החלטה בתיק בש 6270/06

(משיבים 1, 2)

בפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים.

1.         העבירה המיוחסת למשיבים הנה שוד בחבורה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בכתב האישום נטען, כי שלושת המשיבים קשרו קשר לשדוד תייר מתורכיה, שהנו סוחר תכשיטים, ובתאריך 9.3.06 בשעה 23:45 בעיר העתיקה תקפו המשיבים את המתלונן, הכוהו, גנבו ממנו תכשיטים בשווי 6,500 דולר, ובמהלך מנוסתם פשטו המשיבים 2 ו-3 את מעיליהם והסתירום בקרבת מקום.

2.         האירוע צולם על-ידי מצלמות המשטרה המוצבות ברחובות העיר העתיקה, והמחלוקת העיקרית הנה באשר לזיהוי של משיבים 2 ו-3.

משיב 1

3.         אין מחלוקת על קיום ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של המשיב 1.

            ב"כ המשיב 1, עו"ד שאמא, ביקשה לבחון חלופת מעצר ולהורות על תסקיר מעצר. לטענתה, משיב 1 סובל מהתמכרות לטיפה המרה הגורמת לו לעשות דברים שלא במודע, כפי שהיה גם בשעת השוד, ויש להפנותו למוסד גמילה מאלכוהול כבר עתה כחלופת מעצר.

4.         אין בפני נתונים אובייקטיביים על התמכרותו של משיב 1 לאלכוהול או כי הוא החל תהליך של גמילה. אולם, גם אם היו נתונים כאלה, אין מקום להורות על חלופת מעצר ואף לא על תסקיר מעצר. סוגיית העיתוי של גמילה (מסמים או מאלכוהול) עלתה לדיון פעמים רבות, וההלכה הנה כי העת לגמילה ושיקום הנה לאחר מתן גזר הדין ולא בדיון במעצר עד תום ההליכים. אפשר לסטות מהלכה זו רק במקרים מיוחדים ויוצאי-דופן.

בפני אין נתון כלשהו שיצביע כי עניינו של משיב 1 נופל או אף נושק למקרים החריגים. להיפך, משיב 1, יליד 1982, הנו עבריין מועד ואף מסוכן: בשנת 1997 נדון למאסר של 15 חודשים בגין עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה; בשנת 2001 נשפט בגין עבירות איומים וסמים; בשנת 2002 נדון ל-7 חודשי מאסר בגין גניבה ובאותה שנה נדון שוב ל-30 חודשי מאסר בגין שוד. בנוסף, תלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי בר הפעלה של 12 חודש. העבר המכביד והמאסר על-תנאי, שלא הרתיעו, מלמדים על מסוכנות לציבור וכי מדובר בבחור שלא ניתן לסמוך עליו. לפיכך, ייעצר משיב 1 עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

משיב 2

5.         קיימת מחלוקת על ראיות לכאורה בעניינו של משיב 2.

אלו הראיות להן טוענת המאשימה:

א.         צילומי השוד. בתיק מזכרים של מספר שוטרים שצפו בצילומים ואישרו כי זיהו את המשיב 2, המוכר להן בגין עברו;

ב.         בעת השוד נראה המשיב 2 לבוש מעיל שחור עם פסים. זמן מה לאחר השוד המעיל נזרק ונמצא אחר-כך בסביבה, ובבדיקת DNA נקבע כי יש קשר בין המעיל לבין המשיב 2;

ג.          אמו של המשיב 2 צפתה בצילומי השוד וזיהתה את בנה.

6.         ב"כ המשיב 2 עו"ד דראוושה טען, כי הצילומים אינם ברורים דיים, אין צילום טוב וברור של הפנים, ולפיכך הזיהוי שעשו השוטרים אינו מבוסס. באשר למעיל טען, כי המעילים לא נזרקו בזירת האירוע ולמרות שבשלב מסוים נראים החשודים ללא מעילים, אין יודעים בוודאות כי אלה אותם מעילים וגם בדיקת ה-DNA אינה ודאית. באשר לעדות האם טען כי הזיהוי הנו כללי מדי, היא עצמה לא היתה בטוחה לגמרי ועיון בכל עדותה מלמד, כי אמרה במפורש שבשעת המקרה בנה היה חולה בבית.

לטענת ב"כ משיב 2 יש בכל אלה כרסום ממשי בראיות התביעה, ומכאן שעוצמת הראיות אינה מספקת להורות על מעצר עד תום ההליכים.

7.         נראה לי, כי צבר הראיות לכאורה הקיים מהווה בסיס איתן שיכול להביא להרשעת המשיב 2:

א.         השוטר יגאל אלמליח רשם דו"ח מיום 20.3.06 על צפיה בצילומי השוד ואחריו. העד זיהה את המשיב 2 לפי מצלמות 94 ו-101. אמנם צילומי הפנים אינם ברזולוציה הטובה ביותר, אך הם ניתנים לזיהוי. לכך נוסף זיהוי על-פי מעיל שחור עם פסים לבנים. השוטר התייחס לכך שהמשיב 2 נראה עם מעיל, בהמשך נכנס למקום נסתר שאינו לעין המצלמה, ואחר-כך נראה בסמטה אחרת ללא מעיל. המעיל נמצא בין שתי הסמטאות ונמסר למחלקה לזיהוי פלילי;

ב.         זכייה סלימה, אמו של משיב 2, מסרה אימרה במשטרה ביום 15.3.06. לאחר שצפתה בתמונות של מצלמה 94 אמרה, כי היא מזהה את בנה - המשיב 2 - לפי המעיל והגובה, אך לא לפי ההליכה. עוד הוסיפה, כי באותו יום היה בנה בבית כל הזמן כשהוא חולה, אלא שמעדות יאסין סלימה, בעלה ואביו של המשיב 2, עולה כי משיב 2 אינו גר באותו בית ובודאי לא באותה דירה, כך שהאם אינה יודעת מה בנה עשה באישון לילה.