החלטה בתיק בש 6936/08

1.         בקשה לעצור את המשיב, פאריס אלחמאמדה, עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 3500/08 של בית משפט זה.

            כתב האישום הרלוונטי מייחס למשיב את הגניבה של הרכב מ.ר. 86-197-02במצפה רמון בלילה בין ה- 18/7/08 ל- 19/7/08, את הפרעתו לשוטר במילוי תפקידו, כשלא שעה להוראת השוטר אחמד אלאטרש, שסימן לו לעצור בעת שנהג מולו ברכב הנ"ל בכניסה לשגב שלום, נמלט לשטח בקרבת בית העלמין של מושב נבטים, נטש את הרכב בשטח ונמלט מן המקום עד אשר נעצר במטע של סברס בקרבת מקום. בנוסף, הואשם המשיב בנהיגה ללא רישיון ובהעדר פוליסת ביטוח. כל זאת בניגוד לסעיפים 413 ו- 275 לחוק העונשין, תשל"ז - 1972, בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 194 ובניגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970.

2. הראיות הלכאוריות להוכחת אשמתו של המשיב הן שורה של ראיות נסיבתיות, אשר נמנה עתה. נצפה וזוהה הרכב הנגנב הרלוונטי נוסע מול ניידת משטרה, בה נסעו השוטרים אחמד אלאטרש וליאור פלג. לפי דו"חות הפעולה של שני השוטרים הנ"ל הם הבחינו באדם נוהג ברכב הנ"ל לובש חולצה לבנה. השוטר אלאטרש כתב בדו"ח הפעולה, שהוא סימן לנהג, שנהג מולו, לעצור, אך משלא עשה כן והחל נמלט מן המקום, ביצעה הניידת פניית פרסה ורדפה אחרי הרכב הגנוב הנ"ל (קיימת בתיק החקירה תלונה לענין גניבת הרכב) מן הכניסה לשגב שלום עד לשטח  בקרבת בית העלמין של מושב נבטים. שני השוטרים הנ"ל כותבים על קשר העין הרצוף, שנשמר עם הרכב הנמלט, מלבד קטע קצר, בו נכנס הרכב הנ"ל לוואדי. לפי דו"ח הפעולה של אלאטרש אבד קשר העין לשניות מספר. אזי שני השוטרים דיווחו, כיצד צפו באדם לבוש בחולצה לבנה רץ לכיוון מתחם בתים. לפי השוטרים, לא היתה תנועת רכבים במקום ולא היו עוד אנשים באזור מלבד שתי זקנות. גם לא היו בתים במקום המרדף או במקום היתפסו של המשיב (ראה: הסקיצה, ששרטט השוטר פלג). השוטרים הוסיפו לרדוף אחרי האדם הנמלט, אשר לפי דו"ח הפעולה של השוטר פלג, נראה חוצה גדר חוט תיל ונכנס בין הסברס בשטח. אזי קרא לו ליאור פלג והאדם בא לעבר השוטרים. השוטר פלג כתב בדו"ח הפעולה שלו, כי בטרם החשוד חצה בחזרה את חוט התיל ראה בידו חתך מדמם ועל חולצתו של החשוד היו כתמי דם. לפי הדיווח של השוטר פלג, נראה החשוד, שהזדהה  כפאריס אלחמאמדה, המשיב, מזיע  רבות. עוד לפי דיווחו של השוטר הנ"ל נראה המשיב  לחוץ. עוד ייאמר, כי המקום, בו נתפס המשיב היה כ- 400 מטרים ממקום נטישת הרכב הגנוב. בבדיקת טביעות אצבעות בכנף השמאלית הקדמית לרכב הגנוב הנ"ל נמצאה טביעה, אשר, לפי המברק בתיק החקירה, תואמת את טביעות אצבעותיו של המשיב.

3.         אשר להימצאות המברק בנוגע לטביעות האצבע במקום חוות הדעת בתיק החקירה, אין חולק כי די בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים במברק בטרם תתקבל חוות הדעת (בש"פ 2945/92 מדינת ישראל נ. פייסל עאיש (לא פורסם),  הנסמך על בש"פ 537/89 אבי יחזקאל נ. מדינת ישראל (לא פורסם)].

4.א.      כידוע, כשמדובר בשרשרת ראיות נסיבתיות, "... המסקנה הסופית יכולה להתקבל מתוך צירופן של כמה ראיות נסיבתיות כאלה, שכל אחת מהן אינה מספקת בפני עצמה להרשעת הנאשם" (מ"מ הנשיא לנדוי בע"פ 524/77, 584, 635, 701 מזרחי ואח' נ. מדינת ישראל [3] בעמ' 6869. כנגד הראיות המצביעות על אשמת הנאשם, על בית המשפט לשקול על פי מבחני ההיגיון וניסיון החיים את "... הסבריו של הנאשם, אם ניתנו כאלה, וכן כל היפותיזה סבירה אחרת ... אם יש מקום להסקת מסקנה חד משמעית, שהיא ההגיונית היחידה, לפיה לא נותר ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם" (השופט שמגר בע"פ 543/79 , 622, 641 נגדר ואח' נ. מדינת ישראל [4] בעמ' 140)". [ע"פ 7293/97 ז' אפר ואח' נ. מדינת ישראל , פ"ד נ"ב (5) 460, 467 (מול האות "ג")]. כך במשפט גופו ובשלב בחינת הראיות הלכאוריות די בתשתית ראייתית, המקימה סיכוי סביר להרשעה [השווה: בשפ"ט 1977/94 אוחנה ואח' נ. מדינת ישראל (לא פורסם) שהובא בבש"פ 3198/08 פרקש ואח' נ. מדינת ישראל (לא פורסם).

