החלטה בתיק בש 6899/06

בקשה למעצר עד תום ההליכים על רקע כתב אישום שהוגש בענינו של המשיב, לפיו מואשם הוא בשתי עבירות של סחר בסמים מסוג הירואין, בהם מכר את הסם בשני אירועים שונים לסוכנים משטרתיים. מסתבר כי המשיב עצור עד תום ההליכים המשפטיים נגדו גם בתיק נוסף (ב.ש. 5856/06).

ב"כ המבקשת מפנה בבקשתו לארבעה אדני ראיות עליהם נשענת בקשה זו: דו"חות פעולה וחקירה ובכלל זה עדות שני סוכני משטרה, אחד מהם שוטר, קלטת אודיו המתעדת את עסקת הסמים נשוא האישום השני. חוות דעת מומחה לגבי הסם והודעת המשיב עצמו. הצטברותם יחדיו, מצביעה על קיומן של ראיות לכאורה ובשל כך ובהתקיימות עילת מעצר, מבקש הוא להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו, זאת בין היתר על רקע גליון הרשעות מכביד ביותר שבו 32 הרשעות  קודמות לרבות בעבירות סמים, אלימות ורכוש.

ב"כ המשיב חולקת על קיומן של הראיות לכאורה וטוענת, כי לגבי האישום הראשון, קיימת בעיית זיהוי ואילו לגבי האישום השני, מדובר בהודעה עיקרית של סוכן משטרתי, שהוא עצמו עבריין. לגבי קלטת התומכת בהודעת הסוכן- לא נעשה לגביה זיהוי קולות ועל כן אינה קבילה.

עיינתי בחומר הראיות. כאמור המחלוקת אינה על עצם ביצוע העסקאות, אלא על זהותו של המשיב כמבצען.

באשר לאישום הראשון, המדובר בעיסקה שבוצעה עם סוכן שהוא שוטר. עיון בהודעתו מעלה כי מלכתחילה לא היה המשיב תכלית המשימה, אלא נפגש הוא עם הסוכן לאחר שלא מצא את מטרתו. עניין זה לכשעצמו, יש בו כדי לחזק את עדותו. במסגרת זו מכר המשיב לסוכן את מנת הסם, (תוך שתיאור המכירה עצמה מופיע בש' 14-17 להודעתו מיום 23.1.06). זיהויו של המשיב נעשה על ידי הסוכן בעדות שמסר, עפ"י תמונה שהוצגה בפניו עוד קודם לכן, במהלך התדריכים לקראת המבצע (ש' 12-13 להודעתו הנ"ל). אין מחלוקת שזוהי אכן תמונתו של המשיב, והיא עצמה מצורפת בתיק. 

באשר לאישום השני, מעבר להודעת הסוכן המציין כי מכיר את המשיב, קיימת בתיק קלטת, בה נשמעת העיסקה נשוא כתב האישום בינו לבין המשיב (עמ' 2-3 בתמלילה). 

המשיב מכחיש בהודעתו (מיום 26.7.06), את שתי העסקאות, תוך שמגיב בהודעתו באופן לא ענייני ולעיתים אף מתחכם, לרבות התייחסותו לעניין קלטת השמע שהושמעה לו, ולרבות לעניין אפשרותו להציג אליבי כלשהוא.

אחת מטענות הסניגורית היא כאמור שלא נעשה זיהוי קולות בקלטת השמע. אכן זיהוי הקולות, הינו תנאי לקבילות ההקלטה, אשר תכליתו נועדה להבטיח כי האמצעי הטכני, קלטת השמע, אכן מביא את הדברים כהוויתם. יחד עם זאת בשלב זה בו אנו דנים, שלב הראיות לכאורה, ונוכח ההלכה הפסוקה, לפיה זיהוי הקולות יכול שיעשה אף על ידי בית המשפט במהלך הדיון (ר' לעניין זה, ע"פ 440/87 חיים חדד ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד מ"ג (1),793, בעמ' 811, ע"פ 1625/94 עמוס כהן ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ח (5), 152 בעמ' 155, ועוד), נראה לי, כי ניתן לקבל בשלב זה את הקלטת, כתוספת ראיתית להודעת הסוכן, השלובה כאמור עם גרסתו לאירועים. 

