החלטה בתיק בש 5599/07

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו נטען כי תקף באמצעות מוט עץ את המתלונן. לפיכך, מייחס לו כתב האישום תקיפה הגורמת חבלה ממש ופציעה בניגוד לסעיפים 380 ו- 334 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

בד בבד, עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ראיות לכאורה:

ב"כ המשיב הסכימה בדוחק לקיומן של ראיות לכאורה. לשיטתה, הן כה חלשות עד כי יש לשחרר המשיב לאלתר ולחילופין יש לשחררו בתנאים.

תיק החקירה נסמך על עדות המתלונן אשר תאר בהודעתו מיום 23.6.07 כי באותו יום בשעה 14:30 הוא ביקש להניע בעזרת אחיו (להלן: "האח") את רכבו אשר התקלקל. לפיכך, הוא והאח דחפו את הרכב ממקום החנייה. בעוד הם דוחפים את הרכב, החנה שם המשיב. לטענת המתלונן, הוא ביקש מהמשיב לפנות את החנייה ומהשהמשיב סירב, הוא פנה לאחור. המתלונן הוסיף כי מפי המשיב נדך ריח של אלכוהול וכי המשיב נקט כלפיו לשון בוטה.

דא עקא, לטענת  המתלונן, בעוד הוא מתרחק מהמקום, תקף אותו המשיב בראשו, בגבו ובצווארו באמצעות מקל. המתלונן הצליח לשלוף את המקל מידי המשיב ואחי המתלונן הניח את המקל בתא המטען של המכונית.

עוד טוען המתלונן כי משראה המשיב שהאח מניח את המקל בתא המטען של המכונית החל המשיב תוקף את האח בכך שחנק אותו בגרונו וקרוב משפחה אחר של המשיב נטל את המקל מהמכונית.

האח בהודעתו חוזר על דברי המתלונן.

בתיק החקירה מצויות תמונות של המתלונן והאח בהן נראות הפגיעות שלטענתם נגרמו להם ממעשיו המתוארים לעיל של המשיב.

חיזוק לטענת המתלונן כי המשיב היה בגילופין אנו מוצאים בהודעת אילנה דהן אשר אומרת "כולנו היינו שיכורים שתינו בסבבה".

המשיב טוען בהודעתו כי הוא שב מאירוע משפחתי בו ככל הנראה שתה אלכוהול והחנה את רכבו. הוא הוסיף כי המתלונן ביקש ממנו להזיז את רכבו ומשסרב, החל המתלונן מטיח כלפיו קללות ובהמשך הותקף ע"י המתלונן והאח. לשיטתו, הוא הגן על עצמו ותו לא, עד אשר באו קרובי משפחתו שהפרידו בין הניצים. לשיטתו, מיד בסמוך לאירוע שב הסדר על כנו. בתמיכה לטענתו כי הוא זה שהותקף מפנה המשיב לחבלות בידיו אשר נראות בצילומים בתיק החקירה.

בשלב הדיוני הנוכחי בית המשפט אינו בודק את מהימנות העדים והראיות. השאלה המונחת בפני בית המשפט היא, האם יש בחומר הראיות, המצוי בתיק החקירה, כדי לבסס הרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו, לאחר עיבודן בכור ההיתוך של הליך ההוכחות.

דומה שהתשובה לשאלה זו הינה חיובית. המתלונן והאח מתארים כיצד הותקפו ע"י המשיב. למשיב אין כל הסבר כיצד נפגע המתלונן בראשו עד כי נאלץ לקבל טיפול רפואי. כך גם אין לו הסבר לסימני החניקה הנראים בצווארו של האחר. כמו כן, נמצאה תמיכה לטענת המתלונן כי המשיב היה בגילופין.

עילת מעצר:

לטענת המבקשת נוכח העולה מתיק החקירה קמה עילת מעצר שכן שיחרור המשיב יש בו כדי לסכן את שלום הציבור ובטחונו.

יש לזכור כי במקרה דידן חילוקי דיעות על נושא לכאורה פעוט הפכו לקטטה אלימה. ראו לענין זה בש"פ 5277/05 מדינת ישראל נ' חאתם (פורסם באתר נבו) שם נקבע:

"אזרחים חוששים לצאת לרחוב פן יקלעו לויכוח כלשהו בענין חניה, מדרכה או פסי האטה, ויכוח העלול להסתיים בפגיעה בגוף ואולי לעיתים אף בחמור מכך. תופעה זו הולכת וגוברת, גוברת ומדאיגה. אין להקל בה ראש, יש להתייחס אליה במלוא הרצינות והחומרה".

בנוסף טוענת המבקשת כי  קמה עילת מעצר נוכח עברו של המשיב וכן נוכח העובדה שלחובתו עונש מאסר מותנה בר הפעלה.

באשר לעברו של המשיב, הרי שלחובתו הרשעות בתחום עבירות הרכוש ואף הרשעה בגין תקיפת בן זוג. בכל הנוגע למאסר המותנה שרובץ כנגד המשיב, הרי שנראה שאינו בר הפעלה במקרה זה שכן עפ"י הוראות גזר הדין אשר השית על המשיב עונש מאסר מותנה זה יופעל באם יבצע עבירות בניגוד לסעיפים 379 + 382(ב)(1) ו- 192 לחוק העונשין. בעניננו, המשיב לא הועמד לדין בגין עבירות על אותם סעיפים.