החלטה בתיק בש 5159/08

1.         לפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

2.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות רצח, שוד מזוין ושיבוש מהלכי משפט.

בכתב האישום נטען כי המשיב היה נשוי לבתו של המנוח אלי סבג, במשך עשר שנים. בחודש יולי 2006, החליטה הבת לעזוב את הבית וזאת בשל סכסוך ממושך בינה לבין המשיב. ביום 17.8.08, בין השעות 16:40 ל- 18:50, נכנס המשיב לביתו של המנוח ברחוב השיש בירושלים, עלה לחדר השינה של המנוח בקומה השנייה בביתו, חנק את המנוח באמצעות חגורה או חפץ אחר שאיננו ידוע למאשימה ודקר את המנוח בצווארו ארבע פעמים בחפץ חד בעל להב ארוך, וכל זאת במטרה לגרום למותו של המנוח. לאחר מכן שפך המשיב נוזל כביסה על גופו של המנוח וזאת במטרה לטשטש את הראיות המצביעות על כך שהוא זה שביצע את הרצח וכדי להכשיל חקירה פלילית עתידית. לאחר ביצוע הרצח, גנב המשיב ממכנסיו של המנוח 750 ש"ח וכן שטרות של דולרים ויורו.

3.         המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. בא-כוח המבקשת, עו"ד ויטמן, טוען כי בידי המבקשת ראיות נסיבתיות המובילות למסקנה שהמשיב הוא זה שביצע את הרצח ואילו סניגורו של המשיב, עו"ד בר-חיים, טוען כי אין בראיות הנסיבתיות שבידי המבקשת כדי להוכיח לכאורה כי המשיב הוא זה שרצח את המנוח.

4.         עיקרי הראיות שבידי המבקשת:

א.        אין מחלוקת כי בין המשיב לבין המנוח ובני משפחתו שררה מערכת יחסים קשה על רקע גירושי המשיב מבתו של המנוח (להלן - בתו של המנוח) מספר שנים לפני הרצח. הסכסוך לווה בתלונות במשטרה מצד בני משפחת המנוח על ניקוב צמיגי מכוניותיהם, צווי הרחקה של המשיב, התדיינויות בבתי משפט ולאחרונה התדיינות בין המשיב לגרושתו גם בהוצאה לפועל.

ב.         ביום 17.8.08 בסמוך לשעה 18:50 מצאה אשת המנוח, חנה סבג, את בעלה המנוח מוטל בחדר השינה שבביתם ללא רוח חיים כשסימני דקירות וחניקה על גופו ולידו בקבוק של מרכך כביסה ומסביבו דם מעורבב בנוזל מרכך הכביסה. חוות דעת פתולוגית קובעת כי מותו של המנוח נגרם "מאיבוד דם מסיבי מכלי דם ראשיים של הצוואר, מחבלה חדה ע"י 4 פצעי דקירה באמצעות חפץ חד כגון להב".

ג.         במכנסיו של המשיב, אותם לבש ביום הרצח נמצאו שני כתמי דם. על פי חוות דעת מאת ד"ר מיה פרוינד, מהמכון לרפואה משפטית מיום 3.9.08, כתם דם אחד, על פי טבלאות סטטיסטיות, תואם את זה של המנוח באחד לאלף וכתם דם שני, על פי טבלאות סטטיסטיות, תואם את זה של המנוח באחד ליותר ממיליארד.

ד.         בני משפחת המנוח אמרו כי המנוח נהג תמיד להחזיק בכיסו שטרות כסף בסכומים גבוהים יחסית, כשהם מקופלים לשניים.

בכיס מכנסיו של המשיב אותם לבש ביום הרצח, נמצאו 750 ש"ח בשטרות של מאתים, מאה וחמישים שקלים כשהם מקופלים לחצי בצורה שווה. בתיבת הדואר של המשיב נמצאה מעטפה ובתוכה שטרות של דולרים (חמישה דולרים, עשרה דולרים, מספר שטרות של דולר אחד וחמישים דולרים) ושטר של חמישה יורו, כשהם מקופלים לחצי.

ה.        בביתו של המנוח לא נתגלו סימני פריצה. בתיקו של המשיב בעת מעצרו מספר שעות לאחר הרצח, נתפס צרור מפתחות ובו מפתח לדלת ביתו של המנוח. בתו של המנוח ושאר בני משפחתו טענו כי לא נתנו למשיב מפתחות לבית המנוח. לבתו של המנוח שהתגוררה ברחוב סוקולוב ברמת השרון, היה מפתח לביתו של המנוח. מפתחות הבית של המנוח שנתפסו אצל המשיב, שוכפלו ביום 8.8.08 ברחוב סוקולוב ברמת השרון. איכון הטלפון הנייד של המשיב מלמד כי היה ברחוב סוקולוב ביום 8.8.08. בתיקו של המשיב נמצא גם מפתח לביתה של גרושתו.

