החלטה בתיק בש 6897/06

בקשה למעצר עד תום ההליכים על רקע כתב אישום שהוגש בענינו של המשיב, לפיו מואשם הוא בשלש עבירות של סחר בסמים, בהם מכר לסוכן משטרתי סמוי סם מסוכן  מסוג הירואין. 

ב"כ המבקשת מפנה בבקשתו לארבעה אדני ראיות עליהם נשענת בקשה זו: דוחות פעולה וחקירה ובכלל זה עדות הסוכן המשטרתי, קלטת וידאו המלמדת על עיסוקו של המשיב בסחר בסמים, חוות דעת מומחה לגבי הסם וקלטת אודיו המתעדת שתיים מתוך שלש העסקות. הצטברותם יחדיו, מצביעה על קיומן של ראיות לכאורה ובשל כך ובהתקיימות עילת מעצר, מבקש הוא להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו, זאת בין היתר על רקע גליון הרשעות מכביד ביותר הכולל עבירות רבות ואף ריצוי מאסרים בפועל. יתרה מכך, כנגד המשיב תלויים ועומדים שלשה מאסרים מותנים חבי הפעלה, בני 5 חדשים, 9 חדשים ו-12 חדשים, וכן תיק מב"ד בו הודה והורשע בשלש עבירות סחר בסם והדחה באיומים, ונשלח להליך גמילה, שהופסק, המשיב סולק מהאשפוזית אליה הופנה, ומאז נעלם. 

ב"כ המשיב חולקת על קיומן של הראיות לכאורה וטוענת, כי מעיון בקלטת הוידאו לא נראה סחר, היינו העברת חומר מאחד למשנהו. אף לפי דו"ח התפיסה, לא ברור מהיכן הגיע הסם לידי הסוכן. הואיל והמדובר בסוכן שהוא עצמו עשה שימוש בסם בזמן הפעלתו ועבר עבירות נוספות, והואיל ואין זיהוי קולות, הרי שקיימים פגמים ראייתים כאלה שאינם מקימים ראיות לכאורה.

לעניין חלופת המעצר- הרי שלא היה בידי ב"כ המשיב להציע חלופה אחרת זולת האישפוזית שם נעצר המשיב.

עיינתי בחומר הראיות. המחלוקת אינה על עצם ביצוע העסקאות, אלא על זהותו של המשיב כשותף להן.

בהודעת הסוכן עצמו (מיום 10.4.06), מתאר הוא את המשיב סוחר בסם, יורד מביתו של שמעון בלאיש לאחר תיאום קודם, ומוסר סם הן לקונים נפרדים (עמ' 1 להודעתו הנ"ל ש' 20-  22 וש' 28 עד עמ' 2 ש' 1) והן לסוכן עצמו (עמ' 2 ש' 2-12).

מקובלת עלי עמדת הסניגורית (הראויה לציון על האופן התמציתי, הענייני והממוקד בו הציגה טיעוניה), ולפיה העובדה כי הסוכן הינו עבריין בעצמו, שאף עבר בעצמו במהלך הפעלתו, עבירות שונות לרבות שימוש בסם, אכן בעייתית. במובן זה אני סבור, כי אכן יש טעם בטענתה, כי יש צורך בתוספת ראייתית לעדותו של הסוכן, כבר בשלב זה, אף אם ההלכה עצמה אינה דורשת חיזוק פורמלי לעדות סוכן. חומר הראיות מצביע על שימוש בסם על ידי הסוכן עצמו. אין ספק שעניין זה מטיל צל על מהימנות עדותו ומחייב לנקוט התייחסות זהירה לדבריו. על כן אני סבור שכבר בשלב זה בו נבחנות הראיות לכאורה, יש צורך בתוספת ראייתית לכאורית.

לעניין זה קיימת קלטת האודיו התומכת בעדות הסוכן. כמו כן מצוי חיזוק נוסף בדו"ח הפעולה של השוטר שוטה חיטבשוילי (10.4.06 שעה 23:00) בו מציין הוא, שהמשיב הגיע מהבלוק של שמעון בלאיש (פעמיים), כשבפעם השניה בשעה 21:43 יצא ומסר לסוכן דבר מה, אותו שם הסוכן בפה ועזב את המקום (ש' 5 מסוף עמ' 1 ואילך). עניין זה צולם על ידו בקלטת. עדות זו תואמת לכאורה את עדות הסוכן.

