החלטה בתיק בש 630/05

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' סגן הנשיא א. מגן) בב"ש 2499/04, בה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

כתב האישום שהוגש כנגד העורר מייחס לו עבירה של ניסיון התפרצות למקום מגורים בצוותא לפי סעיפים 25+29+406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי עובדות כתב האישום, ביום 25.10.04 ניסה העורר ביחד עם נאשם נוסף להתפרץ לדירת מגורים, הנמצאת בקרית חיים. לאחר ששותפו של העורר התקשר מספר פעמים לטלפון שנמצא בדירה ואיש לא ענה, השניים התקרבו לדלת הדירה והתבוננו בעינית ובמנעול הדלת. לאחר מכן, העורר ושותפו ירדו במדרגות לפתח הבניין בו מצויה הדירה. באותה עת הגיעו למקום שוטרים. או-אז, השמיט העורר מידיו לרצפה מפתח אשר תואם למנעול דלת הדירה. בנוסף, במהלך חיפוש שנעשה על העורר בתחנת משטרה נמצא העורר מחזיק בתוך תחתוניו סכין מתקבעת.

עם כתב האישום הוגשה לביהמ"ש קמא בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. ביום 04.11.04 הורה ביהמ"ש קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 17.11.04 דחה ביהמ"ש קמא את בקשתו של העורר לעיון חוזר, בה ביקש לשחררו למעצר בית מלא. על החלטה זו הגיש העורר ערר לביהמ"ש המחוזי בחיפה (ב"ש 5479/04). כב' השופטת שטמר החליטה להורות על הגשת תסקיר מעצר ביחס לעורר, תוך שקבעה כי התסקיר יובא בפני ביהמ"ש קמא והסנגור יהיה רשאי לבקש עיון חוזר. לאחר קבלת תסקיר המעצר הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, אך ביהמ"ש קמא לא נעתר לבקשתו להסתפק בחלופת מעצר. על החלטה זו הוגש ערר לביהמ"ש המחוזי (ב"ש 5608/04). בהחלטתו מיום 6.12.04 קבע כב' השופט כ. סעב כי בנסיבות המקרה ולאור תסקיר המעצר, ניתן להסתפק בחלופת מעצר. על כן הורה כי העורר ישהה במעצר בית בבית הוריו.

ביום 23.12.04 הגישה המשיבה לביהמ"ש קמא בקשה לעיון חוזר, בה נטען כי העורר הפר את תנאי מעצר הבית בכך שיצא את בית הוריו, בשעות הלילה, ונצפה ע"י שוטרים בחברת עבריין מוכר למשטרה, כשהם ישובים בתוך מונית שהגיעה בסמוך לבית הורי העורר. כמו כן, ברשותו של העורר נמצא סכום של 5,000 ש"ח. בהחלטתו מיום 30.12.04 קבע ביהמ"ש קמא כי המדובר בהפרה בוטה של תנאי השחרור. ביהמ"ש קמא דחה את טענת העורר, לפיה נסע לבקר חבר חולה, וכן דחה את גרסת אביו של העורר, לפיה הוא זה שנתן לעורר את הכסף. העורר לא סיפק כל הסבר שהניח את דעתו של ביהמ"ש קמא, מדוע עזב את הבית באישון לילה, הזמין מונית ופגש את חברו. יעד הנסיעה הסופי נותר לא ידוע, כמו כן נקבע, כי אין כל הסבר מדוע נשא העורר על גופו סכום כסף גדול. על כן, ביהמ"ש קבע כי אין לתת כל אמון בעורר ולא ניתן לסמוך עוד על הוריו שיפקחו עליו וימנעו ממנו לשוב ולסכן את הציבור. לפיכך, הורה ביהמ"ש על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. מכאן הערר.

העורר טוען כי שגה ביהמ"ש קמא בקובעו כי מדובר בהפרה בוטה של תנאי השחרור ובכך שהורה על מעצרו עד תום ההליכים. לטענת העורר, ביהמ"ש קמא לא נתן משקל ראוי לעובדה שאין לעורר הרשעות קודמות והינו כבן 18.5. בנוסף, לא ניתן משקל ראוי לתסקיר המעצר החיובי שהוגש אודות העורר. כמו כן, טוען העורר, כי ניתן לתת אמון באביו, כי הרי מעצרו של העורר התבצע בעקבות הודעת אביו למשטרה שהעורר יצא מהבית.

עוד נמסר בעת הדיון בפניי, כי בינתיים נשפט העורר, בין השאר, בגין הפרת תנאי חלופת המעצר ונדון למאסר מותנה ולקנס.

העורר הביע נכונותו להוספת ערבויות ותנאים ובלבד שיוחזר ל"מעצר בית".

אליבא דב"כ העורר, מרשו שוהה במעצר מאחורי סורג ובריח, בגין העבירות הנדונות, כבר כ-3 חודשים והמשפט בבימ"ש השלום אמור להתנהל החל מ- 26.1.05 ואין כלל בטחון כי יסתיים באותו מועד.

ב"כ המשיבה ביקשה שלא לקבל הערר.

היא חזרה על נימוקי ביהמ"ש קמא והדגישה כי העורר נמצא, בעת הפרת תנאי השחרור יחדיו עם דמות המוכרת למשטרה, כשבכיסיו סכום כסף גדול. לשאלתי השיבה, כי ל"דמות המוכרת" אין הרשעות קודמות אלא תיקים תלויים ועומדים. התובעת הפנתה לתסקיר שירות המבחן ממנו עולה רמת מסוכנותו של העורר, חרף המלצת שירות המבחן להסתפק בחלופת מעצר.

התלבטתי באשר לגורלו של ערר זה. מחד, מדובר בהפרה, בנסיבות מחשידות באישון לילה של תנאי "מעצר הבית" המעלות ספק באפשרות להמשיך וליתן אמון בעורר, מאידך קיימות נסיבות מקילות שנמנו ע"י הסניגור.

בסופו של דבר החלטתי לקבל הערר בשל הצטברותן של הנסיבות הבאות:

א.         העורר עדיין צעיר, כבן 18.5, וככלל יש להזהר בהשלכות שיש להחזקתם של צעירים מאחורי סורג ובריח, בתנאי מעצר.

ב.         עברו של העורר נקי, אם כי תלויים ועומדים נגדו מספר תיקים ובינתיים אף הורשע ונדון, בין השאר, למאסר מותנה.

ג.          עד כה שהה העורר במעצר ממשי בגין העבירות הנדונות כ-3 חודשים ואין לדעת מתי יסתיים משפטו.

ד.         העבירות בגינן עומד הנאשם לדין, בנסיבות הענין (למעט הפרת תנאי השחרור) אינן מצדיקות מעצר עד לתום ההליכים.

ה.         אביו של העורר הוכיח כי ניתן לסמוך עליו, בכל הקשור לדיווח למשטרה על הפרת תנאי השחרור ע"י בנו.

ו.          לא כל הפרה של תנאי שחרור מחייבת החזרתו של המפר למעצר. ביהמ"ש אמור לשקול, במקרה כזה, את כלל הנסיבות ונראה כי הנסיבות דלעיל מטות את הכף, אם כי לא משמעותית, לכיוון מתן ההזדמנות הנוספת לעורר לקיים את תנאי השחרור, בתנאים יותר מכבידים.

אני מקבל איפוא הערר ומורה על שחרורו של העורר ל"מעצר בית" מלא, בבית הוריו ברח' סולד רוברט 38 בקרית ים, בתנאים הבאים: