החלטה בתיק בש 6454/06

1.         ביום 10.5.06, ציווה בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מ' בר-עם), בתיק ב"ש 3426/06, לשחרר את המבקש למעצר בית מלא בבית אחותו, אניטה באני, ברחוב הרב לנדרס 11/17, רמת גן. בית המשפט קמא הוסיף והרחיק המבקש מבני ביתו, תוך הרחקתו מהעיר ירושלים, וכן אסר על המבקש ליצור קשר עם אשתו -המתלוננת בענייננו - מכל סוג שהוא ובכל דרך.

לשם הבטחת תנאי שחרורו, הורה בית משפט למבקש להפקיד בקופת בית המשפט ערובה כספית בסך 10,000 ש"ח, ערבות עצמית בסך 10,000 ש"ח וערבות צד ג' של אחותו, על סך 10,000 ש"ח.

עובדות האישום

2.         כתב האישום המתוקן מייחס למבקש ארבעה אישומים שונים:

האישום הראשון - עניינו עבירות של תקיפה סתם ואיומים כלפי בת הזוג. כעולה מעובדותיו, הרי ביום 19.4.06, בסמוך לשעה 20:20, בעודם בביתם, הוחלפו בין בני הזוג דברים קשים, על רקע בקשתה של האישה להתגרש. אותה העת, הכינה המתלוננת סלט באמצעות סכין, שאחזה בידה. לפתע, אחז המבקש בידה של המתלוננת, אשר החזיקה כאמור בסכין, וכיוונה לבטנו באומרו "את רוצה להרוג אותי". בנם המשותף של בני הזוג התערב ושיחרר את אמו מידי המבקש. דקות לאחר מכן, אחז המבקש בידיו בצווארה של האישה בלפיתת חניקה, והרימה באוויר. הבן התערב בשנית, והמבקש השליך את המתלוננת ארצה.

            עניינו של האישום השני בהפרת צו בית המשפט, תקיפה סתם של בן זוג ואיומים. ביום 22.1.06, חרף קיומו של צו הרחקה נגדו, הגיע המבקש לבית המגורים ותקף את המתלוננת שלא כדין, עת נכנס לחדרה, אחז בצווארה וציווה עליה לעמוד. בין השניים התפתח דין ודברים לעניין הגירושין - אז אמר המבקש למתלוננת: "אני לא רוצה להרוג אותך, למה את עושה לי את זה".

האישום השלישי - עניינו היזק בזדון. כעולה מעובדותיו של אישום זה, ביום 6.1.06, בסמוך לשעה 13:00, לאחר שהתגלע ויכוח בין בני הזוג אודות עניין הגירושין, זרק המבקש טלוויזיה על הרצפה, תוך שפגע גם במזנון בבית.

עניינו של האישום הרביעי באיומים. ביום 8.1.06, בסמוך לשעה 20:00, איים המבקש על אשתו בפגיעה שלא כדין בגופה בכוונה להפחידה. המבקש ניסה לשכנע את אשתו לחזור בה מהליך הגירושין, ומשסירבה אמר לה: "תראי, לי אין מה להפסיד, אני אשחט אותך, אני אלך לכלא, אין לי מה להפסיד והילדים יהיו לבד, חבל". המבקש אחז בעורפה של האישה ואמר לה להפסיק עם זה.

טענות הצדדים

3.         לטענת המבקש, אין באפשרותו לעבוד בשל מעצר הבית - בו הוא שרוי, עקב החלטתו של בית המשפט קמא. המבקש הנו מהנדס במקצועו, העובד כעת בבית החולים תל השומר, ואחראי על כ- 40 עובדים. לדבריו, יפוטר מעבודתו עקב היעדרותו בגין מעצר הבית האמור, ובכך יאבד מקור פרנסתו הוא ופרנסת בני ביתו.

המבקש ציין, שבמשך 23 שנים היו חיי הנישואין שלו תקינים. המבקש המעיט בערכם של האירועים הנזכרים, באומרו, שבכל משפחה מתעוררים סכסוכים. הוא שלל את היותו מסוכן וטען כי, מעולם לא סיכן אף אדם - ובפרט לא את אשתו וילדיו. במשך כל חייו עבד המבקש, לטענתו, והיה "הכספומט" של המשפחה.

4.         ב"כ המבקש טען ארוכות כנגד ההחלטה. לדידו, מדובר באדם למופת ולא באדם אלים. מעולם לא נפתח נגדו תיק פלילי בגין אלימות או כל דבר אחר, ומשכך לא נשקפת ממנו כל מסוכנות. במשך כל חייו עבד ופרנס את בני משפחתו בצורה מכובדת. הסנגור ציין, שבשלב מסוים, עוד בדיון בבית המשפט קמא, הסכימה ב"כ המשיבה, כי המבקש ישהה במעצר בית ויוכל לצאת לעבודתו בבית החולים, אך לאחר מכן חזרה בה מהסכמתה. גם אשתו המתלוננת, התחננה בפני בית המשפט קמא לשחרר את המבקש, בכדי שיוכל לעבוד. המתלוננת אמרה לבית המשפט, כי היא מודעת לסיכון תוך שהוסיפה: "אני משוכנעת שהמשיב (המבקש כאן) לא יעשה דבר. המשיב שבור והתחיל עבודה חדשה, זה חשוב, הוא לא מסוכן כל עוד הוא בבית אחותו, מדובר במשיב שלא מזיק לאחרים.." (עמ' 3 לפרוט' הדיון מיום 25.4.06). עוד ציין ב"כ המבקש, כי לאור התדרדרות היחסים בין המבקש לבין המתלוננת, הגיש המבקש תביעה לגירושין בבית הדין הרבני.

ב"כ המבקש הציע להגדיל הערבויות הנחוצות בעיני בית המשפט, תוך העלאת סכומי הערבויות או הכפלת סכום הפיקדון.

5.         אחיו של המבקש, אשר נכח באולם בית המשפט, הציע עצמו כערב נוסף לכך שהמבקש יבצע את תנאי שחרורו ובלבד שיוכל לצאת לעבודה.

6.         ב"כ המשיבה התנגד לבקשה. הוא הביע חששו הכבד לשלומה של המתלוננת. לדידו, העובדות שבכתב האישום, ובעיקר אישום מס' 1, מעוררות חששות כבדי משקל לאפשרות שהמבקש יפגע במתלוננת פיזית. עוד הוסיף, שהמבקש הפר צווי הרחקה ובכך זלזל בצווי בית המשפט. ב"כ המשיבה הסתמך גם על תסקיר המעצר, אשר הוכן עבור המבקש בבית משפט קמא. בתסקיר צוין, כי כעולה מדברי המתלוננת, מערכת היחסים בינה לבין המבקש לא תמיד התנהלה על מי מנוחות. במהלך חיי הנישואין היו התפרצויות כעס בלתי צפויות מצד המבקש, צעקות וכן איומים. אלימות פיזית לא הייתה כמעשה של יום ביומו, וכן לא הצריכה אשפוז. המתלוננת הוסיפה, שעלו מספר מקרים - בהם ביטא המבקש איומי רצח כאשר ביקשה להתגרש ממנו. בתסקיר צוין, כי המבקש מתקשה להתמודד רגשית עם גירושיו ויש לו קושי לווסת את רגשותיו.

בתנאים אלה, כאשר כל הפרמטרים למסוכנות מצויים, אין זה ממקומו של בית המשפט ליטול על עצמו אחריות לגורלה של המתלוננת.

דיון

7.         השאלה היחידה העומדת בפניי היא, האם יש לאפשר למבקש לצאת לעבודתו על ידי הגבלת מעצר הבית לשעות מסוימות, על מנת שלא לפגוע בעבודתו בבית החולים, תוך הצבת תנאים מגבילים וערבויות?

            סבורני שדין הבקשה - לעניין זה - להתקבל, ולהלן אבהיר דבריי.