החלטה בתיק בש 5287/08

1.                בפני בקשה להחזקת המשיב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"א - 1996 [להלן: "החוק"].

2.                כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע שתי עבירות של סחר בסם מסוג הרואין. העבירה הראשונה מיום17.11.07. העבירה השניה מיום 22.12.07.  

3.                ברקע הדברים מבצע שערכה המבקשת בבאר שבע באמצעות סוכן משטרתי סמוי, מבצע שלאחריו נעצרו עשרות אנשים החשודים בסחר בסמים. 

4.                נטען בבקשה כי כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה כי ביצע את העבירות המיוחסות לו שהינן ובין היתר:

א.        עדות הסוכן קוקולייב והסוכן רוזנברג

ב.         עדות מפעיל הסוכן ודו"ח פעולה של קצין הסוכנים

ג.          מוצג הסם ודוחות מז"פ

ד.         דוחות חקירה ופעולה ומזכרים של שוטרים

ה.        הכחשת המשיב

5.                נטען בבקשה כי כנגד המשיב קמה חזקת מסוכנות מכוח סע' 21(א)(1)(ג)(3) לחוק בשל כך שמדובר בסחר בסמים מסוכנים, חזקה אשר נטל הפרכתה רובץ על כתפיו של המשיב. 

6.                מנגד טען המשיב כי אין ראיות לכאורה נגדו. אציין כי ב"כ המשיב השאיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

ראיות  לכאורה

7.                אין חולק כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תהפוכנה בסוף ההליך הפלילי לראיות רגילות אשר יבססו את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר.  בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (לענין זה: בש"פ 8087/95 זאדה נ. מ"י , פ"ד נ(2), 133, 146).  

8.                עיינתי בתיק החקירה. הבסיס לשני האישומים הינו עדות הסוכנים ועדות המפעיל שהינם שוטרים.  

9.                באישום הראשון מדובר על יום 17.11.07 בו בסמוך לשעה 11:35 סחר הנאשם לכאורה בצוותא חדא עם יניב בן שמעון בכך שמכר לסוכן קוקולייב וכן לסוכן רוזנברג סם מסוג הירואין מחולק ל 2 יחידות בסך של 100 ש"ח.

10.            באישום השני מדובר באירוע מיום 22.12.07 בשעה 12:05 בו נטען כי המשיב בצוותא חדא עם אחר מכרו לסוכנים לעיל סם מסוג הירואין מחולק ל 2 יחידות תמורת 100 ש"ח.

11.            בחומר הראיות יש בין היתר את עדות הסוכנים ועדות המפעיל ודי בהם בכדי להוות ראיות לכאורה לאשמו של המשיב. 

12.            לפיכך וככול שנדרש בית המשפט לקבוע האם יש ראיות לכאורה לאשמת המשיב הרי התשובה חיובית ומכאן שהמבקשת עומדת בדרישה הראייתית של קיום ראיות לכאורה. לפיכך, מתקיימת עילת מעצר כנגד המשיב. 

חלופה

13.            בהתאם לסע' 21(ב) לחוק מחוייב בית המשפט לשקול את השאלה האם ניתן להשיג את מטרת מעצרו של המשיב בדרך שתפגע פחות בחירותו. ברי כי אם אין כל סיכוי מלכתחילה על קביעת חלופה למעצרו של המשיב הרי אין טעם לשולחו לתסקיר שירות המבחן. תישאל השאלה האם להפעיל סמכות זו נוכח נסיבותיו האישיות של המשיב.