החלטה בתיק בש 7305/06

1.                  לפני בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצר: המבקש, העצור מיום 26.7.06, מבקש לבחון מחדש את האפשרות לחלופת מעצר. בהחלטה קודמת, ועל בסיס תסקיר שנמנע מלהמליץ על חלופת מעצר, הורה בית המשפט על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו. בבקשתו זו, המבקש איננו מצביע על שינוי נסיבות מהותי, המצריך בחינה מחודשת של מעצרו, אלא, על בעייתיות בהתנהלות התביעה. לדידו של המבקש, מוסתר ממנו חומר חקירה מהותי על ידי התביעה, דבר הפוגם בהגנתו ואף ביכולתו להיערך לדיון, בעיקר נוכח הצורך לבדוק חלק מהחומר האמור באופן פרטי, זמן סביר לפני מועד ההוכחות. במצב זה ייגרם למבקש עינוי דין.

2.                  המבקש טוען כי הראיות בעניינו אינן חזקות דיין בכדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים והוא אף צופה אפשרות סבירה לזיכויו. המבקש טוען אף לאפליה בינו, לבין  נאשם אחר בפרשה, אשר שוחרר למעצר בית.

3.                  ב"כ המשיבה, אישר בפני כי אכן, חלק מחומר החקירה טרם הועבר במלואו לסנגור, אולם ביקש לדחות את הבקשה משום שיש די זמן עד למועד ההוכחות, בו תעשה המאשימה מאמץ להעביר את הדרוש מהר ככל האפשר, ומשום שלא די בכשל זה, כדי להצדיק שחרור ממעצר (שנבחן גם על ידי בית המשפט העליון). כן טוען ב"כ המשיבה, כי על המבקש לפנות בבקשה בעניין חומר החקירה המבוקש לשופט בתיק העיקרי.

דיון

4.                  הסנגור מסכים שאין במקרה זה שינוי נסיבות המחייב בחינה  מחודשת של שירות המבחן. השאלה היחידה העומדת בפני, אם כן, היא- האם יש באי העברת חומר חקירה לידי הסנגור, סיבה מספקת לעיון חוזר או לשינוי בתנאי מעצרו. לשם כך אבחן שני דברים: את זכות העיון  בחקירה אל מול מעצר עד תום ההליכים.

5.         מאחורי זכות העיון בחומר החקירה עומדת זכותו המהותית של הנאשם להליך הוגן, זכות שחשיבותה חזרה והודגשה בפסיקה:

"הוראת סעיף 74(א) קובעת, אם כן, את זכותו של נאשם לעיין בחומר המצוי בידי גורמי החקירה והתביעה הנוגע לאישום. זכות העיון נגזרת מזכות היסוד של הנאשם למשפט הוגן וזכותו לנהל את הגנתו לאחר שהכיר את מלוא חומר החקירה הקיים בעניינו" (בש"פ 8555/06 פלוני נ' מדינת ישראל( לא פורסם)).

            וכן:

"זכות הנאשם להתגונן כנגד אישום פלילי וזכות העיון הכרוכה בכך איננה רק זכותו של הפרט. היא משקפת אינטרס ציבורי כללי, אשר נועד להבטיח כי מערכת המשפט תכריע בגורלו של נאשם בגדרו של משפט הוגן, שבו ניתנה לו הזדמנות מלאה להציג את הגנתו. מימושה של זכות ההגנה מותנה בכך שמלוא החומר הנוגע לעניינו של נאשם יוצג בפניו ויהא ידוע לו (ע"פ 4765/98, אבו סעדה נ' מדינת ישראל, תק-על 99(1) 1380; ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פד"י מז(2) 690, 700; ע"פ 1632/95 משולם נ' מדינת ישראל, פד"י מט(5) 534, 547)". (בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' גד זאבי (לא פורסם))

אותה הזכות לעיון מקימה חובה על המאשימה, להעמיד את חומר החקירה לרשות הנאשם. (ר' י' קדמי " על סדר הדין בפלילים" חלק שני, מהדורה משולבת, עמוד 442).

אולם הבקשה שהובאה בפני איננה בקשה להורות על העברת חומר החקירה, אלא, בחינה מחודשת של מעצרו של המבקש. על כן אתייחס למעצר עד תום ההליכים, תוך הדגשה כי אין משמעות הדבר כי לאי העברת חומר החקירה לא תהיה כל משמעות במסגרת ההליך העיקרי:

"הסנקציה הקבועה בסעיף 77(א) לחסד"פ- לפיה אין התביעה רשאית לעשות שימוש בראיה שלא עמדה לרשות הנאשם וסנגורו לעיון- אינה התוצאה הבלעדית של אי כיבוד הזכות, ואפשר שהקיפוח שקופח נאשם בשל אי כיבוד הזכות, ועיוות הדין האפשרי שנגרם בשל כך, יביאו לזיכויו בדין". (ר' י' קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני, מהדורה משולבת, עמוד 449).

על כן טוב תעשה המשיבה, אם תעביר בהקדם את חומר החקירה במלואו, לעיון הנאשם ובא כוחו.

6.       מעצר עד תום ההליכים: ההיגיון מאחורי האפשרות למעצר עד תום ההליכים הינו מניעתי- המטרה איננה ענישת הנאשם (הנהנה מחזקת החפות) אלא, מניעת סיכונים: בחינת המעצר- או חלופותיו השונות לאור  מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם, והאם החלופה המוצעת יש בה כדי לנטרל מסוכנותו זו, אם לאו.

7.       באשר לשאלה- מה בין זכות הנאשם להליך הוגן לבין מסוכנותו?

מחד, אי קבלת מלוא חומר החקירה פוגע בזכות הנאשם; מאידך, נקבע בעניינו של המבקש, כי  קיימת  מסוכנות המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. השאלה היא: האם יש בפגיעה הזו בזכותו, כדי לאיין את מסוכנותו?- לדידי, במצב העניינים כרגע, התשובה שלילית.

לעניין הקשר בין המסוכנות לזכות להליך הוגן נאמר כבר בבש"פ 3232/06 מדינת ישראל נ' גבאי (לא פורסם):

"..נכון הדבר כי ההליכים במשפטם של המשיבים מתנהלים בשלב זה בקצב שאינו משביע רצון.... ואני מקבלת את הטענה שמקור הכשל הוא, בין היתר, בכמות החומר האדירה אותה נצרכים הצדדים ללמוד.... בנקודת זמן זו לא מצאתי כי התמשכות המשפט גוברת באיזון על המסוכנות הנשקפת מהמשיבים 1 ו-3 ולפיכך אין הצדקה לשחררם ממעצר לעת הזו. הסנגורים טענו בפני כי ממילא כאשר המשפט יתארך עוד חודשים רבים יאלץ בית המשפט לשחרר את המשיבים ממעצר, ולפיכך ראוי להקדים ולעשות זאת עכשיו. אין בידי להסכים לכך. השיקולים והאיזונים עשויים להשתנות ככל שחולף הזמן, בין אם כשמתברר שלא ניתן לסיים את המשפט בפרק זמן סביר, בין אם כשמתברר המצב הראייתי במהלך ניהול המשפט, ובין אם לאחר העדתם של עדים שיש חשש להשפעה עליהם או לאיום על שלומם".

דברים אלו יפים גם לעניין שלפנינו.