החלטה בתיק בש 581/05

זהו ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו, כב' ס. הנשיא השופט ר.ש. צמח (להלן: "בית משפט קמא"), שניתנה בב"ש 6855/04 במסגרת ת"פ 310/04, של בית משפט קמא, ובה דחה את הבקשה להורות על שחרורו של העורר ממעצר.

המחלוקת בפני מצומצמת ובהתאם אינני נדרש לדיון בכל הראיות. אבהיר להלן.

העורר עומד לדין ביחד עם אחר בעבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים. בית משפט קמא הורה על מעצרם של שני הנאשמים בתיק עד תום ההליכים. ערריו הקודמים של העורר שבפני נדחו, הן על-ידי בית המשפט המחוזי והן על-ידי בית המשפט העליון, כל הערכאות קבעו כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר וקבעו כי על העורר להיות עצור עד לתום ההליכים.

בינתיים, חלה התפתחות בעניינו של הנאשם השני באותה פרשה, נאסר בן מחמוד מטר, כאשר בעניינו נקבע כי יש לשחררו ממעצר, בין היתר מטעמים של חולשת ראיות וכן מהטעם שעברו אינו מכביד כמו עברו של עורר זה שבפני.

העורר פנה לבית משפט קמא וטען כי מחמת העקרון של השוויון בין שני הנאשמים, יש לשחררו כעת, וכי האבחנות שנעשו בינו ובין הנאשם השני באותה פרשה, אינן מצדיקות השארתו במעצר.

בית משפט קמא דן בבקשה לעיון חוזר ודחה אותה כאשר ציין כי קיימת אבחנה בין שני הנאשמים. בעוד שהעורר שבפני הינו אסיר ברשיון אשר גם תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי, הנאשם השני באותה פרשה אינו במצב זה, גם אם יש לו עבר פלילי, לרבות בעבירות מסוג זה.

סבור אני כי האבחנה שנעשתה על-ידי בית משפט קמא היא אכן אבחנה נכונה. אכן הכלל הוא כי שניים העומדים לדין באותה פרשה יזכו ליחס דומה מצד רשויות אכיפת החוק, ככל שהדבר נוגע למעצר. ואולם, זאת כאשר נתוניהם האישיים זהים. במקרה זה שבפני העורר הינו אסיר ברשיון שתלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה. בשים לב לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו, ובהיותו אסיר ברשיון, מעמדו שונה בתכלית השינוי מהנאשם האחר בפרשה זו, אשר שוחרר. למעשה, ולאחר שנקבע כי קיימות ראיות לכאורה (וכאמור, ענין זה אושר על-ידי כל הערכאות ואינו שנוי במחלוקת כעת), הרי שלכאורה אין מניעה לפנות בעניינו לועדת שחרורים בבקשה להפקעת רשיון. די בראיות שבפני בית המשפט, ולו לכאורה, כדי לבסס הליך זה. ראה:

רע"ב 10031/04, היועץ המשפטי לממשלה נ. ועדת השחרורים ואח', פסק דין מיום 6/1/05, פורסם באתר האינטרנט של בית המשפט העליון.

מכאן, שמצבו המשפטי של עורר זה שונה בתכלית ממצבו של הנאשם השני באותה פרשה וממילא גם טיב עילת המעצר כנגדו. מדובר בעורר אשר מעצם המעשים המיוחסים לו כאשר תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה וכאשר ניתן להפקיע את רשיונו, הוא חוזר ומבצע עבירה, ולו לכאורה, וכל אלו התלויים ועומדים כנגדו אינם מרתיעים אותו. מכאן, המסוכנות כי יחזור ויבצע עבירות ומכאן גם האבחנה שנעשתה בינו ובין הנאשם השני.

מדובר באבחנה ראויה מטעמים עניניים וסבירים ולא מצאתי כל טעות בהחלטתו של בית משפט קמא המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור בה.

בהתאם, אני מורה על דחיית הערר.

הכלל הוא כי החלטה מסוג זה, מושמעת במעמד הצדדים. יחד עם זאת, סבור אני כי לא יגרם כל נזק ולא יפגעו זכויותיו של המבקש וזאת גם אם תינתן ההחלטה בהעדר הצדדים ותועבר עוד היום אל בא כוחו בפקס. אציין עוד, כי אם הייתי דוחה את מתן ההחלטה למועד אחר אליו יזומן המבקש, לא היה מנוס אלא לדחות למס' ימים. דווקא מתן החלטה בהעדר, מקצר את משך הזמן בו מגיעה ההחלטה לידיעתו וממילא מאפשרת לו לשקול את המשך צעדיו, לרבות פניה בערר לבית המשפט העליון מוקדם יותר.

מכאן, שלא רק שזכויותיו אינן נפגעות, אלא שיש במתן ההחלטה בהעדרו כדי לאפשר לו למצות את ההליך המשפטי במלואו מוקדם יותר.

אשר על כן, אני מורה כי ההחלטה תינתן בהעדר היום.

המזכירות תעביר עותק החלטה זו בדחיפות עוד היום בפקס לב"כ העורר, עורכי-הדין שפסה וסלימאן, בפקס 8251178-04, וכן תוודא טלפונית כי ב"כ העורר קיבל החלטה זו לידיו . לתשומת לב המזכירות ניתן לאתר את עורכי-הדין בטל' נייד 5539818-050, או 4856784-054.

יש להעביר החלטה זו גם ללשכת תביעות גליל, במקביל.

כמו כן יש להודיע למשטרה כי חומר הראיות נשאר בלשכתי ויש לשלוח נציג מלשכת תביעות גליל, כדי שיקבל את חומר הראיות לידיו .

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ו' בשבט, תשס"ה (16 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.