החלטה בתיק בש 6106/05

1.       המדובר בבקשה למתן צו הריסה על-פי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן-"החוק") המורה על הריסת המבנה אשר הוקם על חלקה 6 בגוש 10470 הכולל צריף עץ בשטח של כ- 15 מטרים. יוער כי ביום 24.11.05 ניתן צו הריסה במעמד צד אחד לאחר שהמפקח מטעם המבקשת הצהיר כי בביקורים שערך במקום בהזדמנויות אחדות נמצא כי הצריף נטוש ואינו מאוכלס. הערעור שהוגש על ידי המשיב לבית המשפט המחוזי בחיפה (במסגרת ע.פ. 695/06) נתקבל אגב שנקבע כי במקרה דידן "לא עמדו בפני בית משפט קמא השיקולים בעד ונגד מתן צו ההריסה, ועל כן אלה לא נשקלו ולא נלקחו בחשבון". לפכיך, הורה בית המשפט על השבת הדיון לבית משפט השלום לצורך קיום דיון במעמד הצדדים ושקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים.

2.       בתצהיר שהוגש מטעם המבקשת בתמיכה לבקשה, נטען כי המקרקעין נשוא הדיון הינם בבעלות מדינת ישראל, וחלה עליהם תוכנית מאושרת ג/400 המייעדת אותם כקרקע חקלאית. עוד צוין כי הקמת המבנה נעשתה ללא היתר בניה כדין והשימוש בו מהווה שימוש חורג למגורים בקרקע חקלאית. לפיכך, הבניה והשימוש כאמור מהווים עבירות לפי סעיף 204(א) ו-204(ג) לחוק, אשר אילו הורשע עליהן אדם היה בית המשפט רשאי לצוות על הריסתו של המבנה לפי סעיף 205 לחוק.

3.       בתצהיר שהוגש מטעם יורשו של המשיב, מר זובדיאת חליל, נטען כי הינו היורש היחיד של המשיב וכי הלה החזיק במקרקעין ברציפות משך למעלה מ-60 שנה. בשלב כלשהו הקים המשיב את הצריף נשוא הדיון ונטע במקרקעין עצי פרי שונים. עוד ציין יורשו של המשיב כי למנוח זכויות קניין במקרקעין וכי במסגרת הליכי ההסדר שנעשו בתקופת המנדט, הוצג קושאן תורכי המוכיח בעלותו לגביהם.

4.       המסגרת הנורמטיבית של הדיון מצויה בסעיף 212 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 שזו לשונו:

"נעברה עבירה בבנין לפי פרק זה, ואילו הורשע עליה אדם היה בית המשפט רשאי לצוות כאמור בסעיף 205, רשאי הוא לצוות כן אף ללא הרשעה, ובלבד שחלה אחת הנסיבות האלה:

(1) אין למצוא את האדם שביצע את העבירה;

(2) אי-אפשר או בלתי מעשי הוא למסור לו הזמנה לדין;

(3) מי שהיה בעל הבנין בשעת ביצוע העבירה וביצע אותה איננו בעל הבנין עוד;

(4) אין להוכיח מי ביצע את העבירה;

(5) מי שביצע את העבירה מת או איננו בר-עונשין מסיבות שאין בהן כדי לעשות את פעולתו חוקית".

5.       כבר נקבע לא אחת כי השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו ליתן צו הריסה ללא הרשעה  לפי סעיף 212 לחוק,  שונים מאלו המופעלים בעת מתן צו הריסה לפי סעיף 205. תכליתו של צו הריסה, לפי סעיף 212 לחוק, הינה שמירת הסדר הציבורי ומניעת מטרד מהציבור בשל עצם קיומו של מבנה בלתי חוקי. בהתחשב בכך שהמבנה הוא העומד במרכז שיקול הדעת ולא העבריין, הרי שאין די בכך שהמבנה נבנה ללא היתר כדי להצדיק את הריסתו בהתאם לסעיף 212, אלא יש לבחון אם בנסיבות המקרה מחייב העניין הציבורי את הריסת המבנה מטעמים של "עניין ציבורי" חשוב. צו הריסה יינתן רק מקום ששיקולי העניין הציבורי גוברים על השיקולים האחרים האישיים שמציג המתנגד. עמד על כך כב' השופט קדמי בע"פ 3490/97 יצחק נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה כפר סבא, פד"י נב (1), 136, משציין כי:

