס להם שני אישומים. האישום הראשון נגד העורר: עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי ס' 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, להלן: "חוק העושנין", מידע כוזב, לפי ס' 3 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995, להלן "חוק המחשבים", + ס' 29 לחוק העונשין, חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת, לפי ס' 5 לחוק המחשבים + ס' 29 לחוק העונשין וגניבה לפי ס' 383 + ס' 29 לחוק העונשין.

יחד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה, ב.ש. 1804/04, לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו מיום 18.2.04, במסגרת ב.ש 1804/04 קבע כב' השופט כמאל ח'יר שיש ראיות לכאורה הקושרות את העורר למעשים המיוחסים לו בכתב האישום והורה לעצור אותו עד תום ההליכים.

3.         העורר הגיש לביהמ"ש המחוזי בחיפה ערר, ב.ש. 3423/04, על ההחלטה. כב' השופט כהן קבע בהחלטתו מיום 29.2.04 כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, אולם העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום אינן נמנות על העבירות המקימות חזקת מסוכנות כקבוע בס' 21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, להלן: "חוק המעצרים". יחד עם זאת ביהמ"ש  קבע שבנסיבות המקרה בפניו, מדובר בעורר שחבר לאדם אחר, ושניהם קשרו, לכאורה, קשר לבצע גניבה מתוחכמת מאין כמוה מבנק הדואר. לאחר שביהמ"ש  בחן את הראיות המונחות בפניו הגיע למסקנה שהעורר הינו אדם מסוכן וקיימת עילה למעצרו עד לתום ההליכים. באשר לחלופת מעצר, קבע בית המשפט קמא שאין דרך להבטיח, שאדם העושה שימוש מרושע במחשב יחדל מעיסוקו בכך, זולת אם יושם מאחורי סורג ובריח. על החלטה זו הגיש העורר ערר לביהמ"ש העליון אשר בהחלטתו מיום 7.3.04, בש"פ 2135/04, (כב' השופט א' גרוניס), קיבל את הערר וקבע כי בנסיבות העניין ראוי לשקול חלופת מעצר וזה מהטעמים הבאים:

1)         העבירות המיוחסות לעורר אינן עבירות "קלאסיות" בכל הנוגע למסוכנות.

2)         הסכומים בהם מדובר, אף שאינם זעומים, הרי שאינם סכומי עתק.

3)         העורר משוחרר מזה מסר שבועות, מאז יום 28/1/04, והעובדה שהוגש כתב אישום נוסף לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב אינה צריכה להשליך על העניין דנא, בין היתר, משום שהמשיבה לא עתרה באותו הליך מחודש למעצר עד תום ההליכים.

התיק הוחזר לביהמ"ש בית המשפט השלום בחיפה על מנת שתוצג בפניו חלופת מעצר אשר תכלול מעצר בית מלא.

4.         העורר הגיש בקשה, ב.ש. 1404/05, לביהמ"ש השלום בחיפה, לביטול צו מעצר הבית שהושת עליו לאחר שחלפו כ- 11 חודשים. בית משפט קמא החליט ביום 26.1.05 שאין ספק כי העבירות שבוצעו, לכאורה, ע"י העורר הן עבירות חמורות, פוגעות בסדר הציבורי, וגורמות לציבור לאבד את האימון במערכת הבנקאית, כתוצאה מהתחכום הרב של פריצת אותה מערכת באמצעות שימוש שלא כחוק במחשוב. בנסיבות אלה, ולמרות הזמן שחלף, כב' השופט קמא קבע שאין מקום לשנות את אותה החלטה שניתנה ברוח פסיקתו של ביהמ"ש  העליון לפיה העורר ישהה במעצר בית מלא. על ההחלטה הוגש הערר שבפני.

5.         טענות העורר: בבקשה  ובדיון טען ב"כ העורר:

1)         העורר נעצר ביום 19.1.04 והיה עצור מאחורי סורג ובריח עד ליום 28.1.04, קרי, 10 ימים. ביום 18.2.04, בעקבות בקשתה של המשיבה, הורה ביהמ"ש  על מעצרו של העורר בשנית, עד לתום ההליכים, ולאחר שנתקבל ערר אותו הגיש העורר לביהמ"ש  העליון, נקבע כי העורר ישהה במעצר בית. ממשיך ב"כ העורר וטוען כי מאז נעצר העורר לראשונה, חלפה למעלה משנה.

