החלטה בתיק בש 572/05

1.       בפני בקשה, בש 572/02, לשחרורו של המבקש למעצר בית במעון גמילה ושיקום על שם "בית חם", בקרית אתא, להלן: "המעון".

אסקור להלן את ההליכים שהביאו להגשת הבקשה. ההדגשות בהחלטה הן  שלי אלא אם נאמר אחרת.

2.       נגד המבקש ואחר, להלן: "האחר", הוגש כתב אישום ביום 22.8.04 המייחס למבקש ביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי ס' 329(א)(1), החזקת ונשיאת נשק, לפי ס' 144(א)+(ב) ושיבוש מהלכי משפט, לפי ס' 244 בצירוף ס' 29, הכל לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. יחד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ונגד האחר, לפי ס' 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיםה - מעצרים), תשנ"ו-1996, להלן: "חוק המעצרים". לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, קבעתי ביום 10.9.04, במסגרת בש 4875/04, שקיימות ראיות לכאורה הקושרות את המבקש לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ועילת מעצר. עוד קבעתי כי  מסוכנותו של המבקש הינה ברמה גבוהה במיוחד לאור עברו הפלילי הכבד אך הראיות לכאורה אינן באיכות כזו המצדיקות את המעצר עד תום הליכים. בהיעדר חלופה ראויה, נעצר המבקש עד תום ההליכים.

3.       ביום 22.9.04, הגיש המבקש בקשה, בש 5077/04, לשחררו לחלופת מעצר, בין היתר, במעון, אולם חלופה זו לא נדונה מאחר והמוסד עבר ארגון מחדש ולא היה מוכן לקבל מטופלים.

4.       המבקש הגיש בקשה, בש 5364/04, ביום 3.11.04 לעיון חוזר בהחלטה לעצור אותו עד תום ההליכים ולשחררו לחלופת מעצר במעון. לאחר ששקלתי את טענות באי כוח הצדדים, החלטתי ביום 8.12.04 לשחרר את המבקש למעון בתנאים מגבילים, בין היתר,  מעצר בית מלא למשך 24 שעות, להלן: "ההחלטה".    

5.       המשיבה הגישה ערר לבהמ"ש העליון, בש"פ 11263/04. כב' השופט גרוניס קיבל את הערר וקבע בהחלטתו מיום 10.12.04, כי קיימות ראיות לכאורה במידה המצדיקה את מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, ואין לשחררו לחלופת מעצר. בית המשפט העליון ביסס את מסקנתו, בין היתר, על כך כשנכנסו אנשי המשטרה לדירתו של האחר מצאו במקום את המבקש. לפי דברי העדה המרכזית, להלן: "העדה", האחר זרק דברים על גג הדירה. המשטרה מצאה בגדים על הגג השייכים למבקש. בין הפריטים שנתפסו היו חולצה ופיסה מכפפת גומי, כאשר החולצה נשאה כתם דם, ופרופיל ה- DNA שהתקבל מהחולצה והכפפה תואם את פרופיל ה DNA של המבקש כאשר הנתון הסטטיסטי לעניין זה הוא אחד למיליארד.

6.       בבקשה ובטיעון בעל פה העלה הסניגור שני נימוקים עיקריים לבקשתו:

1)       ראיות חדשות

לאחר ההחלטה בביהמ"ש העליון חל שינוי בנסיבות המצדיקות עיון חוזר: הסניגור קיבל מהפרקליטות צילום מחוות הדעת של הגב' דליה חרמון, ממז"פ, להלן: "המומחית", אשר אישרה שלא יכולים לקשור את כובע הגרב למבקש. בנוסף העידו המתלונן ואישתו בבית המשפט: האישה אינה מכירה את המבקש או את האחר, והמתלונן עצמו הודה שאין לו סכסוך עם אף אחד. ממשיך הסניגור וטוען כי לאחר שרוב העדים העידו ולפי עדותם לא רק שלא יכולים לקשור את המבקש לאירוע, אלא להפך, עולה מראיות אלה שהמבקש אינו קשור בכלל לאירוע מאחר ומדובר ביורה אחר עם כובע גרב וברגע שנקבע כי הגרב שנמצא אינו קשור למבקש, ופרופיל ה- DNA שהתקבל מהכובע הוא שונה מפרופיל ה-DNA של המבקש, מתבקשת המסקנה שאין ראיות, אפילו לכאורה, הקושרות את המבקש לירי. חיזוק למסקנה זו מוצא הסניגור בקביעה שלא נמצאו  שרידי ירי על גופו, כפי שעולה מחוות הדעת מיום 14.9.04 שנשלחה ממז"פ אל פרקליטות מחוז חיפה בה נקבע, בין היתר, כי:"במדגמים       מהחשוד יוסף וגנר לא נמצאו חלקיקים אותם ניתן לזהות כשרידי ירי".

מסכם הסניגור כי לפי חומר הראיות הקיים בתיק כיום ברור שאין הוכחה חותכת שהמבקש הוא זה שירה אלא שאדם אחר, במידה וקיים ירי במתלונן, עובדה שמובילה למסקנה כי יש סיכויים טובים ביותר שהמבקש יזכה בסוף המשפט ו"אף אחד לא יחזיר לו את המספר הרב של החודשים ששהה במעצר".

2)       התמשכות ההליכים

למרות מספר רב של ישיבות שהתקיימו עד כה, לאחר 5 חודשים מאז מעצרו, נחקרו מספר מועט של עדים, ואין סיכוי שהמשפט יסתיים בקרוב.

בנוסף, העלה הסניגור מספר נימוקים שלדעתו יש בהן כדי להביא לשינוי ההחלטה:

3)       אשתו של המבקש נמצאת בחודש השמיני להריונה ואין לה כוח ואפשרות לגשת לבקר את המבקש, וגם ילדיו הקטינים לא רואים אותו.

4)       המבקש "נפל" בעניין הסמים מאז מעצרו והחזקתו במעון דרושה כדי להגן עליו, כאשר לא ייגרם כל נזק במידה והמבקש ישוחרר, למעצר בית במעון.

5)        בביהמ"ש העליון קבע שהעדה ראתה את האירוע, אולם, קביעה זו אינה נכונה מאחר ואף אחד לא ראה את האירוע. העדה ראתה שני אנשים רצים בפארק למרות שהיה חושך, כאשר לא יכולים לפי חומר הראיות, לקשור את המבקש לאירוע.

7.       ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה ומבקשת לדחותה. אביא להלן עיקרי נימוקיה:

1)       אין נסיבות חדשות מאחר ותאריך חוות הדעת שהגיש הסניגור הוא מיום 14.9.04 דהיינו, שהייתה מונחת בפני כל הערכאות וכל הצדדים מתחילת ניהול התיק.

2)       בגרסאותיהם של המתלונן ואשתו אין משום שינוי בנסיבות בכך שמה שהם אמרו במשטרה אמרו גם בבהמ"ש, ושניהם לא אישרו שהמבקש הוא זה שביצע את הירי, אולם הם גם לא שללו זאת.