ו.         המשיב נעצר מספר שעות לאחר אירוע הרצח והכחיש כל קשר לרצח. תשובותיו של המשיב לחוקריו היו מפותלות ונראה לכאורה כי הן "התפתחו" במהלך החקירה בהתאם לפרטים שהגיעו, לסברתו, לידי חוקריו. כך למשל, בסמוך לאחר מעצרו, בתשובה לשאלת החוקר מתי לאחרונה ביקר בבית הנרצח, טען המשיב כי מזה כשנתיים לא היה בדירת המנוח. למחרת, נחקר המשיב והשיב על שאלות אך כשנשאל שוב מתי בפעם האחרונה היה בביתו של הנרצח, סרב להשיב באומרו כי זו שאלה שהוא רוצה להתייעץ לגביה עם עורך דינו. רק לאחר שנכח בדיון בבית משפט בו נאמר לשופט כי בידי המשטרה ראייה ישירה למעורבותו של המשיב ברצח, ולאחר שנפגש עם סניגורו, "נזכר" המשיב לטעון כי מספר ימים לפני הרצח הוא חלף על פני ביתו של המנוח בעת שעסק ב"פעילות ספורטיבית" והמנוח קרא לו "בחמימות רבה" להיכנס לביתו וביקש להתפייס עמו. בהיותו בתוך הבית, ביקש המשיב לשטוף את פניו וידיו. לשם כך עלה עם המנוח לקומה השנייה בה נמצא חדר האמבטיה וכן שהה בחדר השינה שם הסתכל עם המנוח בתמונות משפחתיות.

כמו כן, רק לאחר שהחוקרים שאלו את המשיב אם נגע בנוזל כביסה בעת שהיה בשירותים, ולאחר ששמע בדיון בבית המשפט שיש בידי המשטרה ראייה הקושרת אותו לזירת הרצח, "נזכר" המשיב לומר כי מיכל פלסטיק עם חומר כביסה היה על האסלה כשביקש להשתמש בשירותים בביתו של המנוח והוא הזיז אותו מהאסלה.

זאת ועוד, כשהבין המשיב שעל מכנסיו נמצאו כתמי דם של המנוח, "נזכר" לטעון שיתכן שהמנוח נחתך בידו ביום המפגש ביניהם, אך הוא לא ידע לומר כיצד נחתך המנוח, היכן היה החתך וכיצד הגיע דמו של המנוח למכנסיו. המשיב אמנם טען כי יתכן שהדם הגיע למכנסיו באמצעות שטרות הכסף שקיבל לטענתו מהמנוח, אך טענתו זו איננה מתיישבת עם גרסתו לפיה המכנסים שלבש בעת פגישתו הנטענת עם המנוח אינם המכנסים שעליהם נמצאו כתמי הדם.

ז.         המכנסים ובהם שטרות הכסף נתפסו על ידי המשטרה בביתו ובנוכחותו של המשיב. המשיב נשאל על ידי חוקריו באותו מעמד באשר למקור הכסף ולגובה הסכום ואמר שאין לו הסבר למקורו או ידיעה באשר לגובה הסכום. המשיב אף הביע פליאה על מציאת הכסף בכיסו. בהמשך טען במפורש כי מקור הכסף לא שייך כלל למנוח או לביתו. בחקירה נוספת, כשנשאל המשיב על ידי החוקר על הכסף שנתפס במכנסיו, סירב להשיב וטען כי הוא סובל מבעיות בזיכרון הקצר ולכן איננו יכול באותה עת להשיב על שאלות בנושא. רק כעבור כשבועיים, כאשר נשאל המשיב שנית על מקור הכסף "נזכר" המשיב לטעון כי המנוח נתן לו את הכסף כשהיה בביתו מספר ימים לפני הרצח.

המשיב אף טען שהוא הפריד את הכסף הזר מהכסף הישראלי ושם אותו בתיבת הדואר שלו אך לא היה לו כל הסבר מדוע עשה כן ומדוע ביקש מאחיו, בעת מעצרו, להגיע לירושלים ולרוקן את תיבת הדואר שלו.

5.         סניגורו של המשיב טוען כי המשיב נתן הסברים לראיות נסיבתיות שהציגה המאשימה ומועד בחינתן הוא במשפט עצמו. בשלב זה, לטענת הסניגור, די בהסבריו של המשיב כדי ללמד שאין בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת האישום ולהביא לשחרור המשיב ממעצר.

6.         אין לקבל את עמדת הסניגור. המסקנה ההגיונית המתבקשת לכאורה מצירופן של הראיות הנסיבתיות שבידי המאשימה היא, שהמשיב רצח את המנוח. אכן, הסבריו של המשיב ייבחנו במשפט עצמו. עם זאת, די בצירוף הראיות הנסיבתיות המוצקות לכאורה שבידי המבקשת, כדי לעמוד בתנאי של קיום ראיות בעלות פוטנציאל להרשעה, הנדרש לצורך מעצר הנאשם עד תום ההליכים.

7.         סניגורו של המשיב מבקש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. הסניגור מדגיש שמדובר באדם ללא עבר פלילי והוא מציע לשחרר את המשיב באיזוק אלקטרוני לבית אחיו ביפו כשהאח ואשתו, שני אדריכלים, ישמרו עליו לבל יצא מהבית. חלופה נוספת שהציע הסניגור היא לשחרר את המשיב למעצר בית בביתה של בת זוגו של המשיב, שושנה גנון, שהביעה נכונות לפקח על מעצר הבית ברוטציה עם אחיו וגיסתו.