החלטה בתיק בש 507/05

1.         בפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט סברי מוחסין) בת.פ. 2435/01 שניתן ביום 27.12.04.

2.         המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, עבירה לפי סעיף 413ו' לחוק העונשין, תשל"ז-1977; וגניבה מרכב, עבירה לפי סעיף 413ד' לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

3.         בית משפט קמא גזר על המבקש עונש מאסר בפועל של 10 חודשים. כמו כן הפעיל עונש מאסר מותנה של 20 חודשים שהוטל עליו בת.פ. 5472/99 (בית משפט השלום בחדרה). יצויין כי המבקש הורשע בעבירות דומה גם בת.פ. 2642/03 (בית משפט השלום בתל-אביב) שבמסגרתו הוחלט שלא להטיל עליו עונש מאסר בפועל והתנאי שהוטל בת.פ. 5472/99 הוארך על פי סעיף 56 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

4.         המבקש עתר לבית משפט קמא להימנע מהפעלת המאסר המותנה שהיה חב הפעלה (שהרי לא ניתן להאריכו בדרך כלל פעם נוסף) וזאת על פי סעיף 85 לחוק העונשין. סעיף זה מאפשר הארכת התנאי יותר מפעם אחת "אם שוכנע כי לא יהיה זה צודק להפעיל את המאסר משום שיש סיכוי לשיקומו של האדם". מדובר במי שנמצא בטיפול גמילה מסמים.

5.         הואיל והנאשם אינו משתמש כעת בסמים ואינו מצוי בטיפול למשתמשים בסמים, דחה בית המשפט את הבקשה הנסמכת על סעיף זה.  לאחר סעום הטיעון לעונש עתר המבקש לצרף טיעונים נוספים ובהם הטענה כי ראוי להימנע מהרשעה וליתן צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור. בית משפט קמא לא קיבל את הטענה ואף נמנע מלבקש תסקיר קצין מבחן לגבי האפשרות של הימנעות מהרשעה.

6.         המבקש הגיש ערעור על גזר הדין. טענתו העיקרית היתה כי היה על בית משפט קמא להענות לבקשה ולזמן תסקיר של קצין מבחן שיתייחס לאפשרות של המנעות מהרשעה. המערער טוען כי היה על בית המשפט לבטל את הרשעתו, על פי סעיף 192א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1952, וליתן צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור.

7.         ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה לא מדובר במקרה שבו ראוי להסתפק בצו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור. המאשימה מפנה לגליון ההרשעות הקודמות של הנאשם ממנו עולה כי לנאשם עבר פלילי עשיר בעבירות רכוש.

8.         נקודת המוצא לכל דיון בעיכוב ביצוע גזר דין הינה כי הכלל הרחב צריך להיות ביצוע מיידי של עונש המאסר. כלל זה נשען על האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של החוק. עיכוב ביצוע פוגע באינטרס זה, פוגע באלמנט ההתרעה ומביא לכך שמי שנמצא חייב כדין עלול לסכן את שלום הציבור.

            מנגד עומדת זכותו של הנאשם למצות את הליכי הערעור. כמו כן עומדת זכותו לחירות כל עוד לא הסתיימו ההליכים כנגדו (ראה לעניין השיקולים לעיכוב ביצוע בע"פ 111/99, ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל, פד"י נד(3), 241).

            בין השיקולים שיובאו בחשבון על ידי בית המשפט במסגרת האיזון בין האינטרסים המנוגדים עליו להתחשב בחומרת העבירה, באורך תקופת המאסר, טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, עברו של הנאשם ובנסיבות אישיות וכדומה (שם עמ' 283-280).

9.         נסיבות המקרה שבפניי מעוררות לבטים. מחד דומני כי סיכויי הצלחת הערעור אינם רבים. כנגד המבקש הופעל עונש מאסר חב הפעלה. מדובר בעונש מאסר לתקופה ארוכה ולא קצרה. לנאשם עבר פלילי קודם.

10.        כן מתברר כי בת.פ. 2642/03 (בית משפט השלום בתל-אביב) ביקש הנאשם לצרף גם את התיקים הנוכחיים. רק משהתברר לו כי צירוף התיקים יחייב הפעלת התנאי נמנע מלעשות כן.

11.        בית המשפט בתל-אביב האריך את תקופת התנאי לאור תסקירי קצין המבחן שעמדו בפניו ואשר הצביעו על הליך שיקומי אותו עובר המבקש.

שליחת המבקש, כבר בשלב זה למאסר, משמעה קטיעת אותו הליך שיקומי שבית משפט השלום בתל-אביב ביקש לשמר. צריך לזכור את העבירה נשוא תיק זה עבר המבקש עוד טרם הורשע בת.פ. 2642/03 הנ"ל.

12.        עוד יש להביא בחשבון כי שמיעת הערעור נקבע למועדה קרוב, 17.3.05.

13.        לבסוף אציין כי עונש המאסר המותנה שהופעל הינו בן 20 חודשים. אין בפניי די נתונים לגבי העבירה בה הורשע בת.פ. 5472/99 (בית משפט השלום בחדרה) בו הוטל העונש המותנה,  אך ייתכן שמדובר במקרה נוסף שבו בית המשפט מטיל עונש מאסר מותנה בלי יחס סביר לעבירה שבפנינו.

14.        בנסיבות אלו, דומני כי ראוי לאפשר את עיכוב הביצוע.

            לפיכך הנני מורה כי ביצוע עונש המאסר יעוכב עד החלטה בערעור.

            תנאי לעיכוב ביצוע הינו מתן צו לעיכוב יציאתו מן הארץ של המבקש.