החלטה בתיק בש 6249/05

1.         נגד המשיב  (הנאשם 5) ונגד ארבעה אחרים הוגש כתב אישום מתוקן המייחס להם את העבירות כדלקמן: קשירת קשר לעוון, תקלה ציבורית, ניסיון להיזק בזדון וניסיון לפגיעה במתקן בזק.   בכתב האישום המתוקן נטען, בין היתר, כי הנאשמים קשרו קשר ביחד עם חשודים אחרים, שטרם נעצרו, לפגוע בלילה שבין 20.6.05 לבין 21.6.05 בתשתיות של חברת "בזק" בעיר באר-שבע, עקב התנגדותם לתוכנית פינוי הישובים בחבל עזה ובצפון השומרון.  במסגרת הקשר הם תכננו,  כל זוג, דהיינו הנאשמים 1 ו - 2 והנאשמים 3 ו - 4 וכן חשודים נוספים, כי ידאגו לחבל ב - 5 ארונות סעף של חברת "בזק" כאשר כל ארון מכיל חיבור לכ - 300 לקוחות.  עוד נטען בכתב האישום המתוקן, כי במסגרת הקשר ולשם קידומו, הכין המשיב מפות שבהן מסומנים מקומות של ארונות הסעף, יזם פגישה בה השתתפו הנאשמים 1  ו- 2, שבה תדרך אותם לגבי דרך הפעולה, מסר לנאשמים 1 ו - 2 מפתחות המיועדים לפתיחת ארונות הסעף ומזמרה לחיתוך כבלי הטלפון.   כמו כן העמיד רכב לרשותו של חשוד שטרם נעצר, על מנת שהוא וחברו יוכלו להגיע  באמצעותו לבאר-שבע.

            בבקשה זו עותרת המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

2.         בדיון שהתקיים בתאריך 8.7.05,             הצדדים לא היו חלוקים לגופן של הראיות שלכאורה, למעט טענת ב"כ המשיב המתייחסת להפליה שנקטה המבקשת, המתבטאת, לדעתו, בכך שלא עצרה חשודים אחרים, ולקבילות אמרתו בפני חוקר שב"כ.  הם היו חלוקים ביחס לקיומה של עילת מעצר וחלופת מעצר הולמת.

            בין לבין, בתאריך 11.7.05 הגישה המבקשת בקשה נוספת (להלן: "הבקשה הנוספת"). היא ציינה בה, כי נשמט מידיעתה, שעל פי החלטת בית המשפט העליון מתאריך 15.3.05  בבש"פ 1821/05, המשיב היה אמור להמצא בתנאי מעצר בית מלא בישוב מורג וזאת לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בבית משפט השלום בבאר-שבע בת.פ. 1803/05, שבו ייחסו לו עבירות התקהלות אסורה, התפרעות והמשך התפרעות לאחר הוראת התפזרות.

            חרף התנגדות ב"כ המשיב, התרתי למבקשת להגיש את הבקשה והיום התקיים בה דיון לגופו של ענין.  השאלה המתעוררת בה, דהיינו האם המשיב הפר לכאורה גם תנאי שחרור בערובה, תידון בהמשך.

3.         הראיות שלכאורה שבתיק החקירה מתבססות, בעיקרו של דבר, על דו"ח זכרון דברים שערך חוקר שב"כ.  עולה ממנו, כי המשיב הודה בפניו, כי שלח שישה אנשים מגוש קטיף לבאר-שבע, במטרה לחבל בארונות תקשורת של "בזק" הממוקמים בסמוך לבנקים בעיר, וזאת כמחאה כנגד תוכנית ההנתקות. לדבריו, השיג באמצעות האינטרנט מפות, שבהן צוין מיקום הבנקים, והשותפים לביצוע הביאו עימם כלי רכב והצטיידו בכפפות ומזמרות.  הוא הוסיף ואמר, כי נתן  להם  את המזמרות וכן את מפתחות הארונות.