ב.       בענייננו מצטברות יחד ראיות נסיבתיות רבות. נצפה הרכב הגנוב נהוג בידי אדם לבוש חולצה לבנה, כפי שלבש המשיב בעת מעצרו בשטח. במרחק של כ- 400 מטר מן המקום, בו נהג הרכב הגנוב נמלט. נצפה נהג הרכב הגנוב נמלט בריצה וחוצה גדר תיל, הגובלת על שטח סברס. אל מול זאת  תאמר, כי בעת היתפסו נראה המשיב  לחוץ ומזיע, כשחתך מדמם בידו וכתמי דם על בגדיו. כל זאת, כשלא היתה תנועת רכבים אחרים באזור וכאשר מלבד שתי זקנות, רק המשיב היה מצוי בשטח. בנוסף נמצאו טביעות אצבעות המשיב על הכנף הקדמית השמאלית של הרכב. ראיות אלו ביחד, יש בהן הסיכוי הסביר להוות המארג ההוכחתי, אשר יוביל את בית המשפט למסקנה ההגיונית היחידה האפשרית, שמי, שנהג ברכב הגנוב היה המשיב. מכאן הסיכוי הסביר להרשעתו על פי ראיות אלו, המהוות ראיות לכאוריות.

  ג.      נתן המשיב הסברים לחלק מן הראיות הנסיבתיות. אשר לחתך בידו, הסביר המשיב, כי הוא נחתך בעת שרכב על טרקטורון בצאלים לפני שלושה ימים כשהתלווה אליו אדם בשם אבו הוידי צליח (אמרת המשיב שורות 21 וגם שורות 26-27 ודו"ח הפעולה של השוטר פלג עמ' 3-4). המשיב התאונן על המחדל החקירתי, לטענתו, כשלא נחקר אותו אל הוידי, אשר את מספר הטלפון שלו לא ידע המשיב למסור. ברם, סריקת המרשם על ידי המשטרה לא העלתה כל אדם בשם הזה. מה גם , שאין בפציעתו של המשיב לפני שלושה ימים, כדי להסביר את דימום החתך עתה, כשלטענת המשיב כל אשר עשה היה לאכול סברס בשטח.

            באמרתו הסביר המשיב את הזעתו  בכך , שנטל כדורי אקסטזי (אמרת המשיב שורה 20).

בשלב הזה של ההליך ללא תוספת ראיות מדעיות, אין אנו יכולים לקבוע, שהסברו זה של המשיב הוא הגיוני. גם לא מצאנו הגיון על פי ניסיון החיים, כי בשעה 08:00 לערך ימצא המשיב לנכון לחצות את השטח, המפריד בין ביתו למטע הסברס, שהוא הגדיר באמרתו (אמרת המשיב שורה 4) במונחים של "פחות מקילומטר", כדי לאכול סברס מבלי להצטייד כראוי על מנת שלא יחדרו קוצי הסברס לידיו (קוצים אלו בידיו נצפו על ידי השוטר פלג).

מקשה המשיב וטוען, כי אילו הוא נהג ברכב היו טביעות אצבעותיו נמצאות בתוך הרכב ולא על הכנף מבחוץ. יש ואדם, המונע את הטבעת טביעות אצבעותיו בתוך הרכב אינו נזהר דיו מחוצה לו. מכל מקום ראוי להביא כאן את סיכומו של המלומד קדמי לפסיקה בנוגע לטביעות אצבעות: "בע"פ 2998/91 "... אם נמצאה [טביעת האצבע - י.ק.) בזירת  העבירה או על גבי חפץ ..., יש בה כדי להטיל על הנאשם חובת הסבר המיישב את הממצא עם חפותו או עם קיום ספק באשמתו. אם הנאשם בעדותו במשפט נמנע ממתן הסבר  או אם ההסבר שנתן נדחה כבלתי מהימן, יהיה בית המשפט רשאי להרשיעו גם על יסוד טביעת האצבע כראיה יחידה" [י' קדמי על הראיות (חלק שני, 2003) 1078] (ההדגשה במקור - ג'ט"ל).

            בענייננו המשיב טרם נתן כל הסבר להימצאות טביעות אצבעותיו על גבי  כנף הרכב הגנוב.

   ד.      מכל המקובץ תאמר, שהראיות הנסיבתיות מצטברות יחד, כדי להוות ראיות לכאוריות להוכחת אשמתו של המשיב כנטען בכתב האישום, וכי אין כרסום בראיות אלו.

5.         נטען, על ידי התביעה, כי עילת המעצר במקרה דנן היא המסוכנות לביטחון הציבור ורכושו.

כזכור, "... עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור" (בש"פ 5431/98, 5571 פרנקל ואח' נ. מדינת ישראל , פד"י נ"ב (4) 268, 272 (מול האות "ב")].

בעבר המשיב , שהוא יליד 1985 ושנידון ביום 23/1/07 ל- 19 חודשי מאסר בפועל, ביצע עבירות רכוש באופן שיטתי. בין יוני 2004 לינואר 2005 הוא ביצע שלוש גניבות רכב, ניסיון לגנוב רכב ושתי פריצות לרכב במטרה לגנוב, בגינם הורשע.

ללמדך, כי כנגד המשיב קמה עילת מעצר בגין המסוכנות לביטחון הציבור ורכושו.

בית המשפט ישמע עתה דיון בעניין  חלופת המעצר.

ניתנה היום כ"ד בתמוז, תשס"ח (27 ביולי 2008) במעמד הצדדים.