"אין די לה למדינה בהוכחה כי נתקיימו התנאים המקימים את הסמכות לצוות על ההריסה, ועליה להוכיח כי בנסיבות העניין ישנה הצדקה ליתן צו כזה מטעמים של עניין ציבורי חשוב, כאשר בידי המתנגד למתן הצו פתוחה האפשרות להציג שיקולים התומכים בהתנגדותו. צו הריסה יינתן רק במקום ששיקולי העניין הציבורי גוברים על השיקולים האחרים שמציג המתנגד. העובדה שהמבנה נשוא הבקשה הוקם ללא היתר מהווה תנאי יסודי לסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 212 לחוק התכנון... ברם, ככלל, לא יהיה די בשיקול זה לבדו כדי להכריע את הכף לזכות מתן צו הריסה, ועל בית המשפט לבחון אם בנסיבות העניין מחייב העניין הציבורי את הריסת המבנה".

          ראו עוד:      1.       רע"פ 124/01 ניקר נ' מדינת ישראל, פד"י נו (3), 151.

                   2.       רע"פ 10730/03 אילן יצחק נ' מדינת ישראל, תק-על 2004 (4) 1426.

          אל מול השיקולים הציבוריים ייבחנו כאמור השיקולים האישיים של המתנגד להריסה.

6.       בבואי להעמיד את השיקולים והאינטרסים שהציגו בפניי הצדדים היריבים, אלה מול אלה, דומה כי ידה של המקשת על העליונה. המדובר בצריף רעוע שהוקם ללא היתר כדין על קרקע של המדינה ואשר השימוש הנעשה בו אף נוגד את ייעודה של הקרקע כקרקע חקלאית.

7.       בדיון שהתקיים בפניי נחקרו הן יורשו של המשיב והן אחיו, מר זובדיאת יונס אבראהים. מתוך דבריהם עלה כי במהלך חייו החזיק המשיב בצריף נשוא הדיון והתגורר בו לבדו. אחיינו, זובידאת חליל, הוא נציג העזבון בתיק דידן, הינו יורשו היחיד של המנוח בהתאם לצוואה שאושרה בידי בית הדין השרעי בחיפה. אלא שלא חליל מחזיק בצריף נשוא תיק זה, אלא אחיו - מר יונס זובידאת. מעדותו של האח בפניי  עלה כי משפחתו, הכוללת את אשתו וילדיו, מתגוררת בכפר בסמת טבעון. הוא עצמו מתגורר בבית המשפחה, אם כי נוהג לפקוד את הצריף פעמיים עד שלוש בשבוע. לבד מקשר רגשי למקום, לא הצליח מר יונס זובדיאת לבסס זיקה כלשהי לצריף או להצביע על שימוש חיוני שהוא עושה במקום.

8.       לפיכך, אין לומר כי הנסיבות האישיות של המשיב או אף של המשתמש בפועל בצריף, יכולות לשמש שיקול כנגד השיקולים הציבוריים המצדיקים מתן הצו המבוקש. שיקולים אלה כוללים בין היתר את העובדה שהמבנה הוקם על קרקע הנמצאת בבעלות המדינה וכי השימוש הנעשה בו אינו תואם את ייעודם של המקרקעין. זאת מעבר לעובדה שהקמתו נעשתה ללא היתר כאמור.

9.       אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומורה על הריסת המבנה נשוא הדיון. צו ההריסה ייכנס לתוקפו תוך 14 יום מהיום.