החלטה בתיק בש 5392/08

בפני בקשה לעיון חוזר מטעם המבקש בהחלטתי מיום 18/03/08 במסגרת ב"ש 2641/08, לפיה הוריתי על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים, על רקע כתב האישום המייחס לו לכאורה ביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן - 3 עבירות, קשירת קשר לפשע - 3 עבירות, החזקת סם שלא לצריכה עצמית - 2 עבירות, הסתייעות ברכב לביצוע פשע - 2 עבירות.

ב"כ המבקש עותר להורות על שחרורו של המבקש בתנאים מגבילים, לרבות הפקדה כספית וזאת נוכח התנהלות התיק כמפורט בבקשה בכתב וכן נוכח קצב שמיעת העדים, כך שאין סיכוי כי המשפט יסתיים בתוך תשעה חודשים, הואיל ועד עתה נשמעו רק שלושה עדי תביעה מתוך 12 עדים שזומנו עד כה.

בנוסף טוען ב"כ המבקש כי מועד הדיון הבא נקבע לחודש ספטמבר - דהיינו שבעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום.

בנסיבות אלו, עותר ב"כ המבקש לערוך איזון מחדש בין עילת המעצר לבין הפגיעה בחרותו של המבקש, אשר הינו בגדר חף מפשע.

ב"כ המשיבה מנגד, סבור כי יש לדחות את הבקשה לעיון חוזר, הואיל ומלבד חלוף הזמן, לא השתנה דבר שיהא בו כדי להיעתר לבקשה.

עוד מדגיש ב"כ המשיבה, כי לא חל כל כרסום בתשתית הראייתית ואף חלק משותפיו של המבקש לפרשייה נשוא כתב האישום, הודו במיוחס להם.

ב"כ המשיבה לא חולק על טענות הסנגור בנוגע למועדי ההוכחות שבוטלו, לרבות זימון העדים, אמנם מסביר כי לאחר המענה נקבעו שני מועדים להוכחות, 14/04/08 ו - 28/04/08.

כאשר המועד הראשון - 14/04/08 בוטל לבקשת ב"כ המבקש, על רקע הימצאותו בחו"ל.

באשר למועד השני - 28/04/08, זומנו 12 עדים. יומיים טרם הדיון החליט בית המשפט כי הדיון יתקיים ביחס לנאשם 1 בלבד (המבקש) ועל כן בוטל זימון העדים למעט עד אחד שנשמעה עדותו.

עוד מציין ב"כ המשיבה, כי נקבע מועד נוסף בתאריך 21/05/08 ואף לדיון זה זומנו 12 עדי תביעה ושוב בית המשפט החליט כי הדיון יתקיים ביחס לנאשם 1 בלבד (המבקש).

נוכח החלטת בית המשפט ביקשה המשיבה לזמן עשרה עדים אחרים במקום 12 העדים ולבסוף על דעת ב"כ המבקש, זומנו בסופו של יום ארבעה עדים בלבד, אולם בשל הזימון הבהול, הצליחו להגיע שני עדים בלבד.

יש לציין שהחלטות בית המשפט דלעיל ניתנו כדי למנוע מצב בו ישמעו אותם עדים בשנית, ביחס לכל נאשם בנפרד, באותו כתב אישום, מה גם המשיבה אינה שולטת על יומנו של בית המשפט.

לגופו של עניין, טוען ב"כ המשיבה כי בפרשייה נשוא כתב האישום, המבקש הינו הרוח החיה בכל העסקאות. מסוכנותו של המבקש רבה, כך שגם אם חלף זמן מעת מעצרו, הרי שאין בכך כדי לרכך את מסוכנותו כלפי הציבור.

דיון

העילות הקבועות בחוק לשם עיון חוזר בהחלטה, הנוגעת למעצר או לשחרור, הן התגלותן של עובדות חדשות, השתנות נסיבות או מעבר של זמן ניכר מעת מתן ההחלטה (סעיף 52 א' לחוק).

בעניינינו עומדת למבקש לכאורה עילה בשל מעבר של זמן (מיום מתן ההחלטה 18/03/08), דבר שאינו במחלוקת.

יחד עם זאת, השאלה היא האם פרק זמן זה עולה כדי "זמן ניכר", המקים עילה לעיון חוזר.

הקביעה כי עבר "זמן ניכר" מעת מתן ההחלטה, לצורך עיון חוזר בה, הינה תולדה של נסיבות העניין (ראו בש"פ 6286/06 פלוני נ' מדינת ישראל).

במסגרת נסיבות אלו, יש לאזן בין הפגיעה הנגרמת למבקש בשל חלוף הזמן, אל מול האינטרס הציבורי כי יוותר במעצר, או במקרה של משוחרר בערובה, ימשיך לשהות בחלופת מעצר באותם תנאים שנקבעו. במאזן זה יובאו בחשבון, בין היתר, חומרת העבירות המיוחסות למבקש, רמת מסוכנותו, נסיבותיו האישיות, הרפואיות.

אכן, קצב שמיעת משפטו של המבקש רחוקה מלהניח את הדעת, ויש בו פגיעה לא מבוטלת בהוראת המחוקק בסעיף 61 לחוק המעצרים. אולם, והדבר ידוע, על בתי המשפט ובעיקר על המותבים הדנים בפלילים, רובץ עומס קשה, לו צריך היה זה מכבר למצוא פתרון מערכתי. אף שפתרון מסוג זה טרם נמצא.