החלטה בתיק בש 6583/03

א.       רקע

1.         ביום 9.5.03 ניתן ע"י יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז דרום צו הריסה, לפיו ייהרס מבנה המבקש שנבנה ללא היתר כדין, בשטח של כ- 200 מ"ר הנמצא בנ.צ. 197332/580816 (רשת ישראל החדשה), צפונית מזרחית לכביש יתיר (דרך 316).

2.   בתאריך 25.2.04  דחיתי את בקשת המבקש לביטול צו ההריסה המנהלי, זאת לאחר דיון שהתנהל בפני לבקשתו, אשר הוגשה על פי סעיף 238א (ז) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה- 1965 (להלן: החוק). תמצית החלטתי מאותו מועד קבעה, כי לא מצאתי יסוד לטענה שצו ההריסה לוקה בפגם שורשי המבטלו מעיקרו, ומכאן שאין יסוד לבית המשפט, להתלות או לבטל את הצו.

3.   על החלטתי זו הגיש המבקש ערעור בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"פ 7179/04).  ביום 1.9.04 נידון ערעורו של המבקש והרכב בית המשפט בראשות כב' הנשיא י' פלפל וחבריו כב' השופטים נ' הנדל ור' יפה-כץ החליט, בהסכמת ב"כ המבקש, לדחות את הערעור, תוך עיכוב ביצוע צו ההריסה עד ליום 1.9.05.

4.   עניינה של בקשה זו, עיכוב נוסף של ביצועו של פסק הדין למשך שנה נוספת. למען שלמות התמונה יוער, כי אף בקשה זו הוגשה במקורה להרכב בית המשפט המחוזי ואולם כב' בית המשפט המחוזי החליט להעביר את הדיון בבקשה בפני, ומכאן החלטה זו.

ב.       טיעוני הצדדים :

א.     טיעוני המבקש

בקשת המבקש מתבססת על הטיעונים הבאים:

1.           מחדלי הרשות וסרובה לידע את המבקש בכל הקשור בהליכי אישור התכנית, תוך שלא אפשרה למעשה את אישורה של התכנית וקידומה, מתוך מגמה מצידה להריסת שלד הבית קודם להליך האישור. עניין זה מודגש בבקשה, על רקע הטענה, כי עיכוב הביצוע על ידי ערכאת הערעור נקבע לפרק זמן, שנראה בעיני ערכאת הערעור כסביר לשם השלמת הליכי התכנון.

2.   במסגרת ההליכים אותם ניסה המבקש לקדם, קיבל לאחרונה תשובת היועצת המשפטית של הועדה המחוזית לפיה נמסר, כי הוגשה כבר תכנית מתאר מחוזית לאישור המועצה הארצית. בנסיבות אלה טוען ב"כ המבקש, כי קודם העניין מהותית ומשכך, יש מקום למתן העיכוב הנוסף לשם השלמת ההליך. עם זאת, אין המדובר רק באישור התמ"מ, אלא בצורך בהכנה ואישור של תכנית מתאר מקומית. הואיל והמדובר בשטח גלילי, הרי שהועדה המחוזית היא גם הועדה המקומית הרלוונטית לשטח נשוא הנדון ופועלת למעשה בשני "כובעים" (בשמשה אף כועדה "מקומית" אך לענינו של המבקש).  לטענת ב"כ המבקש, לא זו בלבד שאי הכנת תכנית על ידי הועדה המחוזית מהווה מחדל מצידה ולמעשה הפרת חובתה, אלא שלו היתה יודעת ערכאת הערעור על צורך זה מבעוד מועד, הרי שהיתה מביאה בחשבון שיקוליה, את פרק הזמן הנדרש לכך לעניין תקופת העיכוב.

3.            במסגרת טיעוניו בפני, פירט ב"כ המבקש את טיעוניו בהרחבה. הוא הוסיף והסביר, כי מקור הבעיה נובע משינוי השטח משטח חקלאי לשטח פתוח, בלא שהודע על כך דבר למבקש. במסגרת זו לא ניתן לקבל היתר בניה ולמעשה נותר המבקש, היחיד בין 120 חוות, שאין ביכולתו לקבל היתר בניה, בהיותו כפוף הועדה המיוחדת.

4.            בפועל המדובר בשלד בניה, אשר הופסקה בנייתו לאחר שהחלה לטענתו בתום לב ועל רקע הנחתו (השגויה) של המבקש כי ניתן לבנותו. לפיכך, אין המדובר בעבריין בניה, אין כאן מטרד לרבים או תקלה ציבורית, ועל כן יש להורות על המשך העיכוב.

ב. טיעוני המשיבה

1.            ב"כ המשיבה הזכיר את גדר הדיון ולפיו צו ההריסה הינו צו חלוט, לאחר שערעור שהוגש לגביו נדחה. השאלה איפוא הינה אך אם יש מקום להמשך עיכוב ביצועו. לדעת המדינה התשובה שלילית ועיכוב ביצועו חוטא למטרותיו של הצו.

2.            בניגוד לטענת ב"כ המבקש, סבור ב"כ המדינה כי על אף שבמישור התכנוני, תומכת הועדה בתיקון לתכנית שיאפשר בניה בחוות בודדים (כנשוא עניננו), המדובר בפועל בתכנית גדולה ומורכבת, שטרם הופקדה במועצה הארצית וטרם הופקדה להתנגדויות, על אף שאושרה על ידי הועדה המחוזית, זאת בשל השלמות נדרשות אותן מבקשת המועצה הארצית.  בנסיבות אלה, הבניה אינה ב"הישג יד" כנדרש לצורך עיכוב הביצוע.

3.            בדבריו חזר על ההלכה הידועה לפיה, צו הריסה מנהלי הוסף לחוק במטרה לשמש כלי יעיל ומיידי לעצירת בניה בלתי חוקית וכן היפנה לפסקי דין בנושא זה. בנסיבות אלה אין מקום לדעת המדינה לעכב את הביצוע.

4.            בפן העובדתי חזר על כך, כי המבקש בנה את ביתו בעת שידע, אף לדבריו, כי אסור לו לבנותו, וכי למשמעות ביטול צו ההריסה השלכות חמורות ומסר שלילי ביותר לגבי שמירה על החוק, בביצוע צווי הריסה אחרים במחוז.

5.            לעניין פסקי הדין אליהם היפנה ב"כ המבקש, הרי שאינם רלוונטים, שכן כולם נוגעים לצו הריסה שיפוטי ולא מנהלי, ואדרבא, בעטיה של הבעיה, הוסף סעיף 238 א' לחוק, שאיפשר מערכת אכיפה יעילה ומהירה.

ג.      דיון