החלטה בתיק בש 6191/06

1.         ערר זה - עניינו החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ר' פרידמן- פלדמן), בתיק ב"ש 1642/06, מיום 31.1.06 - לפיה הוחלט לעצור את העורר עד לגמר ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 1279/06.

פרטי האישום

2.         כעולה מעובדות כתב האישום, במהלך התקופה שבין תחילת שנת 2005 ועד ליום 14.1.06, ניהל העורר עסק להסעת תושבי שטחים, אשר אין בידם אישורי כניסה ואישורי שהייה בישראל, אל מקומות שונים ברחבי הארץ. בעסק האמור, החזיק העורר מספר כלי רכב באזור קלנדיה, בהם השתמש לצורך הסעת השוהים הבלתי חוקיים. לעתים נהג העורר לנסוע לפני הרכב, בו הוסעו שוהים בלתי חוקיים, על מנת להתריע על קיומם של מחסומים משטרתיים בדרך. באם נתקלו במחסום כאמור, היו השוהים מורדים מהרכב, עוקפים את המחסום ונפגשים שוב לאחר מכן כדי להמשיך בדרכם, או שהיו ממתינים עד לפירוק המחסום. הנהגים היו גובים שכר מהאנשים לפי יעדם. בתום יום העבודה, היו הנהגים מעבירים את ההכנסות למבקש. בין היתר העסיק העורר שני נהגים - אשרף ג'ולאני (להלן: אשרף) ומאהר שאער, אשר היו מקבלים כלי רכב מהעורר ומסיעים תושבי שטחים כמתואר לעיל.

טענות העורר

3.                  ב"כ העורר הכחיש קיומן של ראיות לכאורה נגד מרשו. עוד הכחיש כל קשר של מרשו לעובדות כתב האישום. לטענתו לא הכניס העורר מעולם תושבי שטחים לישראל, ללא אישור. בחקירתו במשטרה מסר העורר, כי הוא עובד בסופרמרקט, השייך לאבו סובחי, בבית צפפא, ושניהם בלבד עובדים בו. עוד טען, כי מעולם לא היה בבעלותו רכב. בהמשך מסר, כי לעיתים הוא מגיע לאזור קלנדיה לשם מכירת קפה או לשטיפת מכוניות. לגבי יום השבת, יום ה-14.1.06 (כאמור בכתב האישום) מסר העורר, כי שהה במחיצת בני משפחתו בביתו.

בהמשך טען ב"כ העורר, כי נפלו כשלים בחקירה, קרי: המשטרה לא בדקה, לעניין האמור, את האליבי אשר מסר העורר; כמו כן, לא בדקה המשטרה את טענתו לעניין הסכסוך בו היה מעורב אשרף. אשרף נתפס עת פרץ לרכב השייך למשפחת אלכורד. במסגרת "סולחה" שנערכה בעטיו של הסכסוך האמור, כיהן העורר כבורר ואשרף חויב לשלם סך של 12,000 ש"ח. בהמשך לכך טען העורר, כי אשרף מסבכו על לא עוול בכפו, בשל חיובו בתשלום האמור ומאחר שחשב אשרף, כי הסכום אשר נדרש לשלם נמצא בידיו של העורר. העורר מאשר, כי ביום שבת, יום ה- 14.1.06, בו נתפס אשרף, מסר הרכב מסוג "פורד קונקט" לאשרף, על מנת להראותו לאביו לצורך מכירת הרכב לאב, אך לא לצורכי הסעות; כן טען הסנגור, כי נפל פגם היורד לשורשו של עניין בהליך החקירה שכן כל ההודעות נגבו מן העדים בשפה העברית, אשר אינה נהירה להם. גם הודעתו של העורר נגבתה ממנו בשפה זרה לו. הרי העורר אינו קורא או כותב עברית. אי לכך, ביקש בא כוחו לפסול ההודעות.