העובדה כי הסוכן בעיסקה השניה הינו עבריין בעצמו, שאף עבר בעצמו, כך נראה מחומר הראיות, עבירות שונות במהלך הפעלתו לרבות שימוש בסם, אכן בעייתית. במובן זה אני סבור, כי אכן יש טעם בטענת ב"כ המשיב, כי יש צורך בתוספת ראייתית לעדותו של הסוכן, כבר בשלב זה, אף אם ההלכה עצמה אינה דורשת חיזוק פורמלי לעדות סוכן. חומר הראיות מצביע על שימוש בסם על ידי הסוכן עצמו, תוך הפרת הסכם ההפעלה עימו מיום 14.3.06. בעניין זה נחקר הסוכן ביום 3.4.06 תחת אזהרה ומאשר, כי עושה שימוש בסם מסוג הרואין מזה 10 שנים בהיקף של מנה ליום. אין ספק שעניין זה מטיל צל על מהימנות עדותו ומחייב לנקוט התייחסות זהירה לדבריו. על כן אני סבור שכבר בשלב זה בו נבחנות הראיות לכאורה, יש צורך בתוספת ראייתית לכאורית.  לעניין זה נראה לי, כי העובדה שקיימת קלטת בתיק, מחזקת את עדותו, ושילוב שתי הראיות, העדות והקלטת, בתוספת העובדה כי המדובר בשתי עסקאות שבוצעו מול שני גורמים שונים, כמעט באותו מקום, ובהיבחנה של הודעתו המשטרתית של המשיב עצמו, מלמד לדעתי על קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב, כנדרש בשלב זה של בקשת המעצר עד תום ההליכים.

יוזכר כי בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים, לא בוחן בית המשפט כל ראיה לעצמה, אלא בוחן הוא את מכלול הראיות ומעריך על פי שקלולן עד כמה, ברמה הלכאורית, יש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיב באשמות המיוחסות לו. ראוי להדגיש, כי השאלה הניצבת בפני בית המשפט אינה האם יש למשיב סיכוי לצאת זכאי בדינו, אלא אם יש סיכוי שיורשע  (ר' לענין זה פסה"ד המנחה: בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ (2) 133). 

מהאמור לעיל ובהינתן המצבת הראייתית האמורה, ברור גם, כי מתקיימת עילת מעצר לרבות חזקת מסוכנות כנגד המשיב.

כל האמור לעיל, אינו שולל בדיקתה של חלופת מעצר, שכן כידוע, מעצר עד לתום ההליכים לא נועד לשמש מקדמה על חשבון העונש, אלא עיקר ענינה של חלופת המעצר הוא מניעתי ומשמעותה, מניעת סיכון לציבור מפני מסוכנותו של המשיב אם לא יהיה עצור ממש עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. בית המשפט מחויב לבדוק, אם חלופת מעצר שהוצעה, לא תוכל להשיג את תכליתו, בדרך שפגיעתה פחותה.

בעניין זה ביקשה אותי ב"כ המשיב לשלוח את המשיב לקבלת חוות דעתו של שירות המבחן. במקרה אחר, יתכן והיה מקום לעשות כן, אלא שמסתבר כי במסגרת הליכי המעצר בתיקו האחר של המשיב (ב.ש. 5856/06 הנ"ל), נתבקש ונתקבל אך לפני חודש ימים על ידי עמיתי כב' השופט גד גדעון תסקיר, ובו נבדק בהרחבה עניינו של המשיב. מסקנת התסקיר היא כי קיימת רמת סיכון גבוהה וכי אינו מתאים להשתלב במסגרת טיפולית, כשסיכויי הצלחתה נמוכים. למעלה מן הצורך אעיר, שהמשיב עצור ממילא בתיק האחר, ועל כן גם אם היתה נמצאת לו מסגרת טיפולית, לא יכול היה להשתלב בה ממילא. מכל מקום, היתה מסקנתו של שירות המבחן שלילית בעניין זה ועל כן אין מנוס אלא מלהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בתיק זה.

ניתנה היום כ"א באב, תשס"ו (15 באוגוסט 2006) במעמד הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: