החלטה בתיק בש 723/08

1.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חטיפה לשם כליאה, עבירה לפי סעיף 371 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), כליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 לחוק העונשין, מעשה מגונה תוך שימוש בכוח, עבירה לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, תקיפה, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין, נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיפים 10(א) ו- 62(1) לפקודת התעבורה ונהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2(א) ו- (ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל - 1970.

2.         עפ"י הנטען בעובדות כתב האישום, המשיב היה נשוי למתלוננת אך חי בנפרד ממנה. למתלוננת ארבעה ילדים קטינים, שניים מהם מנישואין קודמים לאדם אחר. המשיב והמתלוננת ערכו ביניהם הסכם ממון והמשיב נותר להתגורר באילת ואילו המתלוננת עברה להתגורר עם ילדיה בבית בנצרת עלית. ביום 19.4.08 הגיע המשיב לבלות עם ילדיו בצפון הארץ. בשעות הערב, הסיעה המתלוננת את המשיב ברכב אותו שכר המשיב לחיפה לשם חזרתו לאילת, אך משנמצאה התחנה סגורה, הסיעה אותו לבית אמו במג'אר (להלן: "הבית"). משהגיעו לבית, פתח המשיב את דלת הרכב והוציא את המתלוננת מהרכב והכניסה לבית. בתוך הבית, התפתח ויכוח ביניהם במהלכו צעק המשיב וקילל את המתלוננת ואף איים עליה, שהוא ישרוף אותה אם תלך למשטרה. כמו כן, ניסה המשיב להרביץ למתלוננת, שחשה ברע, נלקחה לטיפול רפואי והוחזרה לישון בבית על-ידי בני משפחתו של המשיב על אף בקשותיה החוזרות, כי יחזירו אותה לביתה וילדיה אשר נותרו לבדם.

            המשיב נעל את דלת הכניסה לבית, הציב מזרון ליד הכניסה לחדר בו היתה המתלוננת והטמין את מפתח הבית מתחת למזרון. למחרת, המשיכה המתלוננת בתחנוניה להשיבה לביתה; המשיב סטר לה, הורה לה להיכנס לרכב והסיעה לביתה, כשהוא נוהג ללא רישיון נהיגה בר תוקף וללא פוליסת ביטוח תקפה. בסמוך לצומת עילבון-דיר חנא, סטה המשיב מהדרך לתוך מטע זיתים. המתלוננת אשר הבינה את אשר אירע, החלה לצעוק ולהתחנן למשיב, כי ייקח אותה לביתה ואף ניסתה לברוח אולם מעדה ונפלה והמשיב החזירה לרכב. המשיב יצא מהרכב, הפשיל את מכנסיו, שלף את איבר מינו, וביקש מהמתלוננת לגעת לו באיבר המין. משסירבה המתלוננת, לקח המשיב בכוח את ידה והעבירה על איבר מינו בתנועות חיכוך והמשיך אף הוא לאונן. במהלך כך, אחז המשיב את ראשה של המתלוננת והחל מקרב אותה לכיוון איבר מינו. המשיב הגיע לסיפוקו ושפך את זרעו על חולצתה של המתלוננת. כל הזמן הזה המשיכה המתלוננת להתנגד למשיב ולבקשו להפסיק. המשיב המשיך להחזיק במתלוננת במטע עוד מספר שעות בניגוד לרצונה, ולא אפשר לה לעזוב את המקום ולשוב לילדיה. רק כאשר אחיו הגיע למקום, נטל הוא את מפתחות הרכב מן המשיב ומסרם למתלוננת אשר נמלטה מהמקום במהירות. בזמן הזה, בנה הבכור של המתלוננת דאג לאמו וניסה להתקשר למשיב כדי לשאול לשלומה. באחת הפעמים שבנה התקשר, איים עליו המשיב באומרו "שיקרע אותו" אם הוא יתערב.

3.         בד בבד  עם הגשת כתב האישום, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עם תום ההליכים נגדו. בנימוקי הבקשה נטען, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה טובות להוכחת אשמתו של המשיב הכוללות, בין היתר, הודעותיהם של המתלוננת ושל ב' (בנה של המתלוננת), פלטי שיחות, חולצתה של המתלוננת, גרסת המשיב הקושר את עצמו למעשים וכן הודעות בני המשפחה, דו"חות ומזכרים של אנשי המשטרה. עוד נטען בבקשה, כי המעשים המיוחסים למשיב חמורים לא רק על-פי אופיים אלא גם בנסיבותיהם ומצביעים על מסוכנותו של המשיב כלפי המתלוננת ואף כלפי ילדיה. בנוסף, נטען, כי לחובת המשיב הרשעות קודמות בגין עבירות רכוש.

