החלטה בתיק בש 6808/06

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

כתב האישום מייחס למשיב שתי עבירות של סחר בסם מסוכן ועבירה אחת של החזקת סם שלא לשימוש עצמי.

באישום הראשון נכתב כי המשיב מכר לאדם בשם סמיון בירוקוב סם מסוג הרואין במשקל 0.2199 גרם נטו תמורת 45 שקלים. העברת הכסף נעשתה מתחת לדלת ביתו של המשיב, וכך גם העברת הסם. כן מייחסת המבקשת למשיב מכירה של הרואין לאותו אדם, תמורת 100 ש"ח, במועד אשר קדם למכירה שתוארה לעיל. במקרה הזה, העברת הכסף נעשתה פנים מול פנים, ואילו הסם נמסר לבירוקוב מתחת לדלת.

באישום השני נרשם כי המשיב החזיק בביתו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 0.8413 נטו, מחולק לארבע אריזות, שלא לצריכתו העצמית.

ב"כ המשיב טען כי אין בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. בעניין האישום הראשון טוען ב"כ המשיב כי אותו בירוקוב אשר קנה את הסם, לא ראה את המשיב בעת מתן הכסף ובעת קבלת הסם. בירוקוב לא זיהה את המשיב, לא בקול ולא בדרך אחרת. עוד הוסיף וטען כי לא ידוע האם המדובר באותה הדירה וכי באותו הבניין מתגוררים דיירים אחרים, ביניהםששת אחיו של המשיב שהם נרקומנים בעצמם.

בהתייחס למכירה הנוספת המיוחסת למשיב, טוען בא כוחו כי על פי חומר הראיות, בירוקוב נתן כסף למשיב ולאחר מכן, מישהו העביר למשיב את הסם מתחת לדלת. אין חוות דעת לגבי הסם, טוען ב"כ המשיב, ואין לדעת האם המדובר הוא בסם, באבקת דמה או בכל חומר אחר. הטענה כי המדובר בהרואין אינה נתמכת בכל ראייה.

בהתייחס לאישום השני שעניינו אחזקת סם, טוען ב"כ המשיב כי הסם נמצא מאחרי חלון השירותים בביתו של המשיב, בתוך פיר. הגיוני הדבר, טוען ב"כ המשיב, כי מי שירצה להחביא סם, יחביא אותו דווקא רחוק מביתו. כן טוען הוא כי לא נעשתה בדיקת מעבדה של שקיות הניילון בה נמצא הסם על  מנת להשוותן לשקיות שנמצאו בתוך דירת המשיב. כמו כן הוא מדגיש כי אין טביעות אצבעות של המשיב על שקיות הסם.

לאחר שבחנתי היטב את חומר הראיות שבתיק החקירה, הגעתי לידי מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים למשיב בסעיף 1 של האישום הראשון ובאישום השני שבכתב האישום.

הצדק עם ב"כ המשיב כי אין בחומר החקירה ראיות לכאורה שיהיה בהן כדי לבסס הרשעה של המשיב בסעיף 2 של האישום הראשון. בהיעדר אפשרות להוכיח כי החומר שרכש בירוקוב מן הנאשם באותו המקרה היה סם מסוג הרואין, הרי יקשה על המשיבה להוכיח כי המדובר הוא בעסקת סמים.

לא כך פני הדברים בכל הנוגע לסעיף 1 של האישום הראשון ולאישום השני.

אשר לסעיף 1 לאישום הראשון, הרי נכון הדבר כי באותו המקרה לא נוצר קשר עין בין המשיב לבירוקוב. יחד עם זאת, בעדותו במשטרה מסר בירוקוב כי אין זאת הפעם הראשונה שהוא קונה סם במקום בו הוא קנה באותו היום. הוא העיד כי הוא קונה משם במשך שנה וחצי. בהמשך החקירה מסר בירוקוב כי היו פעמים בהן הוא פגש את המשיב, אותו זיהה לאחר מכן במסדר תמונות, מחוץ לדירה, היה מוסר לו את הכסף, המשיב היה נכנס הביתה ואז הייתה יוצאת מנה של סם מתחת לדלת. מן הדברים האלה, מן האופן בו הם נאמרו ומהקשרם במהלך החקירה ניתן להסיק באופן סביר כי בסעיף האישום הראשון המדובר הוא באותה הדירה בה קנה בירוקוב סמים בפעמים הקודמות, אשר בחלק מהן מסר בירוקוב את הכסף לידי המשיב באופן אישי, ולאחר מכן הועבר אליו סם מתחת לדלת. אני סבור כי יש בראיות אלה, יחד עם חוות הדעת לגבי הסם, משום ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים למשיב כאמור לעיל.

הוא הדין לגבי האישום השני. עיון בתיק החקירה מראה כי הסם נמצא מאחורי חלון השירותים של ביתו של המשיב. המדובר הוא בפיר אשר אין גישה אליו מלמטה. המרחק בין מקום הסם לבין החלון שממול, השייך לדירה אחרת, הוא שני מטרים, כך שסביר להניח כי אין גישה למקום בו נמצא הסם מאותו חלון שכן. עיון בתמונות שבתיק החקירה תומך בתיאור מקום הסם ופרטי הפיר שבדוחות הפעולה של השוטרים. די באלה כדי להצביע על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב באישום השני. ההלכה היא כי לצורך קיומן של ראיות לכאורה לעניין בקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים, די אם יש בחומר החקירה ראיות בעלות פוטנציאל להרשעה, דהיינו, אם הן מצביעות על קיומו של סיכוי סביר להרשעה. ראה לעניין זה בספרו של י. קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק ראשון, ע' 238-242.

בהתייחס לסעיף 1 לאישום הראשון וכן לאישום השני, התרשמתי כי יש בעדותו של בירוקוב במשטרה, יחד עם חוות דעת הסם, דוחות הפעולה של השוטרים, ותמונות הפיר משום ראיות גולמיות אשר יש לגביהן סיכוי סביר כי עיבודן במהלך המשפט יוביל לראיות רגילות המבססות את אשמת המשיב באישומים האמורים. ראה לעניין זה בש"פ 8087/95 בעניין זאדה.

משנמצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירות של סחר בסמים ואחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, קמה כנגד המשיב עילת מעצר, מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) , התשנ"ו-1996.  

אשר לבקשתו של המשיב להשתחרר לחלופת מעצר, הרי הכלל הוא כי רק במקרים חריגים ישוחרר חשוד בעבירה של סחר בסם לחלופת מעצר. הואיל וב"כ המשיב לא טען לעניין קיומן של נסיבות חריגות בעניינו של המשיב, תינתן לו עתה האפשרות לעשות כן, וכן תוצג על ידו חלופת המעצר המוצעת, שהרי בית המשפט מצווה בכל מקרה לבחון חלופת מעצר.

ניתנה היום ג' באב, תשס"ו (28 ביולי 2006) במעמד הצדדים.

ב"כ המשיב :