החלטה בתיק בש 5718/04

1.         בפני עתירה מטעם המבקשים לגילוי ראיות חסויות לפי סעיף 45 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 (להלן - "פקודת הראיות").

2.         ביום 29.9.04 הוגש כתב אישום כנגד העותרים ושני נאשמים נוספים בת.פ. 3154/04 בבית משפט זה. בכתב האישום 11 אישומים בעבירות שונות לפי פקודת הסמים. כל אחד מהאישומים מתייחס לחלק מהנאשמים.

כעולה מכתב האישום, במועדים הרלוונטים לכתב האישום הופעל סוכן סמוי על ידי משטרת ישראל. לפי תוכנית ההפעלה, רכש הסוכן מהנאשמים סמים מסוכנים בהוראת המשטרה.

3.         ביום 29.11.04 הומצאה לעותרים, באמצעות המשיבה, תעודה בדבר ראיות חסויות, מטעמי אינטרס ציבורי חשוב, חתומה על ידי מ"מ השר לבטחון פנים, בתוקף סמכותו לפי סעיף 45 לפקודת הראיות.

התעודה מורה על חסיון של מידעים מודיעניים, פרטים, שיטות ומידעים על חקירת המשטרה.

4.         במהלך הדיון שהתקיים בבקשה צימצמו העותרים את עתירתם להסרת החיסיון רק מחלק מהראיות המפורטות בתעודת החיסיון כדלקמן:

א.         הקבוצה השניה של הידיעות המודיעיניות המפורטת בעמ' הראשון של תעודת החיסיון.

ידיעות אלה הועברו כולם לידי העותרים אולם בכל ידיעה נמחקו מספר מילים מצומצם לגביהם מבוקש הסרת החיסיון.

ב.         בעמ' 2 לתעודה הוטל חיסיון על כל פרט ומידע שיש בו כדי לגלות זהות אנשי המשטרה שביצעו פעולות העיקוב במהלך חקירה זו; שמה של היחידה אליה הם משתייכים ומקום מושבה; השיטה, האמצעים והעזרים הטכניים ששימשו את אנשי היחידה לצורך ביצוע פעולות העיקוב, לרבות תוכנם של מכלול הדוחות האישיים של אנשי יחידה זו.

ג.          איבחון פסיכולוגי שנעשה לסוכן על ידי המשטרה בטרם ההתקשרות עימו.

5.         אשר לידיעות המודיעיניות (קבוצה א' לעיל), נטען על ידי המאשימה כי המילים שנמחקו מהידיעות הן מילים שגילויין יחשוף את המקור.

בנסיבות אלה, הוסכם על ידי ב"כ הצדדים כי  במידה ויתברר, לאחר שבית המשפט יעיין בידיעות, כי המילים שנמחקו אכן נועדו למנוע את חשיפת זהות המקור, יוותר החיסיון בעינו. (ראוי לציין כי ב"כ המבקשים שמר על זכותו לפיה במידה ובמהלך המשפט יתברר כי זהותו של המקור חשובה להגנת הנאשמים, תוגש על ידו בקשה נוספת לעיון בידיעות אלה).

6.         אשר לדוחות העיקוב, הצהיר ב"כ העותרים במהלך הדיון כי מוסכם עליו שאין מקום לחשוף את השיטה, המקור, האמצעים ואופן ביצוע הטכני של יחידת העיקוב, יחד עם זאת הדגיש את החשיבות שיש לחשיפת דוחות העיקוב האישיים, להגנת הנאשמים.

דיון

7.         ההלכה המנחה בתחום זה הינה זו שנקבעה ב-ב"ש 838/84 ליבני ואח' נ' מדינת ישראל פד"י ל"ח(3) 729, 738 כדלקמן:

"...'עשיית צדק' בהקשר זה משמעותה ניהול הליך פלילי הוגן, שיש בו כדי לחשוף את האמת ולא לגרום לעיוות דין לאותו נאשם ספציפי העומד לדין. על כן, אם חומר החקירה אשר לגביו חל החסיון, חיוני הוא להגנת הנאשם, כי אז, בוודאי, הצדק דורש את גילויו, ושיקול זה עדיף על פני כל שיקול בטחוני אפשרי... עדיף זיכויו של נאשם, שאת אשמתו אין להוכיח בשל הצורך לגלות ראיה שיש אינטרס בטחוני שלא לגלותה, על פני הרשעתו של נאשם שאת חפותו אין להוכיח בשל הצורך שלא לגלות ראיה חסויה".

8.         עיינתי בראיות החסויות מתוקף סמכותי על פי סעיף 46(א) לפקודת הראיות וכן התייצבו בפני נציג יחידת העיקוב של המשטרה וקצין המודיעין אשר הסבירו ופירטו מדוע דוחות העיקוב האישיים חסויים ומדוע נמחקו המילים מהידיעות המודיעיניות. כן הסביר בפני קצין המודיעין מדוע הוטל חיסיון לגבי האבחון הפסיכולוגי.

9.         אשר לידיעות המודיעיניות; נחה דעתי כי חשיפת המילים שהוטל לגביהן חיסיון, תביא לזהות המקור.

כמו כן שוכענתי כי אין בחיסיון מילים אלה, כדי לפגוע בהגנת הנאשמים.

אציין כי כל המועדים של הידיעות, רלוונטיים למועדי האירועים נשוא האישומים.