החלטה בתיק בש 7213/04

הבקשה

1.         בקשה לתשלום פיצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - "החוק"), בעקבות זיכויו של המבקש מחמת הספק מעבירה של הריגה, שבה הואשם.

העובדות

2.         המבקש הורשע בתום שמיעת ההוכחות בעבירה של הריגה. ההרשעה התבססה בעיקרה על אמרות שמסר הנאשם לחוקרי המשטרה. ברשימת עדי התביעה הופיע שמו של עד שדובב את המבקש בבית המעצר והקלטות שנעשו במהלך הדיבוב של המבקש. המדובב לא אותר, ובשלב מאוחר יותר נודע לפרקליטות כי הוא נפטר, כך שבכל מקרה לא ניתן היה להעידו. הפרקליטות לא הגישה את תמלילי השיחות בין המדובב למבקש בשל התנגדות הסנגור מטעם הסנגוריה הציבורית להגישם, מבלי שיתאפשר לו לחקור את המדובב.

המבקש נידון ביום 30.1.2001 לתשע שנות מאסר, מהן שש לריצוי בפועל. הנאשם החל לרצות את עונשו ביום 4.3.2001. המבקש לא השלים עם הכרעת הדין וערער לבית המשפט בעליון. בערעור ייצג את המבקש סנגור פרטי, עו"ד יאיר גולן. עו"ד גולן טען כי על סמך האמור בתמלילי הקלטות יש לזכות את המבקש זיכוי מוחלט, או למצער לזכותו מחמת הספק.

בית המשפט העליון החליט להחזיר אלי את התיק על מנת שאשמע את תמלילי הקלטות ואת טענות הצדדים ואתן הכרעת דין חדשה במקרה הצורך. לאחר ששמעתי את תמלילי השיחות בין המדובב למבקש, את המבקש שהעיד בשנית ואת טענות ב"כ הצדדים, החלטתי לזכות את המבקש מחמת הספק בהכרעת דין מתוקנת מיום 24.9.2003. המבקש שוחרר ממאסרו בו ביום.

לאחר שחרורו מהמאסר, הגיש המבקש את הבקשה הנוכחית, בה עתר לפיצוי בגין ימי המאסר שישב וזאת בהתחשב באמור בהכרעת הדין המתוקנת, לפיה הפרקליטות לא נהגה בתום לב אובייקטיבי בהחליטה לא להגיש את הקלטות כראייה.

3.         לישיבה שנקבעה לדיון בבקשה זומנו גם הסנגוריה הציבורית ולשכת עורכי הדין. לשכת עורכי הדין לא שלחה נציג מטעמה ואילו מטעם הסנגוריה הציבורית התייצב עו"ד אלון בכר, סגן הסנגור הציבורי.

טענות המבקש

4.         ב"כ המבקש, עו"ד קריכלי מיה, טענה כי המבקש הוציא דמים, תרתי משמע, ושלשל סכומים נכבדים לידי עורכי דין שייצגו אותו. את בחרותו בילה מאחורי סורג ובריח ומשפחתו הגרעינית סבלה אף היא קשות, סבל נפשי וסבל כלכלי. דירת המשפחה נמכרה הואיל ואמו, שנותרה אלמנה לאחר שאביו נפטר, לא יכלה לעמוד בתשלומי המשכנתה, מפני שהעדיפה לשלם את שכרם של עורכי הדין שהעמידה למבקש. משפחתו חייבת לנושיה כמיליון שקל. המצב הכלכלי של המשפחה בכי רע ואינו מאפשר למבקש לפתוח דף חדש בחייו, שכן הוא טרוד בתמיכה כספית במשפחתו על מנת לעזור לה "לצאת מהבוץ". גם הפיצוי המקסימאלי אין בו כדי להחזיר את מצב המבקש לקדמותו. פרק הזמן הארוך אותו ריצה המבקש מאחורי סורג ובריח נמנה בין השיקולים שבית המשפט שוקל כאשר עליו לקבוע האם מגיע למבקש פיצוי בגין ימי מאסרו. עוד יצוין, כי מאסרו של המבקש גם קטע את אפשרות גיוסו לצה"ל.

