החלטה בתיק בש 5970/08

בפני בקשה להחזקת המשיב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"ו - 1996 [להלן: "החוק"].

כנגד המשיב הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של פציעה ואיומים.

בכתב האישום המתוקן נטען כי בתאריך 14.06.08 בסמוך לשעה 20:00, ברחוב החיד"א בבאר שבע, איים המשיב על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו, בכך שאמר לו "אני ארצח אותך", וזאת אמר בכוונה להפחידו. כן נטען בכתב האישום כי בתאריך 15.06.08 בסמוך לשעה 15:00, ברחוב החיד"א, הכה המשיב שלא כדין את המתלונן באמצעות חפץ בפניו, כתוצאה מכך נגרמו למתלונן חבלות של ממש בדמות המטומה מסביב לעין שמאל ופצע מעל עין שמאל, וכן נטען כי במועד זה, איים המשיב על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו, בכך שאמר לו "אני יהרוג אותך ואתה לא תחיה בבאר שבע, אני יהרוג אותך", וזאת אמר בכוונה להפחידו.

במהלך הדיון בבקשה, שהתקיים במעמד המשיב, וב"כ הצדדים, הובא לידיעתי תיק החקירה ועל פיו טען ב"כ המבקשת, כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום.

ב"כ המבקשת טען, כי לנוכח העבירות בכתב האישום קמה כנגד המשיב עילת מעצר בשל מסוכנותו, ולפיכך ומשאין בנסיבות מקרה זה חלופת מעצר הולמת ביקש להעתר לבקשה ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

מנגד טען ב"כ המשיב כי אין ראיות לכאורה כנגד המשיב, ולשיטתו - יש לשחרר המשיב ממעצרו לאלתר. בנוגע לחלופת מעצר - ציין המשיב, כי אין לו כל קרובי משפחה, ואין בידו להציע כל חלופת מעצר.

אין חולק כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תהפוכנה בסוף ההליך הפלילי לראיות רגילות אשר יבססו את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר.

בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (ראה בש"פ 8587/95 זאדה נ. מ"י).

זאת ועוד, לפי סעיף 21 (א)(1) לחוק רשאי בית המשפט לצוות על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים אם הוא סבור שנתקיימה אחת החלופות שפורטו שם ושאחת מהם, האמורה בסעיף  קטן (ב) היא "שקיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם ואת בטחון הציבור או את בטחון המדינה".

אחר שעיינתי כאמור, בתיק החקירה,  הגעתי למסקנה, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב, ואולם - קיים בהם כרסום המצדיק שחרור בחלופת מעצר.

האירוע המדובר הינו קטטה שבין המשיב למתלונן, כאשר מי שנכח בקטטה הינם המשיב,  המתלונן ועד נוסף, שאינו תומך בגירסתו של המתלונן.

הקשיים הראייתים הניצבים בפני המבקשת, פורטו בטיעוני ב"כ המשיב בהרחבה, ואולם אוסיף ואציין כי מהדברים שהובאו - נראה כי היו עדים נוספים לאירוע - שלא נחקרו, מלבד עד אחד, מר אשר טגנה, אשר העיד כי אכן היתה קטטה בין המתלונן למשיב, אך נראה שבהודעתו רב הנסתר על הגלוי, שכן לשיטתו הבחין בסכין, לא הבחין בצבעה, וכי המתלונן לא עשה כלום עם הסכין, וכי מעדותו נראה כי למעשה מי שהחל בהתגרות כלפי המשיב הוא דווקא המתלונן.

מעדותו של אותו עד ראיה, אשר טגנה, עולה כי האיום, אם היה, נשמע דווקא מהמתלונן כלפי המשיב, ולא מהמשיב כלפי המתלונן. המתלונן אמר למשיב שהוא ידאג להכניסו לכלא.

מהודעתו של המתלונן נראה, כי הקטטה נגרמה בלא שקדמה לה התגרות מצידו, וכי סתם, פנה אליו המשיב, כינה אותו בכינוי גנאי, איים עליו, ובהודעתו ציין כי היו אנשים איתו שאמרו למשיב לעזוב את המתלונן - ובהערת אגב, שוב אומר - כי עדים אלה לא נחקרו, ונראה כי לא נעשה מאמץ להביאם לידי מתן עדות. המתלונן מספר בהודעתו שהמשיב הגיע לכיוונו, המתלונן התקשר למשטרה, ואז "אני חושב שבבקבוק בירה הוא נתן לי מכות לא זיהיתי כל כך מה היה לו ביד".

גם אשת המתלונן נתנה הודעה, ומעדותה נראה כי לא היתה עדת ראיה לאירוע, וכי לשיטתה סובלת ממחלה פסיכיאטרית.

בעימות שנערך בין המשיב למתלונן, כל אחד שמר על גירסתו, ולא היה בהליך זה כדי לחזק או לאשש את גירסת אחד המעורבים.

בהערת אגב, אעיר לב"כ המשיב, באשר לטרונייה שהועלתה כי המשיב לא קיבל טיפול רפואי, כי מדו"ח הפעולה שנכתב ע"י רש"ט פנקר קארין עולה כי למקום הגיע מד"א אך המשיב והמתלונן "לא מעוניינים בטיפול רפואי". מתמונות הנמצאות בתיק החקירה נראה כי גם המשיב וגם המתלונן עם חבלות.

לפיכך, ומכל האמור לעיל, אחר שבחנתי הבקשה, עיינתי בחומר החקירה, שמעתי טיעוני ב"כ הצדדים - הגעתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב, אך ניתן לקבוע כי קיים בהם כרסום.