החלטה בתיק בש 5147/04

ענייננו בדיון בבקשת משטרת ישראל למתן צו להמצאת חפצים בדבר קלטות אודיו, לפי סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי [מעצר וחיפוש] [נוסח חדש], התשכ"ט (1969).

המבקשת הצהירה כי מתנהלת חקירה בגין תמיכה בארגון טרור והסתה לגזענות ובהיזק לרכוש בזדון, וכי יש בידה יסוד סביר להניח כי בידי ידיעות תקשורת נמצא חפץ הדרוש לצורך חקירה זו. בקשת המבקשת היתה המצאת קלטות אודיו המתעדות שיחה שנערכה בין רן הר-נבו לבין ארבעה פעילי תנועת כהנא חי, ביניהם איתמר בן-גביר וחיים פריני, לשם ביסוס החשדות כנגד החשודים הללו.

תשובת המשיבים היתה התנגדות לבקשה, לאור הטענה כי מבקשת המבקשת עולה נסיון ליצור "קיצור דרך" בחקירה המשטרתית, וזאת תוך כדי פגיעה באינטרס הציבור ובעבודת העיתונאי בפרט.

תגובת המבקשת לתגובת המשיבים הינה סיוג בקשתה הגורפת להמציא לידיה קלטת הראיון, שנערך עם ארבעת חברי תנועת "כהנא חי", בכך שתבקש להמציא לידיה את הקלטת רק לאחר שיוסר ממנה כל פרט מזהה לגבי שני פעילי התנועה אשר לא חשפו זהותם מלכתחילה.

לאור סיוג בקשת ב"כ המבקשת, אדון בסוגיית המצאת הקלטת המדוברת רק לאחר שיוסרו ממנה הפרטים המזהים את שני פעילי התנועה, אשר זהותם טרם נחשפה.

ב"כ המשיבים, המתנגדת לבקשת המשיבה, ביקשה את בית המשפט לאזן בין שני אינטרסים מתנגשים, כמובא מדברי כבוד הנשיא (דאז) שמגר בב"ש 298/86 בן ציון ציטרין נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מא(2) 337: מחד, אינטרס הציבור בעשיית משפט צדק וגילוי האמת, ומאידך- אינטרס זרימת המידע החופשית אל העיתונות, לשם הגשמת חירות הביטוי, שאחד מסממניה הבולטים והחשובים הינו חופש העיתונות. ב"כ המשיבים גורסת, כי באיזון האינטרסים המתנגשים,בכל הנוגע לפרטי המקרה דנן, יד אינטרס זרימת המידע החופשית על העליונה.

במאזן האינטרסים המובא לעיל, ראוי, לדידי, להוסיף ולשקול את אינטרס שלום הציבור ובטחונו, שהרי עסקינן בעדויות פעילי ארגון קיצוני, המוגדר כארגון טרור לכל דבר, אשר פעילותו הוצאה אל מחוץ לחוק.

אינטרס זרימת המידע החופשית אל העיתונות- חיסיון עיתונאי

קיום החסיון העיתונאי הינו אמצעי להגיע אל חקר האמת. לציבור עניין בהשגת מידע על ידי התקשורת, ובכללה העיתונות, אולם, במקרים רבים, הדבר יצלח בידיה רק אם האיש שהוא מקור המידע יוכל לרכוש אמון לכך כי זהותו לא תתגלה. במתן החסיון, עולה בידי התקשורת להשיג את מטרת הפרסום הציבורי של מידע אשר זכותו של הציבור לדעת. באופן זה, יכול העיתונאי לחשוף מעשי עבירה, עוולה ורשלנות, אשר בלעדי החסיון העומד למקורותיו, ישארו אלומים.

פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, דנה בפרק ג' לפקודה בראיות חסויות. ניכר כי בעניין החיסיון העיתונאי אין הוראה חקוקה. בפסק הדין ציטרין לעיל, עלתה התיזה לפיה יש לראות בהוראות פרק ג' מעין הסדר שלילי, אשר מונה באופן ממצה את סוגי הזכאים לחיסיון ומוציא מכלל אלה את כל סוגי המקצועות שלא נמנו שם. אם נסיק משתיקת המחוקק קיומו של הסדר שלילי, עלול הדבר להביא לעיוות תפיסתנו החוקתית ולפגיעה בזכות, שקיומה הוא בעל משקל מבחינה ציבורית. כבוד הנשיא שמגר קובע כי בשיטת המשפט בישראל נתגבשו כללי דיני הראיות, במידה רבה, בפסיקתו של בית המשפט, ולכן אין מניעה להכיר בקיום הלכה בדיני הראיות שאין לה ביטוי מפורש בחוק החרות, כל עוד היא מושתתת על תפיסות היסוד שלנו בתחום החוקתי הכללי. מכאן, שהשתלבות כלל ראייתי המכיר בחיסיון עיתונאי יחסי בשיטה המשפטית הנוהגת, הינו תוצאה טבעית ממהותו של העניין.