            עובד רזיאל מסר אמרה בפני חוקר משטרה. לפיה נפגש בישוב מורג עם המשיב, אשר כיוון אותו לרכב מסוג "סיטרואן" בצבע אדום, ששימש אותו ואת חברו לצוות לביצוע המעשה.  כמו כן הוסיף, שהמשיב נתן לו הנחיות, כי יאמר לשותף אחר לביצוע, ששמו אבינעם איזיק, כי בהמשך יקבל מפתח חילופי לפתיחת ארונות הסעף, משום שהמפתח שמסר לו אינו מתאים ליעודו.

            אבינעם איזיק נחקר במשטרה ואמר, כי הוא וארבעה אנשים נוספים  נאספו מאחורי מכולת בנווה דקלים,  קיבלו תדרוך מאדם שאת שמו אינו יודע, לביצוע פעולה כנגד ההנתקות, המתבטאת בחיתוך חוטי תקשורת בארונות "בזק" בבאר-שבע.  המתדרך נתן להם מפתח, האמור לפתוח את ארונות ה"בזק" . הוא וחברו רזיאל עובד נסעו מנווה דקלים לבאר-שבע ברכב אדום וקטן ואליהם הצטרף בהמשך משה לב-טוב (הנאשם 1).  אגב, נגד שני האחרונים הוגש כתב אישום בתיק אחר בעבירות דומות.

            זו, איפוא, תמצית הראיות שלכאורה, המסבכות את המשיב בעבירות המיוחסות לו.

4.         באשר לסוגיית הראיות שלכאורה, טען ב"כ המשיב, כי שני חשודים, שטרית ומילר, היו בסוד הקשר, ואף שנעצרו ע"י המשטרה הם שוחררו מבלי שהוגש נגדם כתב אישום, מה גם שנגד אדם נוסף, יעקב כהן, המוזכר בכתב האישום, כמי שהיה חלק מהקושרים, לא הוגש כתב אישום.  עוד טען, כי מי מהם שיתף פעולה עם השב"כ ולכן לא ניתן להאשים את מרשו בעבירת הקשר.  על טענה זו השיב ב"כ המבקשת, כי נגד האנשים שהזכיר ב"כ המשיב אין בנמצא ראיות כי השתתפו בביצוע העבירות, אם כי הם חשודים בכך שנכחו בקשר, ומשום שהם מתגוררים בגוף קטיף קיים קושי אמיתי לרכז כוחות במטרה לעצור אותם.  עוד טען, כי אין כל ראיה לכך שבקרב הקושרים נמצא סוכן מדיח.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה, נחה דעתי, כי המבקשת לא נקטה הפליה בין המשיב לאחרים, מה גם שחלקם בפרשה - בהשוואה למשיב - מינורי.  אין לאל ידי לקבל את טענת ב"כ המשיב המתייחסת לקבילות אמרתו בפני חוקר שב"כ.  בשלב בו אנו מצויים, דהיינו בקשה למעצר עד תום ההליכים, בית המשפט אינו נדרש לסוגיה זו. למותר להוסיף, שמדובר באמרת נאשם, שניתן להוכיחה באמצעות חוקר שב"כ, שערך את דו"ח זכרון הדברים. אמרה זו נתמכת באמרות של חשודים נוספים, והדבר מוסיף למשקלה הלכאורי.

5.         ב"כ המשיב עשה כל אשר לאל ידו במטרה לשכנע, כי  המעשים שנעשו לכאורה, אינם אלא "גימיק" (כהגדרתו), שנועד לזכות בתשומת לב ציבורית ותו-לא. לטעמו, גם אם נעשו מתוך קלות דעת וגם אם יש בהם כדי לשבש את סדרי החיים, עדיין אין הם עולים לגדר המסוכנות שנקבעה ע"י המחוקק בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). הוא הוסיף וטען, שמסוכנות על פי חוק המעצרים מכוונת לעבריינות מועדת וישירה, שמקומה נפקד מהאירוע שבפנינו. 

