החלטה בתיק בש 582/05

בפני בקשה להתיר למבקש לחזור בו מהודאתו ולבטל את הרשעתו.

המבקש הודה ביום 29.11.04, בעובדות כתב האישום ואף בו ביום הורשע בדינו. בהמ"ש דחה את המועד למתן גזר דין לאחר קבלת תסקיר קצין מבחן. יודגש כי המבקש היה מיוצג במהלך כל הישיבות ואף אותו  סנגור ממשיך לייצגו, גם כיום.

ביום 11.1.05, הגיש ב"כ המבקש את  הבקשה דנן, כשהמבקש מנמק אותה בנימוקים הבאים:

ההודאה הייתה תוצאה של אי הבנת משמעות האישומים. הוא המשיך וכתב בבקשתו כי הודאתו:

".... נבעה מסברתו כי באם יודה בכתב האישום הדבר יקל בעייננו ויחסוך ממנו את תשישות הנפש שנגרמת לו בשל תנאי מעצר הבית ואוזלת ידו הכלכלית וכן ההגבלה החמורה על החופש שלו ועל חירותו".

הנאשם טען עוד כי כב' השופטת שדחתה את בקשתו להקל בתנאי שחרורו העירה, כי הוא יכול לכלכל את צעדיו. מדברים אלו הוא הבין שלשם קיצור ההליך יש באפשרותו להודות ולסיים את ההליך. לטענתו, דברים אלו השפיעו עליו ובעקבותיהם הוא הודה.

כבר עתה אומר כי טיעון זה אינו מקובל עלי. המבקש היה מיוצג ע"י עו"ד וכי לו דברי כב' השופטת השפיעו על המבקש אישית, אין לומר שהם יכלו להשפיע גם על הסניגור כיועץ משפטי למבקש.

עוד טען כי זוהי הפעם הראשונה בה הוא עומד בפני בית המשפט ועת הודה, הוא לא הבין את משמעות הודאתו.

המבקש בפועל הסיע את הנאשם העיקרי והודאתו לא נבעה כהגדתו: " ממודעות מלאה למהותה והוא עדיין מאמין בחפותו"; מה גם במעשיו חסר היסוד הנפשי, לגישת בא כוחו.

למבקש טענות כבדות משקל כנגד חוקריו, אשר השיגו את הודאתו בכחש ובמרמה ועל ידי הבטחות סרק. החוקרים הבטיחו כי הנאשם העיקרי ייטול על עצמו את מלוא האחריות לכל התיק.

המבקש טוען לזכותו להליך הוגן, על כן, על התביעה לעמוד בחובתה להוכיח את העובדות הנטענות נגדו מעבר לספק סביר. מה גם, עת הודה הוא לא הודה בלב שלם ומרצון חופשי

על יסוד כל האמור לעיל, מבקש הוא להתיר לו לחזור בו מהודאתו.

ב"כ המאשימה סבורה כי העובדה שהמבקש היה מיוצג במהלך כל הדיונים, מבטלת לחלוטין את טענותיו ביחס להודאתו. המבקש שוחרר למעצר בית בסמוך להגשת כתב האישום, ובסמוך מאוד למועד שחרורו הגיש את בקשתו להקלה בתנאי מעצרו, בקשה שנדחתה. בדיון בבקשה לעיון חוזר לא נאמר דבר שהיה בו כדי להשפיע על המבקש להודות וטענתו זו מופרכת מיסודה.

המבקש הודה במשטרה ובביהמ"ש, באמצעות בא כוחו ואף בית המשפט הסביר לו את משמעות הודאתו בשפה הערבית ומתוך ידיעה שאין כל הסדר טיעון.

הסנגור מעלה טענות שמקומן בשלב הטיעון לעונש ואינן קשורות לשלב זה, על כן יש לדחות את הבקשה.

ההלכה  בסוגיית החזרה מהודאה-:

בסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשל"ב - 1982, נקבעה זכות הנאשם לחזור בו מהודאתו ושם נאמר:

" 153(א):

 הודה נאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה לו זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו".