החלטה בתיק בש 6887/06

1.         בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המתנהלים נגדו, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

2.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים המייחסים לו עבירת תיווך בניגוד לסעיפים 14+ 19א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים") ועבירת סחר לפי הסעיפים 13 +19א' (בכתב האישום הושמט ה-א', מ.מ) לפקודת הסמים.

באישום הראשון:

נטען כי המשיב בתאריך 25/4/06 סמוך לשעה 15:00 במרכז החנויות במפגש הרחובות אבן עזרא התלמוד בבאר-שבע תווך המשיב בעסקת סמים בכך שבעת שפנה אליו הסוכן המשטרתי ודים שטיינלאוף (להלן: "הסוכן") כדי לרכוש ממנו סמים אמר לו שאין לו והפנה אותו לנאשם 2 בתיק העיקרי.

באישום השני:

נטען כי בתאריך 2/5/06 בסמוך לשעה 13:15 ברחוב רבנו תם בבאר-שבע בסמוך לביתו של המשיב, סחר המשיב בסם מסוכן בכך שמכר לסוכן סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 0.8497 גרם נטו תמורת 180 ש"ח שלא כדין וללא היתר מאת המנהל.

3.         אין חולקין על קיומן של ראיות לכאורה, אולם בא כוח המשיב טוען לגבי כרסום בראיות. ביקש מבית המשפט להפנות את המשיב לשירות המבחן לקבלת תסקיר אודותיו.

4.         שירות המבחן הגיש תסקיר ובו נמנע מהמלצה לשחרר המשיב לחלופת מעצר.

5.         בא כוח המשיב כאמור מסכים לגבי קיומן של ראיות לכאורה אולם טוען לגבי כרסום בראיות. לדבריו אין לתת אמון בסוכן אשר בתקופת ההסכם בינו לבין המשטרה הפר את ההסכם בכך שביצע מספר עבירות ואף הוגש נגדו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. המשיב שוחרר לאחר שנודע להם שהמשיב משמש סוכן משטרה. כן טוען כי הסוכן משתמש בסמים קשים (משתמש בסם הרואין) גם בכך יש פגיעה באמינותו כאשר לא ניתן לדעת אם הסם שלכאורה קיבל מהמשיב לא היה ברשותו לפני כן.

לגישת בא כוח המשיב לא ניתן לשלול את הסברה שיתכן והסוכן סיפק למשיב סמים.

באשר לאישום הראשון: לדבריו, אין ראיות לכאורה ולחילופין הן קלושות. גם אם מעשיו של המשיב כפי שמיוחסים לו באישום הראשון נכללים בגדר תווך, הרי מדובר בתווך ברמה הנמוכה ביותר. מה וגם, המשפט שאמר לכאורה לסוכן: "אין לי סמים, לך לראובן", לא נשמע בהקלטה. יש לציין גם כי העסקה לא התבצעה מיד אלא לאחר זמן.

מפנה בא כוח המשיב להחלטת כבוד השופט שפסר בעניינו של נאשם 2 שם הורה על שחרורו בתנאים, ובפרט לקביעתו של כבוד השופט לגבי מהימנות גרסתו של הסוכן וקבע כי יש צורך בתוספת ראייתית לכאורית.

באשר לאישום השני: טוען בא כוח המשיב כי אין בקלטת הוידיאו תיעוד לעסקת הסמים, קרי: למכירת הסם לסוכן.

בנסיבות המקרה, סבור בא כוח המשיב כי יש מקום להורות על שחרורו של המשיב בתנאים. מציע לשחרר את המשיב לחלופה אצל דודו ודודתו אשר יפקחו עליו.

טוען בא כוח המשיב כי למשיב אין עבר פלילי מכביד. המשיב הולך מיוזמתו למרכז "סלע" ומקבל טיפול ומשתמש בתחליף סם "אדולן". מבקש חרף המלצת שירות המבחן לשחרר את המשיב לחלופה.

6.         בא כוח המבקשת חזר וטען לגבי קיומן של ראיות לכאורה וחולק על טענת הכרסום בראיות.

לגישת בא כוח המבקשת מטעם המבקשת הובאו בפני בית המשפט ראיות לכאורה המספקות למעצרו של המשיב. מפנה לעדותו של הסוכן; לדו"חות הפעולה של השוטרים יאן  וחטיבשוילי; לקלטות והתמלילים; שתיקתו של המשיב וחוות דעת הסמים.

בא כוח המבקשת סקר את השתלשלות העניינים הן לגבי העסקה הראשונה והן לגבי העסקה השנייה. לדבריו, המסקנה המתבקשת היא כי קיימות ראיות לכאורה.