החלטה בתיק בש 6610/05

1.       בפני בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

2.       המדובר בדיון שהתמשך על פני מספר רב של ישיבות, אשר בחלקן הוקדשו לדיון באפשרות לשחרורו של המשיב למעצר בית.

3.       ביום 17/1/2006 הוריתי על שחרורו של המשיב למעצר בית בפיקוחו של מר שביב - והערר שהוגש על החלטה זו התקבל.

4.       בהחלטתו של כב' השופט כהן (ב"ש 1174/06) נקבע כי המשיב לא ישוחרר לחלופת המעצר וכי יש צורך בהכנת תסקיר של שירות המבחן בעניינו. כב' השופט כהן אף פירט בהחלטתו את הנושאים אליהם יתבקש להתייחס קצין המבחן בתסקירו (סעיף 8(ג) להחלטה) וקבע כי לאחר הגשת התסקיר יהא על בהמ"ש לשקול שנית האם ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר ובאילו תנאים.

5.       יש עוד לציין כי נקודת המוצא להמשך הדיון הינה שקיימות ראיות לכאורה לגבי העבירות המיוחסות למשיב וכי קיימת עילת מעצר.

6.       באשר לניתוח התשתית הראייתית הקיימת - עמדתי פורטה בהחלטה מיום 8/1/2006, שם קבעתי כי אכן קיימות ראיות לכאורה לגבי מכלול העבירות המיוחסות למשיב אך סברתי שיש הבדל בין כמות וטיב הראיות הקיימות לגבי העבירות המתייחסות לתקיפת המתלוננת לבין כמות וטיב הראיות הקיימת לגבי נושא תקיפתם של השוטרים. אולם, כיום קיימת בתיק החלטתו של כב' השופט כהן אשר ניתח את התשתית הקיימת באופן שונה, וכמובן שקביעתו היא הבסיס להמשך הדיון.

7.       ביום 6/2/2006 הוגש תסקיר שירות המבחן הראשון. מהתסקיר עולה שמערכת היחסים שבין המשיב לבין אשתו המתלוננת מורכבת ומאופיינת באלימות הדדית - מצד אחד, וביחסי קרבה - מן הצד השני. עוד עולה כי למשיב התנהגות "אלימה ושתלטנית" וכי שני בני הזוג הופנו לטיפול זוגי אך בשל שהמשיב לא הקפיד על נטילת התרופות הפסיכיאטריות שלו באופן סדיר, והיות ובהעדרן של התרופות התנהגותו מחמירה - הרי שהטיפול הזוגי לא התבצע. בסיכום התסקיר הראשון נכתב כי - "המדובר בשני בני זוג החיים בצל מצוקה חברתית ונפשית", כאשר המשיב עצמו חווה קשיים רבים ומנסה להתמודד עם החיים במקום חדש. צוין כי מערכת היחסים מאופיינת באלימות מסוגים שונים, ובמצב הקיים - ללא מענה טיפולי מותאם ההערכה היא שקיים סיכון גבוה שהמשיב ימשיך במעשים אלימים. המסקנה הסופית של התסקיר הראשון היתה כי היות ולא הוצעה חלופת מעצר ספציפית לבדיקה - אין המלצה לגבי שחרורו לחלופת מעצר.

8.       בעקבות הדיון שהתקיים ביום 7/2/2006, והיות וכן הוצעה חלופת מעצר - התבקש שירות המבחן להכין תסקיר משלים אשר יתייחס לחלופה שהיתה אז על הפרק - מר שביב.

9.       מהתסקיר המשלים עולה שלאחר שמר שביב שוחח עם קצין המבחן הוא ביקש לחזור בו מנכונותו לשמש כמפקח היות והוא לא הבין את משמעות הפיקוח (למרות דבריו בבהמ"ש).

10.   עם זאת, נבדקה על ידי קצין המבחן האפשרות לשחרורו של המשיב למעצר בית בביתו של מפקח אחר - מר סמיר יונס.

