החלטה בתיק בש 5577/04

1.      בפני בקשת המבקשת לקבלת כל חומר החקירה הכולל והנוגע לעד התביעה אוסמה ווהבי, שיקרא (להלן: "העד").

המבקשת מואשמת בביצוע עבירות פליליות, כשאחת הראיות המרכזיות והעיקריות שעליה מתבססת המאשימה, היא עדות העד.

ההגנה עומדת על זכותה לקבל כל חומר החקירה, קרי כל תיקי העד הפתוחים והסגורים והיא אינה מסתפקת ברישום הפלילי שנמסר כבר לידיה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. היא אינה מסכימה עם  טענת ההגנה שחומר זה מהווה חומר חקירה. בימ"ש עליון פסק כבר כי על התביעה במקרים כגון אלו, למסור להגנה אך ורק את הרישום הפלילי בלבד, לשיטתה.

2.      כאמור המדינה אינה מסכימה עם טענת המבקשת הגורסת כי החמור שהמבקש עותר לקבלו הוא: "חומר חקירה", כמשמעותו בדין, ולהגדרת חומר חקירה אפנה לפסקי הדין שניתנו בבג"ץ 620/02 - התובע הצבאי הראשי ואח' נ' בית הדין הצבאי . תק-על 2003(2), 1890 ,עמ' 1892, בג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט (4), 124, 129 , בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(633-632 ,625 (3). בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1), 376, 381. וכך נאמר בבש"פ 9322/99 מסארווה הנ"ל:

" תכליתה של זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה היא לאפשר לו לקיים את הזכות למשפט הוגן, באופן שתינתן לנאשם הזדמנות מלאה להכין את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו. התביעה מצווה להעביר לידי ההגנה כל מסמך שהוא בגדר 'חומר חקירה', ויש לנהוג פירוש מרחיב למונח זה. כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרסת במהלך האישום הפלילי, הינו 'חומר חקירה' כמשמעותו בחוק. בבואנו לקבוע מהו 'חומר חקירה' עלינו להיות "מודרכים על-ידי כללי השכל הישר ועל-ידי המגמה לאפשר לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה... אולם... אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח 'חומר חקירה' ראיות, שהרלוונטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית..." (בג"צ אל הוזייל הנ"ל, בע' 129)."

ועל כך חזר ביהמ"ש העליון בבג"ץ 620/02 - התובע הצבאי הראשי ואח' נ' בית הדין הצבאי. פ"ד נ"ז (4), 625 ,עמ' 634-635.

סעיף 74(א) לחסד"פ קובע את זכות העיון של הנאשם ב"חומר חקירה" והעתקתו ומטיל על התביעה חובה להעמידו לרשות הנאשם או סנגורו. וזו לשון הסעיף:

" עיון בחומר החקירה:

74.        (א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסנגורו, וכן אדם שהסנגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום, שבידי התובע ולהעתיקו".

הפסיקה דנה ודשה רבות בהגדרת "חומר חקירה", הגדרה שאינה פשוטה, ואף נאמר כבר כי לא בכדי נמנע המחוקק מלהגדיר מונח זה (ראו למשל: בש"פ 1355/98 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ג (2), 1 6-5.

3.      נוסח הסעיף ולשונו מטילים מפורשות חובה על המאשימה למסור את כל חומר החקירה הרלוונטי, גם זה הנמצא "בפריפריה" וקובע את זכות הנאשם לעיין בו ולהעתיקו בעצמו או ע"י סנגורו. חובה זו חלה על חומר חקירה "הנוגע לאישום", לשון אחר, מדובר בחומר רלוונטי לאישום. תיאור זה של סוג החומר אינו נותן בידינו כלים מספיקים לאיתורו ולזיהויו.

הכלל הוא כי כל ראיה שעשויה להיות רלוונטית לעניין המתברר במשפט תיכלל בגדר "חומר חקירה" שחובה למוסרו לעיון הסנגוריה. וכך נאמר בעניין זה:

" ברור שכל ראיה, העשויה להיות רלוואנטית לשאלות העומדות להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין, בין שהיא תומכת בגרסת התביעה ובין שהיא לכאורה עומדת בסתירה לה, ובין שהיא נראית ניטראלית לגבי השאלות השנויות במחלוקת, חייבת להיכלל ב"חומר החקירה' העומד לעיון הסנגוריה" (בג"צ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מה (3), 630, 664-633."

הדברים שלהלן יפים לענייננו ואשר נאמרו בעניין החובה למסור חומר חקירה לסנגוריה, והצורך לאיזון בין מכלול השיקולים והזכויות; ואלה הם הדברים:

" ניתן להגדיר את הנוסחה ביחס לחובה למסור "חומר חקירה" כך: בהתנגשות חזיתית, כאשר על כפות המאזניים מונחים זה מול זה זכותו של הנאשם למשפט הוגן אל מול ההגנה על פרטיותם של העדים, משקלה של זכות הנאשם למשפט הוגן יכריע את הכף, ודינם של השיקולים הנוגדים לסגת. אולם, כאשר זכותו של הנאשם להתגונן אינה נפגעת, או כשהאפשרות שהיא תיפגע היא רחוקה ובלתי משמעותית, יש לתת משקל הולם לזכויותיהם של עדים וקורבנות העבירה ולאינטרס הציבורי בקיום הליכי משפט, באכיפת החוק ובחשיפת עבירות.

אכן, הפגיעה בפרטיותם של העדים היא לעתים בלתי נמנעת במהלך המשפט, אך היא צריכה להיות מדתית ויש להקפיד על כך שלא תעלה על הנדרש לשם מתן הזדמנות הוגנת לנאשם להתגונן. מעבר לכך, יש להגן על העדים ועל המתלוננים כדי שלא ייפגעו זכויות היסוד שלהם לפרטיות ולכבוד.

כאמור, במקרי גבול בהם זיקת החומר לעניין הנדון ולהגנת הנאשם רחוקה ושולית, יש לתת משקל הולם לשיקולים נוספים העומדים נגד מסירת החומר, ובהם שיקולים המעוגנים בזכויות היסוד של אחרים- עדים וקרבנות עבירה. כך במיוחד, כאשר מדובר בקורבנות של עבירות מין ועבירות בעלות אופי מיני, שעצם חשיפתן והצורך להעיד ביחס אליהן מעמידה את קרבנות העבירה בפני חוויה קשה של פגיעה בענייניהם האישיים, ובזכותם לפרטיות ולכבוד." בג"ץ 620/02 - התובע הצבאי הראשי ואח' נ' בית הדין הצבאי . פ"ד נז(4), 625 ,עמ' 639-640.

במקרה שבפני נטען כי הגנת הנאשמת מונחת על ההתרשמות של בית המשפט מהעד, וכי כדי לבחון את מהימנותו, זקוקה ההגנה הן לעדויות שבתיק פ.א.2018/04, על אף שתיק זה נסגר מחוסר ראיות. אזכיר כי בתיק המשטרה נחקר העד כחשוד בתקיפה, וכאמור התיק נסגר מחוסר ראיות.