4.         בטיעוניה בפני, טענה ב"כ המבקשת, כי לאחר נישואיהם, התגוררו המשיב והמתלוננת ביחד תשע וחצי שנים באילת עד שלאחרונה עברה המתלוננת לגור בנצרת עלית והמשיב נותר באילת. היחסים בין בני הזוג עלו על שרטון, הם ערכו הסכם ממון, לפיו, המשיב היה רשאי לראות את הילדים בכל עת, אך לא היו יחסי אישות בין המתלוננת והמשיב. ב"כ המבקשת הדגישה בטיעוניה, כי אף שמהודעות המתלוננת עולה הרושם, כי יום לפני האירועים נשוא כתב האישום, הכל היה טוב ויפה, בני הזוג בילו עם הילדים ואף המשיב לן לילה אחד בביתה של המתלוננת, אך בנפרד, האירועים קרו כאשר ביקש המשיב מאת המתלוננת להסיעו בערב חג הפסח לתחנת האוטובוס בחיפה, אך משלא היו אוטובוסים ורכבות, ביקשה המשיב להסיעו לבית הוריו במג'אר.

לטענת ב"כ המבקשת, המתלוננת מסרה בהודעותיה במשטרה גרסה עקבית, אם כי, מטבע הדברים בארועים כגון דא, ישנן סתירות אשר מוכיחות את האמינות שבדברים, הגם שבשלב זה לא בוחנים את אמינותה של המתלוננת אלא בהליך העיקרי. ב"כ המבקשת הפנתה לעימות שנערך בין המתלוננת ובין המשיב, אשר תועד בוידאו, וביקשה להתחשב בכך, שלעצם העובדה, שהמתלוננת ניצבה מול המשיב, ישנה השפעה טבעית על טון הדיבור שלה והתנהגותה. ב"כ המבקשת הפנתה גם להודעתו של בנה הבכור של המתלוננת, אשר היה הראשון שפגש אותה משחזרה לביתה תשושה, ודיבר על מצבה הנפשי והפיזי של המתלוננת מיד לאחר האירועים. עוד הפנתה ב"כ המקשת לפלטי השיחות, לדו"ח הפעולה מיום 20.4.08 של השוטר חאטר סלימאן, לשחזור שנעשה, בו מצביע המשיב על מקום האירוע ליד מטע הזיתים, להודעותיהם של בני משפחת המשיב, שחלקם היו עדי ראיה לכליאת המתלוננת ולהודעות המשיב.

באשר לעילת המעצר, טענה ב"כ המבקשת, כי מעשיו של המשיב מקימים חזקת מסוכנות הן כלפי המתלוננת והן כלפי ילדיה. באשר לחלופת המעצר המוצעת באילת, טענה ב"כ המבקשת, כי החלופה הינה ללא פיקוח, ואין מי שימנע בעד המשיב לנסוע למתלוננת.

5.         הסניגור טען כנגד עוצמתן של הראיות לכאורה וביקש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר באילת או לחלופין בבית אמו במג'אר.

            הסניגור הדגיש, כי מדובר במשיב שאינו גר עם המתלוננת, עובד כטבח באילת ומגיע פעם בשבועיים-שלושה לחופשה; הוא נשוי למתלוננת משנת 99, להם 4 ילדים, שניים מהם מנישואיה הקודמים, שאחד מהם הינו ב', בן 17. המשיב הינו המפרנס היחיד של המתלוננת וארבעת הילדים. המשיב כפר בכך, שעת הגיעו לבית הוריו במג'אר היתה אלימות מצדו כלפי המתלוננת, אלא היא ירדה מהרכב מרצונה והיתה עייפה בשל תופעות הלוואי של המחזור החודשי. הסניגור הוסיף וטען, כי למחרת, בדרכם לביתה של המתלוננת, עצר המשיב את הרכב כדי להטיל את מימיו וכשחזר לרכב  הם קיימו יחסי מין ברכב, שזו לא פעם ראשונה, בהסכמתה של המתלוננת.

