החלטה בתיק בש 712/05

1.                   בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים.

2.                   נגד הנאשם הוגש כתב אישום (ת"פ 2005/05) המייחס לו עבירות של אינוס ותקיפת בן זוג. על פי עובדות כתב האישום המשיב והמתלוננת נשואים מאז שנת 1993 ולהם 3 ילדים. בשנים האחרונות התערערו היחסים בין בני הזוג והחל מחודש יולי 2004 , במספר רב של מקרים, בעל המשיב את המתלוננת שלא בהסכמתה החופשית, ותוך שימוש בכוח וכן תקף אותה מספר רב של פעמים ונהג בה באלימות. כתב האישום מפרט, בין היתר, שורת מקרי אלימות ותקיפה מינית, לפרטיהם.

3.                   הסניגור חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וטען כי הפוטנציאל הטמון בראיות אינו יכול להוביל להרשעה.

4.                   הסניגור הודיע כי הנאשם מסכים למתן צו הגנה, למשך כל התקופה שתדרש עד סיום ההליכים בתיק (המתלוננת הגישה נגד המשיב בקשה למתן צו הגנה שעומדת להתברר בימים הקרובים).

5.                   קודם שאסקור את הראיות שבתיק החקירה אציין כי בהסכמה הוגש תיק חקירה נגד המשיב משנת 1997. מהתיק עולה כי נגד המשיב הוגש כתב אישום בגין בעילת קטינה בהסכמה. המשיב הודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום, הורשע ונידון ל- 12 חודשי מאסר בפועל, החל מיום 1.3.98. הקטינה הינה אחייניתה של המתלוננת בתיק שבפני.

6.                   המתלוננת מסרה במשטרה 6 הודעות.

בהודעה הראשונה, מתאריך 18.1.05 מסרה המתלוננת כי מאז הארוע עם אחייניתה  "התקלקלו" היחסים בינה ובין המשיב והיא מגישה תלונה רק היום (לאחר 8 שנים) כי "אני כבר לא יכולה יותר לחיות עם בעלי במשך כל התקופה אחרי שבעלי בגד בי אני לא יכולה יותר להיות איתו במיטה ואני מרגישה שאני רחוקה ממנו ולא יכולה להיות איתו. בעלי במשך כל התקופה הזאת הוא היה מקיים איתי יחסי מין בניגוד לרצון שלי". בהמשך מפרטת המתלוננת כי בתחילה לא רצתה לקיים עם המשיב יחסי מין , אך גם לא התנגדה ובהמשך הביעה התנגדות מפורשת, אך המשיב לא שעה להתנגדותה וקיים עימה יחסי מין בכפיה ("כאשר הוא רוצה שום דבר לא עוזר...הכי חשוב שהוא גומר").

המתלוננת מפרטת שורה של מקרים בהם המשיב  תקף אותה. בתשובה לשאלות החוקרים אמרה המתלוננת כי ילדיה היו עדים לתקיפה. פרט לילדים לא היו עדים נוספים, היא לא פנתה לטיפול רפואי בעקבות התקיפות ואף אחד לא ראה עליה סימנים. המתלוננת נשאלה האם כיום יש לה סימני אלימות על גופה והצביעה על סימן נשיכה מתחת לזרוע - לדבריה נגרם יומיים קודם, כאשר המשיב נשך אותה לאחר שסרבה לשכב איתו ואמרה לו שהיא במחזור. המתלוננת נשאלה מדוע הגיעה למסור תלונה רק היום והשיבה כי אינה יכולה לסבול יותר את מה שעברה עד היום ואינה רוצה שהמשיב ימשיך לאנוס אותה.

בהודעה מיום 19.1.04 נתנה המתלוננת פרוט נוסף לתקיפות המשיב- משך אותה בשערותיה, זרק אותה לשיש , דחף לעומתה שולחן פלסטיק לאחר שלא נתנה לו כסף, תפס בחוזקה בפניה ובגופה, נשך אותה וכיו"ב. באשר למועד התקיפות השיבה המתלוננת כי המעשים ארעו בחודשים האחרונים. לשאלה מדוע לא סיפרה על מעשי התקיפה בהודעה קודמת השיבה כי היתה מבולבלת ומפוחדת שאם יראה אותה - יחיזר אותה הביתה. המתלוננת שללה האפשרות שתלונתה על רקע מעשי המשיב עם אחייניתה.

