החלטה בתיק בש 5121/06

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים משפטיים המתנהלים נגדו, על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה-מעצרים], תשנ"ו- 1996 (להלן: "החוק").

העובדות

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע- עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-  (להלן: "חוק העונשין"), החזקת סכין- עבירה  לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, איומים- עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תקיפה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 382(א) בצירוף סעיף 380 לחוק העונשין ופציעה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 334 בצירוף סעיף 335(א)(1)(2) לחוק העונשין.

על פי כתב האישום, ביום 2/5/06  סמוך לשעה 17:00 , קשר המשיב ביחד עם אחרים לפגוע במתלונן על רקע סיכסוך משפחות. סמוך לאחר מכן, המשיב ועוד חמישה אנשים התקרבו בכלי רכב לכיוון המתלונן, יצאו מכלי הרכב ורצו לעבר המתלונן כשהם אוחזים באלות ומוטות ברזל, כאשר המשיב אוחז בידו סכין. הנאשם והאחרים תקפו את המתלונן בכל חלקי גופו ופניו בכלי הנשק כאשר המשיב מנסה בין היתר לדקור את המתלונן בסכין וחתך את יד ימינו של המתלונן. במהלך האירוע איימו המשיב ואחרים על המתלונן בכך שאמרו לו שידיו יהיו שבורות והם ידאגו שלא יעבוד ולא יזוז. עוד נטען כי המשיב והאחרים לא הפסיקו להכות  את המתלונן למרות ששוטר מג"ב שהיה במקום והבחין במעשים , הגיע למקום ודרש מהם לחדול ממעשיהם ורק לאחר שהשוטר ירה בנשקו שלוש יריות אזהרה באויר, הפסיקו המשיב והאחרים לכות את המתלונן וברחו מהמקום בכלי הרכב שבו הגיעו.

טענות הצדדים

ב"כ המבקשת טען כי ישנן ראיות לכאורה  להוכחת העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום תוך שהוא מפנה לעדויות המצויות בתיק החקירה בין השאר לעימות שנערך בין המתלונן למשיב בו העיד המתלונן בוודאות כי המשיב הוא האדם שחתך אותו בסכין. כמו כן טען ב"כ המבקשת כי יש עילת מעצר כנגד המשיב שהתנהגותו מקימה את חזקת המסוכנות שעליו להפריכה שכן הוא ביצע עבירת אלימות קשה תוך שימוש בנשק קר, ומאחר ואין בנסיבות העניין חלופה הולמת, יש להורות על השארת המשיב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

מנגד טען בא כוח המשיב כי לא קיימות ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, תוך שהוא טוען לסתירות רבות ומשמעותיות בין גרסת המתלונן לבין עדות השוטר שנכח במקום כמו כן המשיב טוען כי כלל לא נכח במקום האירוע באותו היום .

ההחלטה

באשר לשאלת קיומן של ראיות לכאורה הרי שנמצאים אנו בשלב של בקשה למעצר עד תום ההליכים, כאשר ביהמ"ש צריך לבחון האם חומר הראיות שלפניו  מבסס סיכוי סביר להרשעה, אם וכאשר יתברר שראיות אלה אכן מהימנות, אך אין ביהמ"ש נדרש לקבוע כעת את מהימנות הראיות שלפניו. ( ראה בש"פ 1915/95 אבו עיסא נ' מ"י.)

מחומר החקירה עולה כי לאירוע שהתרחש ישנה עדות אובייקטיבית של שוטר מג"ב שנכח במקום. מעדות השוטר עולה כי בהיותו בשוק, שמע חריקת בלמים מאחוריו וכשהסתובב ראה רכב טרנספורטר בצבע לבן שממנו יוצאים ארבעה או חמישה אנשים, כשבידיהם אלות, והחלו לרוץ לכיון אדם תוך שהם צועקים בערבית. כשהגיעו לאותו אדם, החלו לחבוט בו בגופו ובראשו . כאשר הגיע השוטר לשם, צעק להם לחדול אך הם לא הפסיקו. מאחר וחשש לחייו של הבחור, ירה השוטר באוויר ובסופו של דבר, חדלו האנשים להכותו ונמלטו מן המקום.

