החלטה בתיק בש 620/06

בקשה לביטול צו להמצאת מסמכים.

ביום 02.01.06 פנתה משטרת ישראל לבית משפט השלום בתל-אביב בבקשה למתן צו להמצאת מסמכים המצויים ברשות המבקשת. 

באותו יום נענה כבוד השופט נויטל לבקשה ונתן צו כאמור במעמד צד אחד.

המבקשת נענתה לצו והמציאה לבית המשפט חלק מהמסמכים. בה בעת פנתה המבקשת לבית המשפט וביקשה ביטול הצו ככל שהוא נוגע לעדויות העובדים והפרוטוקולים שנערכו במסגרת ועדת חקירה פנימית של הרכבת.

ביום 23.03.06 לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים הוריתי למבקשת למלא לאלתר אחר הצו להמצאת המסמכים, במלואו, ולהלן הנימוקים המפורטים.

באי כח הצדדים טענו באריכות ובטוב טעם איש איש לשיטתו.

בא כח המבקשת מדגיש כי אין לרכבת כתאגיד עניין בהסתרת ראיות מהמשטרה. עם זאת, מפנה הפרקליט המלומד לכך כי העדויות בפני וועדת הבדיקה  ניתנו לאחר שנאמר למעידים כי הם חייבים להתייצב בפני וועדת הבדיקה וכי המידע שיימסר יהיה "חסוי וסודי". כן מוסיף הסניגור כי לא היתה כל מניעה שהמשטרה תחקור במקביל את העדים. העברת העדויות אשר נמסרו בפני וועדת החקירה הפנימית יש בה פגיעה בחיסיון מפני הפללה עצמית, משום שהעד לא הוזהר כלל כי  הדברים יכלו לשמש כראיה בבית המשפט. כן מוסיף עו"ד מורל את חשיבות מסירת הפרטים לוועדת החקירה, ללא מורא לצורך הפקת לקחים והסקת מסקנות שיהיה בהם כדי למנוע תאונות בעתיד.

בא כח המשיבה ציין בדבריו כי הפניה לרכבת לקבל את המסכמים הנוספים הינה תולדה של סתירות שנמצאו בחקירת עובדי הרכבת במשטרה. חובה היא לרדת לשורש האמת בדרך האפשרית היחידה והיא קבלת החומר הגולמי. עו"ד דרויאן תמה על התנהלות הרכבת במקרה זה משום שבעבר ובמקרים דומים שיתפה הנהלת הרכבת את המשטרה בממצאים והעבירה אליה את החומר הגולמי במלואו לרבות דו"ח וועדת הבדיקה. הפרקליט הפנה לפסיקה רלוונטית  בסוגיות דומות.

דיון:

לוועדת  בדיקה פנימית חשיבות רבה. היא משרתת את האינטרס הציבורי והיא פועלת לטובת הציבור, שלומו וביטחונו. היא מושתתת על גילוי מידע באופן חופשי ומלא ללא חשש כי הדברים יפגעו באומרם. יש בה למידה לצורך מוגדר והוא מניעת תקלות והפקת לקחים. במהלך הבירור הפנימי מתקיים, כך אני מקווה, בירור ממצה ונוקב של העובדות המתייחסות לאירועים ועל כן על העדויות הנמסרות - במסגרות הפנימיות - להימסר ללא מורא ותוך גילוי האמת כפי שהיא. היה ונחקרים לא ישתפו פעולה עם וועדות בדיקה פנימיות מחשש שדבריהם עלולים להפליל אותם, תסוכל המטרה שלשמה מוקמת וועדת הבדיקה הפנימית וזו לא תוכל לבצע את מלאכתה ביעילות, במהירות ובמידת האמינות הנדרשת ממנה.

עם זאת ומנגד, קיים חשש של ממש כי הכרה  בחיסיון המבוקש על ידי המבקשת יוליך לתופעה כי עדים מתוחכמים, שיש להם מה להסתיר, יחפזו מרצון להגיש לוועדת הבדיקה הפנימית כל מסמך שיהיה בו כדי להפלילם ובכך למעשה תהפוכנה וועדות הבדיקה הפנימיות לעיר מקלט לחוטאים. בה בעת גילוי האמת הוא ערך מרכזי בשיטת המשפט הנוהגת והשאיפה היא כי בהליכי החקירה והמשפט ניתן יהיה להגיע לחקר האמת כאשר מירב הנתונים או כולם מונחים בפני הגורמים הנוגעים לעניין, משטרת ישראל ובתי המשפט.