חירות הביטוי היא תנאי מוקדם לקיומה של הדמוקרטיה ולפעולתה התקינה. השמעת הדעות החופשית והחלפת הדעות הבלתי מוגבלת בין איש לרעהו היא בגדר תנאי-שאין-בלעדיו לקיומו של המשטר המדיני והחברתי, בו יכול האזרח לשקול, תוך לימוד הנתונים וללא מורא, מה דרוש, לפי מיטב הבנתו, למען טובתם ורווחתם של הכלל ושל הפרט, ואיך יובטח קיומם של המשטר הדמוקרטי ושל המסגרת המדינית אשר בתוכה הוא פועל... חופש הביטוי הוא יסוד מוסד ותנאי מוקדם להבטחת קיומן ולשמירתן הנאמנה של רוב זכויות היסוד האזרחיות האחרות, היינו, בלעדיו מתערערת גם יציבותן של זכויות יסוד אחרות וקמות ועולות סכנות למימושן הלכה למעשה.

[דברי הנשיא שמגר בפס"ד ציטרין (לעיל)]

החסיון העיתונאי משקף את הכרתנו בחרות הביטוי ובחופש העיתונות הצומח מתוכו. בית המשפט אינו מכיר בחיסיון מוחלט, אך יש בידיו שיקול הדעת לבחון כל מקרה לאור נסיבותיו, ולבסס החלטתו באם להכיר בחיסיון, על שיקולי תקנת הציבור.

אינטרס הציבור בעשיית משפט צדק וגילוי האמת

האינטרס הציבורי מורכב ממכלול של ערכים כלליים: קיום המדינה, אופיה הדמוקרטי, בטחון הציבור ושלומו, טוהר השיפוט וכיוצא באלה- אלו אינטרסים ומטרות אותם החברה מבקשת להגשים. אין ספק, כי בלא הגשמת אינטרסים ציבוריים אלה, לא ניתן יהיה לקיים את זכויות האדם, עליהן נמנית הזכות למשפט צדק הוגן. לציבור זכות לקבלת כל מידע אשר יש לו נגיעה לענייניו, כדי לקיים הליכים משפטיים.

כל חיסיון וזכות יתר בענין מסירת-עדות קושרים כאילו אזיקים על ידיהם של מי שעוסקים בעשיית המשפט ומגבילים את האפשרות לגלות את האמת, והם, על כן, בגדר מחסום בפני עשיית המשפט והצדק בהיקפם המלא.

[דברי הנשיא שמגר בפס"ד ציטרין (לעיל)]

האינטרסים אשר עם קיומם יש ליישב את האינטרס של ההגנה על מקורות מידע הם עשיית משפט וצדק, מניעת עבריינות, המנעות מן הפגיעה בזולת על ידי מעשי עוולה או מעשים חמורים נגד הסדר הציבורי. גם אלו הם אינטרסים חיוניים אשר ללא שמירה נאותה עליהם אין קיום לחברה מתורבתת, השומרת על כבוד האדם ועל זכויותיו.

אינטרס שלום הציבור ובטחונו

הגשמת האינטרס בדבר בטחון המדינה, שלום הציבור והסדר הציבורי, עומדים ביסוד התכלית, אשר לשמה הותקנו תקנות ההגנה (שעת חירום), ותכליתן להתפרש על רקע תכלית זו. ערכי היסוד, המעצבים את פירוש תקנות ההגנה, הינם שיקולי ביטחון, המשתרעים על מלוא היקף התקנות. לעובדה זו השפעה על האופן בו מופעלים עקרונות היסוד של השיטה, אך אין לה השפעה על עצם תחולתם של עקרונות היסוד. בטחון המדינה והסדר הציבורי אינם דוחקים ואינם שוללים את תחולת ערכי היסוד, הם שזורים בתוכם, משפיעים על עיצובם ומתאזנים במסגרתם [דברי כבוד השופט ברק בבג"צ 88/ 680 מאיר שניצר נ' הצנזור הצבאי הראשי, פ"ד  מב (4) 617]. במקרים בהם הערכים בדבר בטחון המדינה מתנגשים בערכי חופש הביטוי, בכללו ניתן למנות את חופש העיתונות ועקרון החסיון העיתונאי, קובע השופט ברק "נוסחת איזון", הקובעת כי בשל מרכזיותו של הערך היסודי בדבר חופש הביטוי, יש לצמצם את הפגיעה בערך יסודי זה עד כמה שאפשר. לשון אחר, רק אם הפגיעה בחופש הביטוי היא חיונית כדי לקיים את הערך בדבר ביטחון המדינה, תתאפשר פגיעה זו.

בדיון שלפנינו, לא אגרע מחשיבותה וערכה של זכות חופש הביטוי, על השלכותיה בסוגיה דנן, אך אדגיש את נפקותה המינורית בנסיבות האמורות (בהמשך).