            הסניגור הפנה לעימות ולהודעת המתלוננת שנגבתה לאחר עריכת העימות, בהדגישו, את תיאוריה לאקט המיני ולפרק הזמן שזה שנמשך. הסניגור ביקש להשוות זאת עם גרסתה כפי שנמסרה בהודעותיה הראשונות. לשיטתו של ב"כ המשיב, חלה נסיגה משמעותית בגרסתה של המתלוננת לאחר העימות, היוצרת פער משמעותי לעומת גרסתה הראשונה. עוד הדגיש הסניגור את התנגדותה של המתלוננת למסור את הטלפון הנייד שלה לבדיקת גרסתה. באשר להודעת בנה הבכור של המתלוננת, טען הסניגור, כי בנה מסר בהודעתו תיאורים מוגזמים למצבה של המתלוננת, תיאורים שהמתלוננת עצמה לא מסרה.

לטענת הסניגור כל אלה מכרסמים בעוצמת הראיות לכאורה וראוי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר באילת, מקום המרוחק ממקום מגוריה של המתלוננת או לחלופין, למעצר בית בבית אמו בכפר מג'אר עם איזוק אלקטרוני.

הודעותיה של המתלוננת

6.         המתלוננת מסרה 4 הודעות, כאשר האחרונה מיום 28.4.08, נמסרה לאחר עריכת העימות בינה ובין המשיב. 

7.         בהודעתה הראשונה מיום 20.4.08 מסרה המתלוננת, בין היתר, כי היא נשואה למשיב מזה כעשר שנים ולפני ארבעה חודשים החליטו להפרד לזמן קצר כי מערכת היחסים ביניהם אינה טובה ובשל כך ערכו הסכם ממון. המתלוננת סיפרה, כי ארבעה ימים לפני מועד מסירת ההודעה, הגיע המשיב אליה עם רכב שכור כדי לצאת ולטייל יחד עם הילדים. המתלוננת לא סירבה, והם אכן טיילו עם הילדים והוא ישן אצלה בבית, אך לא קרה כלום ביניהם, והכל היה בסדר. המתלוננת הוסיפה ומסרה, כי ביום האחרון ומשחזרו לביתה מטיול עם הילדים, ביקש ממנה המשיב להסיעו לחיפה כדי לנסוע באוטובוס לעבודתו באילת, אך משהגיעו לחיפה, התחנה היתה כבר סגורה. המתלוננת סירבה שהוא ישן אצלה בדירתה בנצרת עילית ואז הסיעה אותו, כבקשתו, לבית אמו במג'אר. הם הגיעו לבית אמו סמוך לשעה 22:30. המתלוננת ביקשה ממנו לרדת כדי שהיא תמשיך בנסיעתה לילדיה שנותרו לבדם, אך המשיב לקח את מפתחות הרכב שהיו בסוויץ' ומנע ממנה לנסוע, תפס בזרועה ומשך אותה בכוח מחוץ לרכב. בשלב זה, אמו יצאה יחד עם אחיו וראו שהמשיב תופס את המתלוננת בכוח וצועק לעברה כשהיא מבקשת ממנו שיעזוב אותה. משאמרה לו אמו שיעזוב את המתלוננת שמא תלך למשטרה להגיש תלונה, ענה לה המשיב, שאם תלך למשטרה הוא ישרוף אותה. המשיב הכניס את המתלוננת לתוך הבית תוך שהוא מקלל אותה; הוא נעל את הדלת, לקח ממנה את תיקה, את הפלאפון ואת כרטיס הכספומט וזאת בנוכחות בני משפחתו. לגרסת המתלוננת, היא ישנה שם מחוסר ברירה.

למחרת בבוקר, שוב התחננה המתלוננת כדי לחזור לדירתה, ואז נהג המשיב ברכב, אף שרשיונו אינו בתוקף, במטרה להסיעה. משהגיעו קרוב לתחנת דלק, נסע המשיב בדרך עפר ולאחר מרחק של יותר ממאה מטר, עצר המשיב את הרכב ויצא להטיל את מימיו בצד הדרך וחזר לרכב. בשלב הזה, המתלוננת יצאה מתוך הרכב, אמרה לו שהיא מפחדת לנסוע איתו ואז הוא הוציא את איבר מינו, וביקש לשכב עם המתלוננת, אך היא סירבה ואמרה לו, שהיא נמצאת במחזור ויש לה דימום; המשיב תפס את ידה בכוח, שם אותה על איבר מינו והחל לשפשפו עם ידה. המתלוננת החלה לבכות וביקשה שיפסיק והוא עזב את ידה אך עם היד שלו הוא תפס את ראשה וניסה להוריד את ראשה לאיבר מינו, אולם המתלוננת שוב סירבה וביקשה ממנו שיפסיק. המשיב הגיע לסיפוקו ושפך את זרעו על חולצתה. המשיב התקשר לאחיו וביקשו להגיע כדי לקחת אותו הביתה ומשהגיע נמלטה המתלוננת עם הרכב לדירתה בנצרת עלית.

