החלטה בתיק בש 5095/05

לפניי בקשה למתן צווים לתפיסת רכוש לאחר הגשת כתב אישום על יסוד סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "החוק" או "חוק ההלבנה"), בצירוף סעיף 36ו'(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים").

בד בבד עם הגשת בקשה זו, הוגש כתב אישום כנגד חלק מהמשיבים, ולאחר נטילת רשות כדין הוגש כתב אישום מתוקן.

ב"כ הצדדים הסכימו, כי ההחלטה בבקשה תינתן על יסוד המפורט בבקשה, בתגובת המשיבים בכתב לבקשה ובתשובה מטעם המבקשת לתגובת המשיבים.

יצויין כי תגובת המשיבים ניתנה קודם להגשת כתב האישום המתוקן וב"כ המשיבים לא ביקש להוסיף או לשנות את טיעוניו.

הבקשה

1.         בבקשה נטען, כי כנגד המשיבים 1, 2, 5, 6, 7 ו-11, הוגש כתב אישום מתוקן המייחס להם עבירות של הלבנת הון ועבירות מס שונות וכי בידי המבקשת ראיות לכאורה מוצקות להוכחת האישומים המיוחסים למשיבים, וכי אם יורשעו ניתן לחלט רכוש בשווי מיליוני שקלים השייך למשיבים או שהמשיבים העבירו לאחרים ללא תמורה וזאת מכוח סעיף 21 לחוק הלבנת הון.

            עוד נטען, כי המבקשת תפסה רכוש של המשיבים, כי קיימים צווי מניעה והערות אזהרה לטובת המבקשת האוסרים על מכירת רכוש של המשיבים, וכן ישנם צווי הקפאה לחשבונות שונים של המשיבים בבנקים שונים. כן נטען, כי אם לא ייתפס הרכוש המפורט בבקשה קיים חשש קרוב לוודאי, כי הרכוש ייעלם ובקשת החילוט תסוכל, ולפיכך מבוקש ליתן צווים זמניים עד תום ההליכים בתיק העיקרי לצורך הבטחת מימוש החילוט.

2.         בתגובה לבקשה ביקש ב"כ המשיבים לבטל את הצווים נשוא הבקשה, ולהורות למבקשת להשיב את התפוסים בהתאם להוראות סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, ועל פי סעיפים 22 (ד) ו-23 לחוק ההלבנה.

הנימוק העיקרי שבפי המשיבים הוא, כי המבקשת עושה שימוש לרעה בחוק ההלבנה, שכן עיקר כתב האישום עניינו עבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה"). לשיטת המשיבים, במקרה זה, פועלים רשויות מס הכנסה באיצטלה של מאבק בהון שמקורו בעבירות מקור, אשר אינן כוללות עבירות מס, על מנת לתפוס רכוש של נישומים עוד טרם נדון עניינם בבית המשפט המוסמך.

ב"כ המשיבים מפנה לכך, כי כתב האישום מונה חמישה אישומים, כאשר בשלושה מהם העבירות המיוחסות לנאשמים הינן עבירות מס לפי סעיפים 220 (1) ו-220 (5) לפקודת מס הכנסה, העוסקות בהשמטת הכנסה, דיווח כוזב ושימוש במרמה, עורמה או תחבולה לשם העלמת הכנסות. לפיכך, כך לשיטת המשיבים, אין בסמכות רשויות המס לדרוש את תפיסת הרכוש כאמור בסעיף 23 לחוק הלבנת ההון, כיוון שאין עניינן של עבירות אלו עבירות על פי חוק הלבנת ההון, אלא לכל היותר עבירות על פי פקודת מס הכנסה. בהמשך התגובה, מתייחס ב"כ המשיבים באופן נפרד לגבי הרכוש השייך לנאשמים ורכוש השייך ליתר המשיבים שאינם נאשמים, ומנמק מדוע זה יש לשחרר את התפוסים ולהשיבם להם, ולכך אתייחס בהמשך הדברים.

3.         בתשובה שהגיש ב"כ המבקשת לתגובת המשיבים, דוחה הוא מכל וכל את הטענה שהעלה ב"כ המשיבים, כי המבקשת ניצלה לרעה או התחכמה לעברייני מס אשר אין אפשרות לחלט את רכושם על פי פקודת מס הכנסה, בדרך של הגשת אישום הכולל עבירות על חוק ההלבנה, ומפנה לכך שחלק מהמשיבים, הנאשמים בתיק העיקרי, ביצעו במשך תקופה ממושכת הן עבירות על פי חוק הלבנת ההון והן עבירות על פי פקודת מס הכנסה.

