החלטה בתיק בש 6645/08

א. רקע

1. בקשה למעצר עד תום ההליכים על רקע כתב אישום שהוגש בענינו של המשיב, לפיו מואשם הוא בפציעה בנסיבות מחמירות ובהחזקת סכין, זאת בגין אירוע מיום 7.7.08,  בו נטען כי פצע המשיב את המתלונן באמצעות סכין שהחזיק.

ב. ראיות לכאורה

2. ב"כ המשיב הסכים עקרונית לקיומה של ראיה לכאורה, זאת על רקע הודעה הקיימת בתיק מצד המתלונן, ואולם טען כי קיים כרסום משמעותי בה, באופן שאינו מצדיק את הבקשה.  לחילופין ובנסיבות העניין, הציע חלופת מעצר.

3.  תמצית טיעוני ב"כ המבקשת:

תמצית הבקשה, מתבססת על הראיות כדלקמן:

א.     הודעת המתלונן ובן דודו.

ב.      תעודה רפואית.

ג.       צילומים 

4. תמצית טיעוני ב"כ המשיב:

א.  קיומה של סדרת גרסאות שונות וסותרות מצד העדים המתלוננים.

ב.      קיומו של דיווח בבית החולים כי הפציעה נגרמה מנפילה ולא מסכין.

5.   בנסיבות אלה, ביקשתי וקיבלתי לעיוני את חומר הראיות על מנת שאוכל להתרשם באופן בלתי אמצעי, מפרטי האירוע והעובדות העולות מהחומר שבתיק. לאחר שעשיתי כן באתי לכלל דעה, שאינני רואה עין בעין עם הסניגור, את משמעות חומר הראיות ונדמה לי, כי הוא מספק בהחלט לצרכי הליך זה.  להלן נימוקי:

א.     עדות המתלונן מיום 7.7.08 בדבר הנפת הסכין ודקירתו על ידי המשיב (ש' 3-8).

ב.      עדות נוספת של המתלונן מיום 11.7.08 בה חוזר הוא על עיקרי גרסתו (ש' 1-19).

ג.       עדות עת/2 - מחמד אבו קרינאת מיום 7.7.08 מציינת במפורש כי המשיב הוציא סכין ממכנסיו, הניפו לעבר המתלונן. המתלונן ניסה לתפוס את הסכין ונדקר ביד. לאחר מכן דקר המשיב את המתלונן שוב בחזה (ש' 6-9).

ד.      עת/2 בהודעתו מיום 10.7.08, משנה אמנם במידה מסוימת את גרסתו ומציין כי ראה את המתלונן זב דם, כשהמשיב מחזיק בידו אולר קפיצי (ש' 3-5 וש' 27) (להבדיל מראיית ביצוע המעשה עצמו), ואולם לא אוכל לראות בכך שינוי מהותי עד כדי חזרה מגרסתו. בעדות זו מתאר העד ראיות נסיבתיות התואמות למעשה את עדותו המקורית, כאמור בסעיף ג' לעיל.

ה.      המשיב, מרחיק עצמו בהודעתו מיום 8.7.08 לחלוטין מהאירוע (ש' 1, 31-43). בהמשך חוזר בו ומוסר גרסתו (החל מש' 54). הואיל ובסופו של דבר ברור כי היה אירוע שבו נדקר המתלונן, והואיל ובסופו של דבר עולה כי המתלונן והמשיב אכן היו במקום, זאת בניגוד לגרסה הראשונית של המשיב, הרי שגם אמינותו של המשיב מסופקת.  כך או כך, עובדה זו כשלעצמה לא היתה מביאה כמובן למשקל ראייתי של ממש ואולם בהצטרפה ליתר הראיות, מהווה אף היא חיזוק מסויים להן.

7. ער אני לאי בהירויות מסוימות העולות מעדויות המתלונן ובן דודו, כמפורט על ידי הסניגור, כגון השאלה, האם ראה עת/2 את המקרה או רק שמע עליו מהמתלונן (ויצויין כי אין מחלוקת בדבר העובדה כי המתלונן היה פצוע, דבר המאומת גם בתעודות הרפואיות, בצילומים ובהערת החוקר הרשומה בהודעת המתלונן מיום 11.7.08   ש' 9-11), או באשר לשאלה האם יצאו המתלונן ועת/2 ביחד או בנפרד מהבית, וכן לבעייתיות הנובעת מהתעודה הרפואית שם טען המתלונן כי נפל (ולא נדקר). גם העובדה שהמתלונן סירב לעימות (ש' 30-31 להודעה מיום 11.7.08), אינה תורמת לזכותו. יחד עם זאת, עיון בהודעתו הנ"ל של המתלונן מלמד כי קיים הסבר לבעייתיות זו: הסירוב לעימות נבע ממצבו הרפואי של המתלונן (ש' 32) ולגבי עניין הנפילה נותן המתלונן הסבר (ולו בדוחק) באשר למצבו ולחשש מחיובו הכספי (ש' 47-51). בכל מקרה, אני רואה בהן בשלב זה של הדיון, אי בהירויות זניחות שעניינן להליך העיקרי, ושאינן פוגמות בקיומן של הראיות לכאורה.