6.         איני רואה את הדברים עין בעין עם ב"כ המשיב. מסוכנות נאשם נבחנת על פי שני פרמטרים. הראשון - עברו הפלילי והשני - אופי העבירות המיוחסות לו.

מעברו הפלילי עולה כי בתאריך 15.11.00 נדון לקנס ומאסר מותנה בגין הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו (ת.פ. 3449/98 בית משפט שלום ירושלים), ובתאריך 30.3.03 נדון למאסר מותנה ולעבודות שירות לתועלת הציבור בגין השתתפות בהתפרעות, התנהגות העלולה להפר את שלום הציבור, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והשתתפות בהתקהלות אסורה (ת.פ. 4346/07 בית משפט שלום ירושלים).

7.         המסוכנות מתבקשת מאופי העבירות המיוחסות למשיב, שלכאורה, תכנן בקפדנות וביסודיות והוציא לפועל מעשה במתכונת של מבצע צבאי.  בראש ובראשונה, הוא אסף מודיעין שהתבטא במפות, בהן סומנו דרכי גישה ליעד, קרי -  ארונות הסעף של "בזק".  הוא ריכז את אלה שנטלו חלק במבצע, תדרך אותם, כשהתדרוך כולל חלוקה לחוליות, מסירת מפות והספקת אמצעים לביצוע, דהיינו מזמרות. הוא אף קיבל את מפתחות הארונות, דבר שחייב, כך יש להניח, שיתוף פעולה ברמה הגבוהה ביותר עם גורם פנימי מטעם "בזק", ואף העמיד לרשות המבצעים אמצעי הסעה.

            אופי וצורת פעילות זו מוכיחות מסוכנות בדרגה גבוהה ביותר, שהרי היתה עלולה להשפיע על אלפי אנשים, שהיו מוצאים עצמם ללא אפשרות תקשורת. המסוכנות נשקפת, בראש ובראשונה, לאותם פרטים, נכים או חולים, המרותקים לביתם, כשהם צמודים למכשיר המיועד להזעיק עזרה רפואית בכל רגע.  למותר להוסיף שהפעולה תוכננה להתבצע בלילה ולהוסיף על הבהלה והמבוכה שהיו אמורים להיות נחלתם של אותם מוגבלים, שהיו נתונים, אם הפעולה היתה מצליחה, בסכנת חיים של ממש. 

            אך לא בכך מסתכמת המסוכנות. אדם המנתק קווי טלפון בארון סעף של "בזק", מבלי שיהיה לו המידע להיכן הקווים מובילים והיכן הם אמורים להסתיים, עלול ליצור מצב שבו מוסדות, שאמורים לתת פתרון מידי בשעת חירום, כגון בית חולים "סורוקה",  מד"א או תחנת משטרה, ימצאו עצמם מנותקים מכל קשר טלפוני חיצוני.  על האסון שהיה יכול להגרם בנסיבות אלה, אין צורך להכביר מילים.

8.         המסוכנות מתבקשת גם מהתשובה לשאלה, האם המשיב הפר את תנאי השחרור בערובה. בת.פ. 1803/05 נקבע, כי יהיה רשאי להשתלב בעבודה בכפר דרום בפיקוח מעסיקו, לצאת לפגישות עבודה גם מחוץ למקום עבודתו, בתנאי שילווה ע"י מעסיקו או אדם אחר ממקום עבודתו ובלבד שמיד עם סיום הפגישות יחזור למקום העבודה ולא יטול חלק בשום הפגנה או התקהלות כלשהי.

פשיטא, שבין פגישות לצורכי עבודה ובין החשדות המיוחסים לו בכתב האישום דנא רובצת תהום. לא יעלה על הדעת שנאשם, שבית המשפט נתן בו אמון ואיפשר לו לצאת לעבודה, יבצע לכאורה את המיוחס לו בכתב האישום.  כל המטרה הגלומה בתנאי שחרור בערובה היא למנוע עבירות נוספות, ואם נעברו לכאורה עבירות כאלה, הרי שהמשיב אינו ראוי עוד לאמון בית המשפט.