החלטה בתיק בש 5092/06

בקשה למעצר עד לתום ההליכים.

כתב האישום מייחס למשיב עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות שבוצעה בצוותא עם אדם אחר.

יצויין כי המשיב עצור עד להחלטה אחרת במסגרת תיק פלילי המתנהל בביהמ"ש המחוזי בת"א.

השאלה המרכזית בענייננו: האם קיימות ראיות לכאורה המסבכות את המשיב בביצוע העבירה המיוחסת לו.

ביהמ"ש עיין היטב בחומר החקירה ואכן עולה ממנו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המסבכת את המשיב בביצוע עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, כאמור להלן.

מתוך חומר החקירה עולה כי ביום 15.5.06 סמוך לשעה 02:30, לאחר חצות, התקשר מאבטח של חברת שמירה פרטית למשטרת ישראל ודיווח על ארוע אלימות ב"פיצוציה" בסמוך לדואר המרכזי בשדרות רגר בב"ש.

ה"פיצוציה" מנוהלת ע"י שני אחים, יוסי ואבי בטונישווילי, ובשעה האמורה לעיל שהה במקום אבי בטונישווילי כשהמקום סגור. המשיב ואדם נוסף ששמו מתקרא בוריס, הגיעו למקום כשהם שיכורים ודפקו על דלת המקום. אבי פתח את הדלת והודיע לשניים כי המקום סגור. השניים דרשו ממנו למכור להם וודקה וסיגריות. אבי סרב בטענה כי אסור לו למכור אלכוהול לאחר חצות וכי המקום סגור. השניים תקפו את אבי בכל חלקי גופו, הפכו ארגזי שתייה, שברו את חלון הוויטרינה, גררו אותו החוצה והמשיכו להכות בו. אבי הזעיק את אחיו יוסי שהגיע למקום על מנת לסייע לאחיו ואז תקפו השניים גם את יוסי והיכו אותו בכל חלקי גופו.

בעקבות ההודעה למשטרה הגיעו למקום שני שוטרי סיור מתחנת באר שבע. שני האחים בעלי הפיצוציה לא רצו בהתערבות המשטרה ולא רצו להתלונן על הארוע.

בעקבות פעולת חקירה שביצע פקד אדוארד פלינר, שעיקרה בכך שהתקשר לקורבנות העבירה והציג עצמו בשם "אדיק", שהינו חבר של רפיק, שהינו אביו של המשיב, והקליט את השיחות (בעיקר שני התמלילים, M-16 ו-M-17 וכן M-14 שהינו זיכרון דברים שערך פקד אדוארד פלינר מייד לאחר שיחה טלפונית שהקלטתה לא הצליחה), מוסרים האחים כי הם לא סיפרו כלום למשטרה, תארו את הארוע וציינו כי רובשן (המשיב) ואדם נוסף בשם בוריס הם השניים שביצעו את המעשים נשוא כתב האישום, תיארו את הארועים במפורט ואת הזיהוי של המשיב וציינו כי הם לא רוצים שום פיצוי רק שיעזבו אותם בשקט ויתנו להם להתפרנס.

מתוך התמלילים עולה כי האחים מציינים כי הם לא מלשינים והם לא פנו למשטרה וכי כאשר הגיעה המשטרה הם אמרו לרובשן ובוריס שלא יצאו החוצה מתוך ה"פיצוציה", וזאת על מנת למנוע את גילויים ועיכובם ע"י המשטרה. מתוך התמלילים עולה כי האחים חששו להתלונן כנגד המשיב והאדם הנוסף.

בהמשך האחים בעלי ה"פיצוציה" נחקרים במשטרה. אבי ביטונשווילי מכחיש תחילה כי המשיב הוא אחד התוקפים ואולם בסיום החקירה עונה לשאלה: "אני שואל אותך עוד הפעם האם אתה מכיר את האנשים שתקפו אותך?" ועונה "זה היה רובשן שלומוב. יותר אני לא מוכן לדבר ולא מוכן להראות ולראות שום דבר. אני לא מלשין, אני לא מניאק".

כאשר המשיב נעצר הוא צולם ונראה חבול בפניו, בשני צידי הפנים - מהמצח ועד לסנטר.

בחקירתו המשיב מכחיש לחלוטין כי היה במקום ולטענתו באותו זמן שהה בבית שכן יש כנגדו הוראה חוקית של ביהמ"ש המחוזי בת"א לפיה בשעות הלילה עליו להימצא במעצר בית, וכי החבלות בפניו נגרמו כתוצאה מנפילה כאשר רכב על אופניים.

ב"כ המשיב טוען כי ההתחזות של פקד פלינר לאדם אחר הינה תחבולה פסולה ולכן ביהמ"ש לא צריך לקבל את תוכן השיחות כראייה לכאורה.

אכן מדובר בתחבולה שנקטה המשטרה ואולם אין המדובר בתחבולה נפסדת או בתחבולה פסולה כאשר מדובר בקורבנות עבירה שחוששים להתלונן פן יבולע להם. התחבולה לא גרמה לפגיעה ביכולת השיפוט ובחופש הבחירה של מי מהנחקרים שכן הם הוטעו בעניין אחד בלבד והוא זהות האדם איתו הם משוחחים.

לפיכך, ביהמ"ש קובע כי קיימות ראיות לכאורה המסבכות את המשיב בביצוע העבירה המיוחסת לו ע"פ כתב האישום.

המדובר בעבירה שנעשתה באלימות חמורה ומקימה עילת מעצר (חזקת מסוכנות), כאמור בסעיף 21 (א) (1) (ג) (4).

למשיב עבר פלילי בעבירות של סחיטה באיומים ואחרות בגינם ריצה מאסרים בפועל.

כנגד המשיב מאסר מותנה בן 24 חודשים וכן מתנהל כנגדו הליך פלילי בביהמ"ש המחוזי בת"א בגין עבירת שוד בנסיבות מחמירות.