8.         בהודעתה השניה מיום 22.4.08 סיפרה המתלוננת על נישואיה עם המשיב מזה כ- 9 שנים, חייהם המשותפים באילת, הפרידה וההסכם שביניהם. המתלוננת הוסיפה, כי המשיב נהג להתייחס אליה באובססיביות ובקנאה רבה. המתלוננת חזרה על גרסתה באשר לנסיבות הגעתו של המשיב לחופשה אליהם. חזרה על האירוע שבו הסיעה אותו לתחנה בחיפה, הגעתם לבית אמו, שם הכניסה בכוח לבית אמו ומנע ממנה לנסוע לדירתה בנצרת עלית. באשר לאירוע למחרת היום, מסרה המתלוננת, כי הוא סטה מהכביש הראשי למטע זיתים, היא החלה לבכות ולצעוק, פתחה את הדלת; יצאה מהרכב ורצה מרחק של כ- 100 מטר אך נפלה. המתלוננת הוסיפה ומסרה, כי המשיב החזירה לרכב, הושיבה במושב האחורי והלך להטיל את מימיו. עוד סיפרה המתלוננת, כי הטלפון של המשיב צילצל כל הזמן, אך הוא לא ענה; היא התחננה אליו שיקח אותה לדירתה, אך לשווא. פתאום ראתה המתלוננת, כי המשיב הפשיל את מכנסיו, הוציא את איבר מינו, לקח את ידה בכוח ותפס את ראשה בניסיון לקרב את פיה לאיבר מינו אך היא סירבה והזיזה את ראשה; המשיב עלה עליה ושפך את זרעו על חולצתה. בסופו של דבר, הגיע אחיו של המשיב, שמסר לה את מפתחות הרכב והורה לה לנסוע לביתה. כשהגיעה לביתה, ראה אותה בנה ב' והזעיק את המשטרה.

9.         בהודעתה השלישית מיום 23.4.08 שעה 10:11,   נשאלה המתלוננת לגבי פצע שהיה מעל גבת עינה הימנית, לגבי הסכם הממון ולגבי בעלה של אחותה.

10.        הודעתה הרביעית מיום 23.4.08, נמסרה בסיום העימות בינה ובין המשיב. במהלך העימות, נשאלה המתלוננת אם ביצע המשיב את האקט המיני בכוח, והשיבה, כי " לא יודעת, זה היה בוויכוח ופתאום זה קרה ואני לא יודעת להסביר את זה". בהודעתה דנן, אישרה המתלוננת את תשובתה הנ"ל והוסיפה, כי " נכון זה מה שאמרתי, אבל אמרתי שהוא תפס אותי מהשיער". בהמשך מסרה המתלוננת, כי המשיב לקח את ידה ושם אותה על איבר מינו וזה היה לשניה ואז היא לקחה את ידה בחזרה. באשר לקטע של משיכת ראשה לכיוון איבר מינו, הבהירה המתלוננת: " עד לרגע הזה הייתי עם הפנים שלי לכיוון של איימן וברגע הזה הזזתי את הפנים שלי הצידה ושמתי את הראש אחורה לכיוון של תוך האוטו והוא המשיך לעשות לבד עם עצמו והוא גמר ממש בשנייה ממש מהר ולפני שהוא גמר הוא קירב אותי אליו מהשיער, רק מזה אני הבנתי שהוא רוצה שאני ימצוץ לו, הוא לא אמר לי ולא ביקש ממני גם שאני יעשה את זה אבל ככה חשבתי שזה מה שהוא רוצה ואז מיד הוא גמר על החולצה שלי הכוונה הוציא את הזרע שלו". עוד נשאלה המתלוננת 'היכן ישן המשיב באותו לילה בבית אמו', שכן המתלוננת מסרה, כי הוא הצמיד את מזרונו לדלת ומנע ממנה לצאת מהבית,אך בעימות ובהודעתה דנן מסרה המתלוננת, כי הוא ישן יחד עם אחיו בחדר של פינת הישיבה, היכן שיש טלוויזיה.

הודעות המשיב