4.         לעניין מקבץ הראיות לכאורה, אשר נמצא לצורך מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים, טען ב"כ העורר, כי חומר הראיות, אשר בסס החלטת המעצר כאמור, מעורר תמיהות ותהיות, "שאין הדעת סובלת", כלשונו, ומשכך, אין להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים. ב"כ העורר הפנה להודעותיהם של שלושה עדים, שנתפסו באותן נסיבות, דהיינו: תוך הסעת שוהים בלתי חוקיים, במועדים שונים.

להלן פירוט הטענות:

א.         הודעת העד נאסר רפידי (להלן: רפידי) - הלה נתפס ביום 11.12.05, כשהוא מסיע שוהים בלתי חוקיים. רפידי מסר, כי הוא מועסק כנהג בחברת "אבו עלי" מזה שנה וחודשיים, והחברה הנה בבעלותם של מחמד סלהב ומאמון סלהב. רפידי קשר העורר לעניין באומרו, כי לעורר 6 כלי רכב, נהגים וכרטיסי ביקור, וכי הוא מסיע תושבי שטחים.

ב.         הודעת העד מאהר שאער (להלן: מאהר) - מאהר נתפס ביום 24.12.05 כשהוא מסיע שוהים בלתי חוקיים, ברכב מסוג "בורה" סטיישן. כעולה מגרסתו, חיפש מאהר עבודה אצל העורר, והלה הציע לו לעבוד על הרכב האמור בהסעת תושבי שטחים, בעלי אישורים. מאהר קיבל את העבודה והיה מסיע פועלים תושבי השטחים, כאשר הפועלים היו עוקפים את המחסום בדרכו למקום היעד. לעניין היום בו נתפס מספר מאהר, כי הלך למוכתאר מסוודה (הוא העורר) בשעה עשר בלילה ולקח ממנו את הרכב על מנת להשתמש בו לעבודה ביום המחרת. מאהר לקח 5 פועלים מאזור אל - רם, ונתפס עמם ביציאה מירושלים. מאהר סתר דבריו של נאסר באומרו, כי לעורר שני כלי רכב (האחד בתיקון) ולא שישה. עוד ציין מאהר, כי הוא הנהג היחיד אשר עובד עם העורר. הוא הכחיש הטענה, כי מישהו נהג לנסוע לפניו על מנת "לפתוח בפניו צירים" בשטח, ולהזהירו.

ג.          הודעתו של אשרף  - אשרף נתפס, כשהוא מסיע שוהים בלתי חוקיים, ביום שבת, יום ה- 14.1.06, עת נהג ברכב מסוג "פורד קונקט" לבנה, בו הוא נוהג כל הזמן. הוא מסר, כי הוא עובד כנהג אצל העורר מזה 4 חודשים. לדבריו, העורר ממלא הרכב בפועלים ומורה לו על יעד הנסיעה. אשרף ציין, כי העורר עוסק לפעמים ב"פתיחת צירים" ומזהיר מפני מחסומים משטרתיים. ביום שנתפס, סיפר אשרף, כי הגיע למחסום קלנדיה, מצא 8 פועלים ללא העורר, העלה אותם ונסע. בדרך נאלץ להורידם מס' פעמים, על מנת לעקוף מחסומים. הגם שאשרף מסר תחילה, כי באותו היום, לא היה העורר במחסום קלנדיה, הרי בהמשך הודעתו אמר, כי העורר נסע ברכב ה"בורה" שלו ופתח צירים. עוד מסר, כי רכב ה"פורד", בו נסע, שייך לבחורה בשם אירנה.

דיון

5.         אתייחס תחילה לעניין כינויו של העורר - העדים מתייחסים לעורר, כמי שכינויו הוא "המוכתאר". בדיון בפניי הכחיש העורר כינויו המוזכר, אף שבהודעתו אישרו דווקא (גיליון 3, ש' 72). אין אפשרות לבחון טענתו של הסנגור, כי הכתוב בהודעתו של העורר, אינו נכון. לאור זאת, אתייחס לכינוי האמור, כמצביע על העורר.