11.   בתסקיר צוין כי המדובר באדם בן כ-54 שנים אשר מכיר את המשיב עוד מהתקופה ששניהם גרו בתחומי הרשות הפלסטינית (כאשר שניהם שמשו כסייענים של השב"כ ובהתאם הועברו להתגורר בחיפה). קצין שירות המבחן ביקר בביתו של מר יונס ושוחח עמו ומצא כי לשיטתו הוא - "מסוגל להיות גורם מחנך ומציב גבולות" לגבי המשיב.

12.   קצין המבחן עוד מוסיף כי הוא הבהיר למר יונס את משמעותו של הפיקוח, כי הוא מצא שמר יונס הבין את משמעות הדבר ומוכן לשאת בנטל הכרוך בכך וכי הערכתו של קצין המבחן הינה כי - "המדובר באדם בוגר, בעבר עסק בחינוך, מבין את משמעות החוק ומכבד את המערכת המשפטית".

13.   בסיכומו של התסקיר המשלים כותב קצין המבחן כי - "מאחר ומדובר בחלופה ראויה המסוגלת להפחית את הסיכון למעשים אלימים בין בני הזוג - אנו רואים מקום להמליץ על שחרורו של סלימאן לחלופת המעצר המוצעת", בכפוף להמלצה להטיל על המשיב פיקוח מעצר בן ששה חודשים במהלכן אף ישתתף בקבוצה טיפולית שבועית המתקיימת בשירות.

14.   בדיון שהתקיים היום - נחקר מר יונס בפני.

15.   מעדותו עולה כי השנים מכירים מזה כ-7 שנים, מתקופת שהייתם בכלא בשכם וכי הגיעו לחיפה בערך באותו מועד. עוד עולה כי מר יונס מכיר את הבעיות הקיימות בין המשיב לבין המתלוננת וכי ניסה בעבר לסייע לפתור בעיות שצצו בין השניים. מר יונס הסביר שהוא אינו עובד אלא נמצא בביתו ומתפרנס מקצבה שמשלמת לו המדינה. התברר כי ביתו של מר יונס הינו ברח' הגיבורים - וזאת בהתייחס לביתו של המשיב שהינו ברח' טבריה.

16.   לאחר שקילת הנתונים המפורטים מעלה וטענות ב"כ של הצדדים בסיכומיהם - אני סבורה כי ניתן לשחרר את המשיב למעצר בית בפיקוחו של מר יונס, וזאת מהטעמים המצטברים הבאים :

17.   ראשית, מר יונס הותיר רושם כמי שמבין את מהות המטלה שעשויה ליפול על שכמו ומודע להכרח שבקיום הוראות הפיקוח שינתנו - כפי שינתנו.

18.   שנית, מר יונס מודע לבעיות של שני בני הזוג ולכך שאכן היו בעבר אירועי אלימות, ודווקא בשל שניסה בעבר לפתור את אותן בעיות, אני מקבלת את דבריו לפיהם הוא מעוניין לעזור הן למשיב והן למתלוננת ולכן יקפיד על כל תנאי השחרור בערובה

19.   שלישית, המרחק בין ביתו של מר יונס לבין ביתם של המשיב ושל המתלוננת הינו משמעותי, באופן שלא ניתן על נקל להגיע ברגל מביתו של מר יונס לבית המתלוננת. כמובן, שקיימת אפשרות שבמידה ויחליט המשיב לברוח מביתו של מר יונס ויחכה לו רכב אשר יסיע אותו ישירות לבית המתלוננת - הוא יספיק להגיע לשם לפני שיגיעו לשם כוחות המשטרה. אבל, אינני בטוחה שזהו המבחן אשר יש לשקול, וכל עוד אין המדובר במרחק כה קצר אשר יאפשר הגעה ברגל תוך מספר מועט של דקות - אני סבורה שאין מקום לשלול את החלופה המוצעת רק בשל נושא המרחק.