המשיב בחקירתו טען כי כלל לא היה במקום האירוע באותו היום וכי בינו ובין המתלונן אין כל סכסוך .

בעימות שנערך בין המשיב למתלונן, אמר המתלונן כי המשיב הוא זה שחתך אותו עם סכין בידו וללא התערבותו של שוטר מג"ב הוא היה מת. המשיב חזר שוב על גרסתו כי כלל לא היה באותו מקום בזמן האירוע וכי המתלונן "מלביש" עליו תיק סתם.

השוואת עדותו של המתלונן לעדות השוטר שנכח במקום, מעלה מספר סתירות אך אין המדובר בסתירות מהותיות מה גם שהשוטר עצמו מסר כי מירב תשומת ליבו הופנתה לסיום האירוע האלים ופחות לפרטים הטכניים של אותו אירוע. אולם עדותו של השוטר, שהיא כאמור אובייקטיבית ונטלת כל קשר לסכסוך בין המשפחות, תומכת בעיקרי עדותו של המתלונן באשר לכך שהותקף על ידי מספר אנשים והוכה באמצעות נשק קר זה או אחר. אמנם בעדותו של השוטר אין זכר לסכין שהוחזק על ידי מי מהתוקפים, אך אם נאמץ את תיאור המקרה כפי שמסר השוטר, מדובר באירוע חמור באלימותו שבוצע במהירות ושהסתיים ללא פגיעה בנפש, רק בעקבות התערבותו של אותו שוטר.

המשיב בחקירתו אמנם מרחיק את עצמו מן האירוע וטוען כי לא היה שם באותה העת, אך מאידך טוען המתלונן כי הוא זה אשר אחז בסכין בעת האירוע, ניסה לדוקרו ואף גרם לחתך בידו הימנית.

המתלונן מוסר את שמות כל התוקפים ומפרט מה החזיק כל אחד מהם ואת האופן בו כל אחד מהם תקף אותו. נערכו עימותים בינו לבין כל אחד מהתוקפים כולל המשיב, והוא מפרט בעימות את האופן בו הותקף על ידי המשיב באמצעות סכין.

לאור האמור הרי שקיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב, כנדרש בשלב זה.

באשר לעילת מעצר כנגד המשיב, לאור אופי העבירות אותן ביצע המשיב יחד עם אחרים, תוך שימוש בנשק קר ולאור הסכסוך שהיווה את המניע לביצוע עבירות אלו ואשר כפי הנראה טרם הגיע לקיצו, קמה כנגד המשיב עילת מעצר לפי סעיף 21א(1)(ב) וכן לפי סעיף 21א(1)(ג)(4) וזאת בשל החשש לסיכון בטחונו של המתלונן ושל הציבור כולו בשים לב לכך שהעבירה בוצעה במקום ציבורי הומה אדם בשעות היום וגררה צורך בשימוש בירי באוויר להפסקת האירוע.

באשר לחלופת מעצר ידועה ההלכה כי גם כאשר מצויות ראיות לכאורה כנגד המשיב, וגם כאשר קמה עילת מעצר, עדיין על בית המשפט לבדוק, האם ניתן להשיג את מטרת המעצר, דהיינו נטרול מסוכנותו של המשיב בדרכים אחרות בהן הפגיעה במשיב תהייה פחותה.

יש לציין כי החובה לשקול חלופת מעצר היא מוחלטת, במובן זה שבית המשפט נושא בה בכל מקרה שבו מתבקש מעצר עד תום ההליכים.

היות ובשלב זה טרם הוצעה חלופה ראויה, ישהה המשיב במעצר עד להחלטה אחרת. אני מורה לשירות המבחן להגיש בעניינו של המשיב תסקיר מעצר, שיבחן את החלופה שתוצע, מהות ההיכרות שלה עם המשיב והיכולת לפקח עליו ולאיין את מסוכנותו.

לאחר שיוגש התסקיר ולאור המלצותיו, תינתן החלטה בענינו של המשיב.

התסקיר יוגש עד ליום 25/6/06.