אני ער למתח המובנה בין האתיקה הפנימית המחייבת עובד לדווח אמת, לבין המשפט הפלילי ותוצאותיו. אך בה בעת אין להרחיב את החיסיון מעבר לנדרש. הכלל הוא גילוי האמת ואילו החיסיון הוא החריג. יש לזכור כי זכות השתיקה וזכותו של אדם שלא להפליל את עצמו עומדות בעינן במסגרת ההליך הפלילי.

המתווה הנורמטיבי בסוגיה זו נקבע בשורה של פסקי דין. ברע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' עפרה גלעד ואח', פדי מט (2) עמוד 516, נקבע על ידי כבוד השופט ברק - כתוארו אז - כדלקמן: "המשפט עומד על האמת. ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת (ראה רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי). מטרת ההליך השיפוטי כולו הינה - כלשונו של הנשיא זמורה - "להוציא כאור משפט"  ". כבוד השופט ברק התייחס לטענה אפשרית כי בדו"ח בדיקה פנימית אין אבחנה אפשרית בין חיסיון לחלק עובדתי לבין חיסיון לחלק המכיל הערכות, ניתוח עובדות והסקת מסקנות. חרף זאת, קבע כי גם בית המשפט לא יבחין בין השניים. יש צורך לאזן בין שני אינטרסים מתנגשים. מחד, עומד אינטרס הפרט והכלל בחשיפת האמת ומאידך, עומד אינטרס הפרט והכלל בהגנה על פרטיות, חופש הביטוי, יחסי אמון ושיקולים אחרים הקשורים בטובת הציבור. בגדרי האיזון יש לקחת בחשבון, בין השאר את חשיבותם היחסית של השיקולים הנוגדים, את חיוניות המסמך לגילוי האמת ואת קיומן של ראיות חילופיות לראיה המבוקשת. כן יש להתחשב במידת ההשפעה של הגילוי, על האינטרסים הציבוריים שהחיסיון ביקש להגן עליהם.  הכלל הוא כי אין להתיר חיסיון מעבר לנדרש.

בית המשפט היה ער לאפשרות כי בהעדר חיסיון  יימנעו וועדות בדיקה רפואיות - במקרה הנדון - מלפעול באופן המיטיב עם החולה שעניינו נבדק. קיים חשש כי ממלאי תפקידים יסרבו כליל להופיע בפני וועדות הבדיקה הפנימיות. עם זאת,  הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי מדובר בחשש ספקולטיבי.

כבוד השופט ברק מסיים את פסק הדין בקביעה כי ידה של השיטה הגורסת גילוי הינה על העליונה. "פתרון זה שומר על הרמוניה בהסדרים החוקיים".

יפים הדברים במשנה תוקף לענייננו. במקרה שבפניי אין התנגשות בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס הפרטי. מדינת ישראל היא המייצגת את האינטרס הציבורי והיא המבקשת לחשוף את החומר הגולמי, זאת בניגוד למקרה שנידון בהלכת גלעד ובמקרים אחרים כפי שיפורטו להלן.

פסק דין  זה ניתן ביום 08.11.95. למעלה מעשור שנים חלפו מאז. ניתן לומר בפה מלא כי וועדות בדיקה פנימיות המשיכו להתקיים בבתי החולים חרף הסרת החיסיון.

מאז מתן פסק הדין חל שינוי במצב המשפטי. חוקקו חוק זכויות החולה התשנ"ו- 1996 ותוקן חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955 על ידי הוספת סעיף 539 א' לחוק אשר הסדירו בדרך של חקיקה את דבר החיסיון.

ברע"א 4708/03 לילי חן ואחרים נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, נדון מקרה דומה בו ביקשה משפחה גילוי פרוטוקול של וועדת בדיקה שהוקמה לפי חוק זכויות החולה. בפסק דין זה סקר כבוד השופט עדיאל את המצב המשפטי תוך התייחסות לאיזונים הנדרשים ובאלו נסיבות יש לגלות מידע הנמסר במסגרת וועדת בדיקה.