כתב האישום

4.         טרם נדון בבקשה לגופה, לאור טענות ב"כ הצדדים, נבחן את כתב האישום המתוקן שהוגש כנגד חלק מהמשיבים.

            כתב האישום חובק חלק כללי וחמישה אישומים.

            בחלק הכללי שבכתב האישום נאמר, כי שמואל דייטש (נאשם 1, משיב 1), עוסק לכל הפחות משנת 1997, במתן שירותי מטבע כהגדרתו של מונח זה בחוק ההלבנה, כי אחיו ישעיה דייטש (נאשם 2, משיב 11), עסק במתן שירותי מטבע לשנים 2004-2005, כי אהרון לוי (נאשם 3, משיב 6), עוסק לכל הפחות משנת 2001 במתן שירותי מטבע, כי שלמה לוי (נאשם 4, משיב 7), שהינו אביו של נאשם 3, עוסק מזה שנים במתן שירותי מטבע, כי נחום מרקוביץ (נאשם 5, משיב 5), נושא במשרה ניהולית בעיסקו של נאשם 1 וכי ש.י. דייטש בע"מ (נאשמת 6, משיבה 2), הינה חברה בבעלותו של נאשם 1, ונרשמה כחברה בחודש אפריל 2004.

            באישום הראשון - מיוחסים לששת הנאשמים הנזכרים (משיבים 1, 2, 5, 6, 7      ו- 11), מתן שירותי מטבע והלבנת הון, בניגוד לסעיף 11יב(א)(1) לחוק ההלבנה, לסעיף 3(ב) יחד עם סעיף (7) לחוק ההלבנה ובשילוב צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח, ניהול רישומים של נותני שירותי מטבע), התשס"ב-2002 (להלן: "צו איסור הלבנת הון"), ולגבי המשיבה 11 בצירוף סעיף 23 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

            בפרק העובדתי של האישום הראשון נאמר, כי בשנים 2001-2005, נתנו הנאשמים שמואל דייטש, אהרון לוי, שלמה לוי, ונחום מרקוביץ, שירותי מטבע בכך שעסקו, בין היתר, בהמרות מטבע, בהחלפת שטרות כסף, בניכיון שיקים, שטרי חליפין ושטרי חוב. הנאשם ישעיה דייטש, עסק בכך בשנים 2004-2005, והחברה הנאשמת נתנה שירותי מטבע מיום הקמתה אפריל 2004 ועד לחודש יולי 2005. בתקופה הרלבנטית לא היו הנאשמים רשומים כנתוני שירות מטבע במרשם נותני שירות מטבע, וכי הנאשם 1 נרשם כנותן שירותי מטבע רק בחודש יוני 2004. הנאשמים ביצעו את פעילותם, בין היתר, באמצעות חשבון בנק בו היו הנאשמים 3 ו- 4 מורשי חתימה, וכן באמצעות חשבונות השייכים באופן פורמאלי לבלה לוי (משיבה 8 - אשתו של נאשם 4 - שלמה לוי), לאליהו לוי (משיב 9 - אחיו של הנאשם 4- שלמה לוי), ולנעמה לוי (משיבה 10 - אשתו של נאשם 3 -  אהרון לוי).

            במהלך התקופה הרלבנטית, ביצעו הנאשמים את פעילותם כאשר שווי השירות שניתן היה 50,000 ש"ח לפחות, וכן מתן אשראי ללקוחות שונים בהיקפים של עשרות אלפי שקלים. הנאשמים 1, 2 ו-5 פעלו הלכה למעשה בחשבונות של הנאשמים 3 ו- 4, וכן בחשבונותיהם של המשיבים 8, 9 ו-10, אף שלא היו מורשי חתימה או נהנים רשומים בחשבונותיהם, וזאת כדי להסוות את פעילותם כנותני שירותי מטבע. נאשם 1 המשיך לפעול בחשבונותיהם של נאשמים 3 ו-4 לאחר שנרשם כנותן שירותי מטבע בחודש אפריל 2004.

            עם הקמתה של החברה - נאשמת 6 - נתנו הנאשמים 1, 2 ו-5 באמצעותה את השירותים שפורטו לעיל.