בהודעה מיום 20.1.05  מסרה המתלוננת כי ילידה נלקחו לבית הורי המשיב וכי כשביקשה לקחתם הביתה - מנעו זאת ממנה.

בהודעה מיום 20.1.05 נשאלה המתלוננת לפרטים על נסיבות אינוסה.

בהודעה נוספת מאותו יום שוב נשאלה המתלוננת פרטים לגבי תקיפות המשיב ומסרה כי שוב ניסתה לקחת את הילדים מחמותה והדבר לא ניתן לה. כך גם בהודעה מיום 23.1.05.

7.                   הסניגור חולק על נפקות האמור בהודעות. לטענתו, המתלוננת לא הזכירה כלל כי נאנסה על ידי המשיב ואף לא טענה כי התנגדה במילים ו/או באופן מפורש. הודעות המתלוננת אינן מפרטות מועדים מדוייקים, המדובר בעדות כבושה ואין ספק כי כל תלונותיה מקורן במניע לעזוב את המשיב עקב מעשה הבגידה עם אחייניתה.

8.                   המשיב נחקר במשטרה וכפר בכך שהיכה את המתלוננת או אנס אותה. הוא הודה כי הרגיש כי אינה רוצה אותו במיטה, מאחר והיתה מסובבת לו את הגב וכאשר היה מחבק אותה, היתה מורידה את ידו אבל לדבריו , במקרים כאלה הלך לישון. בהמשך השיב כי יתכן והיה מקרה אחד בו שכב עם המתלוננת למרות שלא רצתה זאת. המשיב גם הודה כי דחף שולחן לאחר ויכוח עם המתלוננת, אך זה לא פגע בה.

9.                   חקירת ילדי בני הזוג לא התאפשרה - לאור התנגדות הורי המשיב.

10.               סבורני כי חרף טענות הסניגור, שפורטו בהרחבה על גבי תדפיס עדות המתלוננת - יש בהודעותיה של המתלוננת משום ראשית ראיה לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. מהימנות עדותה של המתלוננת אינה מושא לבחינה לעומק בשלב זה של הדיון (וראה : בש"פ 696/04) והעובדה כי העדות כבושה והמתלוננת נמנעה מלהתלונן במשך תקופה ארוכה - אינה יכולה לאיין עדותה, במיוחד כאשר עסקינן בבני זוג וכאשר המתלוננת אכן עשתה נסיון כן לחזור ולחיות עם המשיב, לאחר שקיים יחסי מין עם אחייניתה הקטינה. העובדה כי המתלוננת המשיכה לחיות עם המשיב שנים ארוכות לאחר שחרורו מן הכלא גם מלמדת - ולו לכאורה - כי המניע העומד מאחורי תלונתה אינו נקמנות.

הסניגור טען כי המתלוננת לא התנגדה במפורש לקיים יחסי מין עם המשיב וכי לכל היותר מדובר באי הבנה למצידו של המשיב. גם גירסה זו אין בידי לקבל לאור החומר שבפני, שהרי גם המשיב עצמו מודה בחקירתו במשטרה כי קיים עימה יחסים חרף התנגדותה - ולו פעם אחת. המתלוננת הצביעה על התנהגות המלמדת במפורש על התנגדות ויותר מזאת - עוד בטרם החלה חקירתו של המשיב הוא הזדרז למסור לחוקרים כי הוא מרגיש שהמתלוננת אינה רוצה אותו במיטה.

חיזוק לגרסת המתלוננת אני מוצאת גם בעובדה כי הילדים נלקחו מחזקתה לבית הורי המשיב.

11.               אין מחלוקת כי מתקיימת בנסיבות עילת מעצר והמשיב לא הצליח להפיג את חזקת המסוכנות. העובדה שלא נקט באלימות תוך כדי בעילת המתלוננת - אין בה כדי להפיג המסוכנות , מה עוד שהמתלוננת העידה על מקרי אלימות רבים כנגדה מצידו של המשיב - גם אם אלה לא הגיעו עד כדי צורך בטיפול רפואי.