5.         גם אם התביעה או הסנגוריה לא התרשלו בעת שהסכימו שלא להגיש את התמלילים, מן הטעם כי המדובב לא אותר, ולהנחה זו מסכימה באת כוחו של המבקש, הרי על-פי הפסיקה זכאי המבקש לפיצוי בגין ארבע השנים בהן היה במאסר. לא זו אף זו, המבקש זכאי לפיצוי גם לפי סעיף 80 רישא לחוק, מפני שהמשטרה נמנעה מלחקור עד מרכזי שנכח באירוע ביודעה זהותו.

6.         כדי להיכנס לגדרה של החלופה השניה של סעיף 80 לחוק, צריך המבקש לעבור שתי משוכות: זיכוי מחמת הספק, והנסיבות המאוד מיוחדות של המקרה, כפי שפורטו לעיל. התביעה חדלה מאחר שלא הגישה את התמלילים, בשל התנגדות הסנגור. תפקיד התובע אינו להרשיע נאשם, אלא לעשות צדק ולהוציא אמת לאור. ניתן היה להגיש את התמלילים באמצעות המבקש כשהעיד להגנתו וניתן היה גם להגישם באמצעות העדים-השוטרים שהקליטו את השיחות בין המבקש למדובב.

7.         חובתו של תובע לגלות כל מידע שבידו לבית המשפט גם אם ראייה זו עלולה לפעול לחובתו. המבקש זכאי לפיצוי גם בנסיבות שבהן התביעה והסנגוריה לא התרשלו.

טענות המשיבה

8.         לדברי עו"ד רם צביאלי, ב"כ המשיבה, אין לצאת מהנחה שלה טוען המבקש, כי הגשת התמלילים היתה מביאה מניה וביה לזיכויו. גם הכרעת הדין המתוקנת מצאה את המבקש זכאי מחמת הספק. בעת ניסוח כתב האישום צורף המדובב כעד תביעה. הפרקליטות התכוונה להציג את התמלילים באמצעות המדובב, אלא שהמדובב עזב את הארץ וחדל לעבוד עם המשטרה. נכון שניתן היה להגיש את התמלילים באמצעות המקליטים או באמצעות המבקש כאשר עלה על דוכן העדים להעיד, אלא שהתביעה סברה שאין צורך להגיש את התמלילים כראייה הואיל ויש בידה די ראיות שיביאו להרשעתו של המבקש. התביעה התחשבה גם בעמדת סנגורו של המבקש, שהתנגד להגשת התמלילים ללא עדותו של המדובב, משום שחשש שהצגתם ללא עדות המדובב היתה עלולה לפגוע בהגנתו.

9.         העובדה שעו"ד גולן ביקש בבית המשפט העליון להגיש את התמלילים כראייה אינה יכולה להשליך בדיעבד על שיקוליהם של ב"כ התביעה מחד והסנגור מאידך. לעו"ד גולן לא היה מה להפסיד בערכאת הערעור. הגשת התמלילים בשלב שמיעת הערעור לא סיכנה את המבקש, בעוד שהגשתם בערכאה הדיונית היתה עלולה לחשוף את המבקש לסכנה של הפללה.

הסנגור נהג באופן סביר. הוא סבר כי הגשת התמלילים לא תביא לזיכוי אוטומטי של המבקש. צריך אף לזכור שהמדובב היה עד מטעם התביעה, למרות שהיא ויתרה עליו לאחר שלא אותר.

10.       אין לקבל את הדעה שעל התביעה לשקול גם שיקולי הגנה של נאשם, שאינם כפופים לשיקולי הסנגור, המייצג נאשם. טענה זו אם תתקבל, יהיו לה השלכות רוחב משמעותיות. אין מקום לגישה כי אם סנגור אינו מעוניין להגיש מסמך מסוים, יוכל תובע לטעון כי יש להציג את המסמך כראייה מפני שהוא סבור שהמסמך יועיל להגנתו של נאשם. זו גישה שאף סנגור לא ישמח לקבלה.

11.       ההלכה היא שכדי לפצות אדם על מעצר או מאסר לאחר שזוכה, צריכות להתקיים נסיבות יוצאות דופן, נסיבות שלא התקיימו במקרה זה. אין זו פגיעה חריגה שבגינה צריך לחייב את אוצר המדינה לפצות את המבקש.