6.         באשר לחומר הראיות - ובפרט הודעותיהם של שלושת העדים דלעיל - אליו התייחס העורר - בשולי הודעתו הזכיר רפידי את העורר, בשמו המלא - סופיאן מסוודה- כמי שמנהל חברה להסעת תושבי שטחים לתוך ישראל. רפידי לא אמר, שהעורר העסיקו, אלא למד אודות העורר, מעצם נוכחותו בקלנדיה. רפידי ציין הקשר בין חברת אבו עלי - עמה עבד הוא, והעורר כמי ש "יש ביניהם תור. פעם יוצאת מכונית של אבו עלי ופעם של המוכתאר. הם מחלקים את הנגלות ביניהם. כל נהג יודע מתי הנגלה שלו" (גיליון 4, ש' 114-115). עוד הוסיף רפידי, כי ברשותו של העורר 6 כלי רכב המשמשים אותו לצורכי ההסעות (גיליון 4, ש' 112).

השאלה המתעוררת הנה, מהו מקור ידיעתו של רפידי ועד כמה ניתן לסמוך על עדותו זו? לא ניתן להשיב לשאלה בשלב זה כל עוד לא נבחן הנושא בחקירה נגדית, אך אין ספק כי הדבר מהווה ראיה לכאורה, הקושרת את העורר לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

            גם מאהר קושר בהודעתו את העורר לעסקי ההסעות. מאהר כינה את העורר "מוכתאר מסוודה" (גיליון 2, ש' 22). הוא פנה אליו על מנת למצוא עבודה כנהג הסעות. העורר קיבלו לעבודה, והם סיכמו הכיצד יחלקו התמורה ביניהם. העורר נתן לעד רכב מסוג "בורה". למחרת היום נסע לאזור אל-רם ועסק בהסעת פועלים תושבי השטחים אל תוך ישראל, וכך המשיך לעבוד עם העורר. בשונה מדבריהם  של רפידי ואשרף, ציין מאהר, כי לעורר שני כלי רכב - האחד מסוג "בורה" - עליו עבד הוא, והשני אשר נמצא בתיקון.

            אשרף מסר, כי עבד אצל העורר כארבעה חודשים, בטרם נתפס. הוא הרחיב הדיבור אודות שיטת העבודה של העורר, המצביעה על מעורבות רבה מאוד בכל עסקי ההסעות. לדבריו, היה העורר ממלא את הרכב בפועלים ומורה לאן להסיעם. עוד ציין, כי לעורר 6 כלי רכב.

7.         עיון בהודעות האמורות מלמד, כי אל מול הכחשת העורר את המיוחס לו בכתב האישום, ניצבים שלושת העדים, המפלילים אותו בעבירות של הסעת פועלים מן השטחים, בהיעדר אישורי כניסה לישראל. כללית, שלושת העדים תיארו שיטת עבודה זהה: עם הגיע הרכב, עמוס בפועלים מן השטחים למחסום, היו הפועלים יורדים מן הרכב, עוקפים את המחסום רגלית ומגיעים לנקודת מפגש אחרי המחסום - משם ממשיכים בדרכם ליעד המבוקש בתוך ישראל. השכר אשר נגבה, בהתאם למרחק אליו רצו הפועלים להגיע, נע בין 100 ש"ח לבין 200 ש"ח לנוסע.

העורר טען כאמור, כי ישנן סתירות בין העדויות. אין חולק, כי ישנם שינויים בגרסאות העדים, אך האם אלה יורדים לשורשו של עניין, כטענת הסנגור, עד כי יש לקבוע, כי מאיינים את הראיות לכאורה? סבורני שלאו. המדובר הוא בשינויי גרסה, הנובעים מניסיונו השונה של כל אחד מן העדים. לעניין מספר כלי הרכב, עבד כל אחד מן השלושה עם העורר בתקופה שונה, אף אם ישנה חפיפה מסוימת בין האחד לשני, ולא מן הנמנע, כי לעורר היו במשך הזמן כלי רכב שונים, נושאי מספרים שונים.