2)    טעה ביהמ"ש  קמא עת הורה על השארת העורר במעצר בית בשים לב לעובדה כי הפסיקה קבעה שאין אדם יכול להישאר במעצר בית ללא הגבלה. ב"כ העורר מפנה ל-בש"פ 299/89, אברהם משי-זהב נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(1), 720, ע' 726, שבו נפסק, כי העורר צפוי לעינוי דין למשך תקופה ארוכה, וגורם זה על ביהמ"ש  לשקול  לא רק כאשר המעצר הוא מאחורי סורג ובריח, אלא גם כאשר המעצר הוא בבית, שאף בו נשלל מן הנאשם חופש התנועה, ויש משום פגיעה באחת מחירויותיו. כמו כן, הפנה ב"כ העורר ל-ע"פ 1626/91, אברהים דקה נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(5), 76 עמ' 81-80:

" משקבע המחוקק שמשעברה שנה, ישוחרר הנאשם והארכת המעצר תאופשר במקרים מיוחדים לפי החלטת שופט של בית המשפט העליון (סעיף 54 לחסד"פ) מן הראוי ומן הנכון להשאיר בידי בתי המשפט, במקרים הראויים לכך, את האפשרות להורות על מעצר-בית (ראה בש"פ 3691/91 הנ"ל). מובן ואין צריך לומר, כי גם באמצעי זה של מעצר בית לא ינקוט בית המשפט אלא במידה הראויה והדרושה, וככל שתתארך התקופה על בית המשפט לשקול בזהירות הראויה את הצורך בנקיטת אמצעי זה ".

3)         ממשיך הסניגור וטוען כי טעה ביהמ"ש  קמא עת הורה על המשך מעצר בית בשל היות העבירה "עבירה חמורה", כאשר חומרת העבירה איננה שיקול רלוונטי ואיננה עילה, לכשעצמה, למעצר אדם, בניגוד למסוכנותו של הנאשם. ברי, כי בנסיבות המקרה דנן לא מתקיימת חזקת המסוכנות כמו גם העילות האחרות למעצר, קרי שיבוש מהלכי משפט וכיוצ"ב. עוד קבעה הפסיקה שיש גבול למעצרו של אדם, אף אם מוצדק היה בשעתו, וגבול זה הינו התקופה כפי שנקבעה בחוק המעצרים, ואין לחצותו אלא במקרים יוצאי דופן ומיוחדים, דהיינו, כאשר מדובר בעבירות המהוות סכנה ממשית לחיי אדם או חילול כבודו, כגון רצח או אונס. ב"כ העורר הפנה לבש"פ 3838/90 מדינת ישראל נ' שמואל שילון, פ"ד מד(4), 360 בע' 364.

4)         במקרה זה עולה חשש כי המשך מעצר הבית הינו בבחינת מקדמה על חשבון העונש, כל זאת כאשר העורר טרם הורשע ולפיכך הינו בחזקת חף מפשע. נקודת המוצא בשיקול אם להאריך מעצרו של נאשם מעבר לתקופה הקבועה בחוק הינה כי יש לשחררו, אלא אם כן יש נימוקים כבדי משקל נגד שחרורו. גם נטען, שאין חולקים כי המקרה דנן אינו נופל בגדרם של אותם מקרים יוצאי דופן ומיוחדים אלו, וכי העבירה בה מואשם העורר איננה עבירה המעורבת באלימות, ולא קיים כל חשש לפעילות אלימה ומסוכנת מצדו של העורר. מנגד, הפגיעה בחירותו של העורר כבדה היא, על אף שאינו מצוי מאחורי סורג ובריח, שכן עקב מעצר הבית בו הוא נתון, מנותק העורר מזה זמן ניכר מהעולם החיצון, וכן מפרנסתו, ולא רק חירותו, אלא גם פרנסתו ופרנסת משפחתו נפגעת.

5)         בשל מורכבותו של התיק ובשל הנושאים המקצועיים המתעוררים בהליך זה, קרי מחשבים, צפוי התיק להימשך תקופה ארוכה, וזאת שלא באשמתו של העורר או בשל מחדליו ו/או מעשיו, ואין העורר צריך להיענש בשל כך. בנוסף, העורר נקלע למצוקה כלכלית ולמעשה לקריסה כלכלית של כל עסקיו דבר המחייב ביטול מעצר הבית. הסניגור טוען, שהעבירה נשוא כתב האישום איננה מקימה במקרה דנן את חזקת המסוכנות המקימה עילה למעצרו של אדם. נהפוך הוא, אין כל סיכון בשחרור העורר ממעצר בית באשר אין לו כל מושג בהפעלת מחשבים ובפריצה אליהם וממילא איננו מסוכן בעניין זה. למעלה מן העניין דווקא בביתו הוא יכול להפעיל מחשבים.

6)         ביהמ"ש קמא טעה כאשר לא התייחס בכלל לשינוי הנסיבות וחלוף הזמן ולו באמרה אחת. קרי, מעצר העורר ליותר משנה בתוך דירה תוך כדי שלילת זכותו בטרם הורשע בדינו. לטענת הסניגור ישנה רשימה ארוכה של עדים שטרם העידו ועל פי הערכתו, מדובר בהליך שיסתיים בעוד שנה.

7)         כל מה שמבוקש הוא לאפשר לעורר להשלים את עבודות השירות כאשר מעצר הבית בו הוא נתון קטע את עבודות השירות, ואין מדובר ב"פרס" אלא מדובר בביצוע הוראה של בית המשפט ע"פ גזר דין שנתן כב' השופט כמאל סעב. ולכן, הסניגור מבקש לשחרר את העורר ממעצר הבית בו הוא נתון למטרת השלמת עבודות השירות בבית אבות אידר בחיפה משעה 08:00 עד 16:00.