חיזוק נוסף מצוי בזכ"ד השוטר יוספי (30.7.06) בו מציין הוא, כי בצפיה בקלטת זיהה את המשיב כמוסר סם, לאחר שירד מביתו של בלאיש, כאמור בעדות הסוכן עצמו. את הקונים עצמם לא מזהה עד זה.

המשיב מכחיש בהודעתו (מיום 27.7.06), את המיוחס לו, אם כי מזהה עצמו בקלטת.

שילוב עדות הסוכן, בצירוף דוחו"ת השוטרים והקלטות, מספק לדעתי לעניין קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב, כנדרש בשלב זה של בקשת המעצר עד תום ההליכים.

יוזכר כי בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים, לא בוחן בית המשפט כל ראיה לעצמה, אלא בוחן הוא את מכלול הראיות ומעריך על פי שקלולן עד כמה, ברמה הלכאורית, יש בהן כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת המשיב באשמות המיוחסות לו. ראוי להדגיש, כי השאלה הניצבת בפני בית המשפט אינה האם יש למשיב סיכוי לצאת זכאי בדינו, אלא אם יש סיכוי שיורשע (ר' לענין זה פסה"ד המנחה: בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ (2) 133).  סיכוי כאמור, על רקע המפורט - קיים ללא ספק.

מהאמור לעיל ובהנתן המצבת הראייתית האמורה, ברור גם, כי מתקיימת עילת מעצר לרבות חזקת מסוכנות כנגד המשיב. יתרה מכך, גם עילת המלטות מאימת הדין מתקיימת בענייננו, באשר משיב זה שוחרר על ידי בחודש פברואר 2005, בהליך חריג בכל קנה מידה, בתנאים לצורך שילובו בהליך טיפולי של גמילה, זאת לאחר שהורשע ב-3 עבירות סחר בסם ותוך דחיית המשך הדיון בעניינו. מסתבר כי ההליך הטיפולי כשל ומאז ועד היום, לא נמצא המשיב, לא שב לבית המשפט ואף לא הועילו כל צווי ההבאה שהוצאו בעניינו. בנסיבות אלה, קשה לי לתת אמון במשיב זה, לבל ימלט שוב מן הדין.

אין למשיב כל הצעת חלופה שהיא למעט שליחתו המחודשת לאשפוזית. על אף המפורט לעיל ועל רקע התפיסה, כי מעצר עד לתום ההליכים לא נועד לשמש מקדמה על חשבון העונש, שקלתי את עניין החלופה המוצעת ולא מצאתי בה כמאיינת את מסוכנותו. ראשית, יש בעיה מובנית באשפוזית האמורה, לפיה האשפוזית חסרת אישורים, לא של משרד הבריאות ולא של משרד התעסוקה. בנסיבות אלה, לו אאשר שליחתו של המשיב לאשפוזית, אכשיר בכך לכאורה בהחלטתי את העבירה המבוצעת בעצם ניהולו של המקום שלא כדין. שנית, על אף יושרו של מנהל האשפוזית שהתייצב בפני, מר אלמקייס, אשר לא נמנע מלתאר עובדות שלא היו נוחות לו, הרי שהוא עצמו נושא הרשעות קודמות, חלקן מהעת האחרונה, ונכשל, כך נראה, מפיקוח על משוחרר אחר בתנאים. בנסיבות אלה, אינני רואה באשפוזית המוצעת אופציה ריאלית לשחרור המשיב בתנאים.

כאמור, שוחרר המשיב בתנאים על ידי עוד לפני כשנה וחצי, כשתיקו בו הורשע בסחר בסמים, טרם הסתיים בשל אי התייצבותו. בנסיבות הכוללות איפוא של העניין, איני מוצא מקום לשחרורו של המשיב והנני מורה, איפוא, על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. 

ניתנה היום י"א באלול, תשס"ו (4 בספטמבר 2006) במעמד הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: