החלטה בתיק בש 539/06

בקשה למעצר עד תום ההליכים

כתב האישום והבקשה

1.         המשיבים (להלן - " שלומי" ו - אנדריי") מואשמים בתקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות עבירה לפי סעיפים 380 (א) + 382 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן - " חוק העונשין"). אנדריי מואשם בנוסף בהעלבת עובד ציבור עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין.

2.         כתב האישום מפרט כי שלומי ואנדריי תקפו בצוותא שני מתלוננים (להלן - " ויאצ'סלב" ו - מקסים") בבוקרו של יום ברחוב. התקיפה התבטאה בבעיטות ומכות במתלוננים כשהללו היו שכובים על הארץ. כתב האישום מייחס לשלומי הכאת ויאצ'יסלב בבקבוק זכוכית בראשו עד לשבירת הבקבוק. שני המתלוננים נפגעו בפניהם ומקסים אף דימם כתוצאה מהתקיפה. אנדריי קילל את השוטרים שהגיעו למקום.

3.         עילת המעצר הינה מסוכנות לביטחון הציבור כשזו מתוגברת על ידי הסתבכות בפלילים של שלומי (תיקי חקירה פתוחים) והרשעות רלוונטיות, אחת קרובה של אנדריי.

4.         שלומי ואנדריי מסכימים כי קיימות ראיות לכאורה להשתתפות בקטטה בלבד. שלומי מדגיש כי לא הורשע בפלילים ועברו "נקי". אנדריי טוען כי עברו הפלילי אינו משמעותי. המשיבים עותרים להסתפק בערובות כספיות ולחילופין מצעים חלופות מעצר.

דיון

ראיות לכאורה להוכחת האשמה

5.         עיינתי בחומר החקירה. קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה בתקיפה והן מבוססות על זכ"ד שערך השוטר פיראס (להלן - " פיראס"). פיראס אכן הגיע כשויאצ'סלב ומקסים כבר היו שרועים על הרצפה אך הבחין כיצד סופגים הם את אלימות המשיבים במצב זה. ראיה מחזקת לכאורה לאשמה נמצאה בהימלטות המשיבים מהמקום ומעצרם רק לאחר מכן בחדר מדרגות סמוך. פיראס מדווח כי ראה את האירוע "בשידור חי". על ידיהם ובגדיהם של המשיבים נמצא דם. פיראס ראה בין השאר את שלומי מנפץ בקבוק על ראשו של ויאצ'סלב ובזירה נמצאו שברי זכוכית. פיראס אף מבסס בזכ"ד תשתית להעלבת השוטרים. עניין אחרון זה אינו מקים עילת מעצר ולא אעסוק בו בהמשך. החשוב בזכ"ד של פיראס, כי אותו חלק של התקיפה המיוחס למשיבים ארע לאחר שהקרבנות כבר היו שכובים על ארץ וניסו להתגונן ואינו מתיישב עם אותה הדדיות הנדרשת ב"קטטה" סתם או עם הגנה עצמית של המשיבים.

6.         העובדה ששוטרים אחרים (למשל השוטר צוויג) עצרו חשודים אחרים כמו גם העובדה שפיראס הצביע לשוטר אייל כהן על ויאצ'יסלב ועל אדם נוסף בשם ויטאלי כמעורבים בקטטה אינן מעלות ואינן מורידות מבחינת "הראיות לכאורה". מי שראה את האירוע הוא פיראס ולא השוטרים האחרים. פעולת המעצר או העיכוב של חשודים אחרים יכולה לנבוע מהעדר תקשורת בין השוטרים ואין בה כדי לפגוע ב"ראיות לכאורה" ביחס למשיבים. כך גם לענין המעורבות בקטטה. פיראס ראה מעורבים נוספים והצביע לשוטר אייל כהן עליהם. בכך לא שלל את תוקפנותם לכאורה של המשיבים בסוף הקטטה ולא קבע לכאורה כי ויאצ'יסלב או ויטאלי היו התוקפים לכאורה.

7.         שלומי טוען כי לא תקף בכלל ובפרט לא תקף את ויאצ'סלב בבקבוק ומלין על אי נטילת טביעות אצבע משברי הזכוכית. אינני סבורה נוכח זכ"ד של פיראס ועדותו הישירה כי יש בכך כדי להשליך לעת הזו על המצבת הראייתית.

8.         נמצאו ראיות לכאורה להוכחת האשמה בעבירת התקיפה. יחד עם זאת, לא אתעלם מכך כי עובר לתקיפה שראה פיראס, התרחשה במקום קטטה על אף הכחשות המשיבים והקרבנות. הימלטות חלק מהמעורבים, למשל מקסים כמו גם שלומי, מעידה על תחושת אשמה לכאורה שלהם.

9.         לטעמי, חומר החקירה מצביע, בין במישרין ובין באופן נסיבתי, על התגברות צד אחד (המשיבים) על צד אחר (הקורבנות) בקטטה, ועל המשך התקיפה מול הקרבנות חסרי האונים. הקרבנות לא התלוננו על המשיבים, הכחישו כי הותקפו על ידם ואף נחקרו תחילה כחשודים. אופן חקירה זה מצביע על הנחת החוקרים, לעת החקירה, כי הקרבנות אינם "טליתות שכולן תכלת".  בכך אין כדי לפגום בדיות ובעוצמת ה"ראיות לכאורה" אך יש כדי להשליך על המסוכנות.

עילת מעצר

10.     בהינתן התשתית הראייתית, קמה עילת מעצר - מסוכנות לביטחון הציבור לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן - " חוק המעצרים"). התקיפה, בתום הקטטה, לאחר שהוכנעו הקרבנות, בצוותא ותוך שימוש בנשק קר או חפץ השקול כמעט לנשק קר, מלמדת על מסוכנות.

חלופה ותנאי שחרור

11.     כעת קמה חובת בית המשפט לשקול האם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעים שמידת פגיעתם בחירות הנאשמים פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח והכל לפי סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים.

12.     הלכה פסוקה היא כי : " כאשר נסיבותיה של העבירה מגלות רשעות ואכזריות מצד הנאשם, יש בכך, אולי, כדי להעיד שהמידות הטבעיות של אנושיות ושל רחמים, המשמשות בלם ומעצור אצל רוב הבריות, אינן בולמות את הדחפים העבריניים המניעים אותו. תיתכן גם האפשרות שנסיבותיה של עבירה מגלות שהנאשם איבד את עשתונותיו מחמת התגרות יוצאת-דופן מצדו של הקורבן, או בעקבות פרשה ממושכת של יחסי עוינות בינו לבין הקורבן שהחלישה את מעצוריו, ומכאן שאין בנסיבות כדי להעיד על כך שהוא מסוכן לכל הציבור זולת הקורבן (בש"פ 97 / 5222 קופל פטשניק נ' מדינת ישראל פד"י  נא (4) 702, .706

13.     הנסיבות שקדמו לעבירה דכאן לוטות בערפל. לא ניתן להצביע על התגרות או עוינות מצד הקרבנות לאור הכחשת כל המעורבים באירוע. דבר אחד ברור, לתקיפה קדמה קטטה. המשיבים נהגו שלא כהוגן ובתוקפנות פלילית מיותרת לכאורה כשתקפו את הקרבנות בעודם שרועים על הארץ. מכאן ועד קביעת מסוכנות כללית או אכזריות נוסח "התפוז המכאני" רב המרחק.

14.     בנסיבות העניין מוזמנים תסקירי מעצר משירות המבחן. המשיבים נעצרים עד החלטה אחרת ויובאו על ידי הליווי להמשך הדיון ביום 22.1.06 שעה 09.00.

ניתנה היום 10 בינואר, 2006 במעמד הצדדים

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: