החלטה בתיק בש 5036/05

1.         בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטה שניתנה ביום 11.7.05, לפיה הורה ביה"מ (כב' השופט ד' חשין, ס' נשיא) כי המבקש ישוחרר לחלופת מעצר בתנאים הכוללים מעצר בית מלא בדירה שכורה בעיר רמלה.

            ההחלטה דנן ניתנה במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים, שהוגשה ע"י המשיבה בד בבד עם כתב אישום שהוגש נגד המבקש, בו הוא הואשם בחבלה בכוונה מחמירה, עקב כך שבמהלך תגרה בה השתתף, שלף המבקש סכין מתקפלת בה דקר את המתלונן בחלקו הגבי, באופן שחדר את שכבות השריר.

2.         בבקשה דנן עותר המבקש להתיר את תנאי מעצר הבית, באופן שיתאפשר לו לחזור לעבודתו כמפקח בחברת "טווס".

יוער כי בקשה זו היא בקשה שניה לעיון חוזר המוגשת לבית משפט זה, כשבבקשה הראשונה התבקש ביה"מ להתיר חזרתו של המבקש לכפר מגוריו - בית נקופה, בטענה כי נערך הסכם סולחה בין משפחת המבקש למשפחת המתלונן. דא עקא, משהסתבר כי משפחת המתלונן אינה מסכימה לסולחה ונוכח הערכת המשיבה כי בחזרתו של המבקש לכפר קיים סיכון ממשי, ביקש המבקש למחוק את הבקשה. 

3.         בבקשתו הנוכחית מציין המבקש כי מאז יום האירוע נשוא כתב האישום - 10.6.05 - הוא אינו עובד, ואין לו או למשפחתו מקור הכנסה, וכי בגין הרחקתו ממקום מגורי משפחתו הוא משלם דמי שכירות עבור הדירה בה הוא מצוי.

ב"כ המבקש הצביע על כך כי ישיבת ההוכחות הראשונה התקיימה ביום 9.10.05, והתיק נקבע להמשך הוכחות ביום 4.1.06. עוד הוסיף כי אף שמרבית עדי התביעה כבר נשמעו אין בטחון שבישיבה שנקבעה כאמור יסתיים הדיון, וכי אם בסופו של יום יצא המבקש זכאי בדין, שהייתו במעצר בית מלא בלא אפשרות לצאת לעבודה מהווה "מחיר יקר".

עוד צויין כי המבקש עמד בדייקנות בתנאי השחרור, וכי גם כשאביו נפטר הוא לא השתתף בהלוויה ובסוכת האבלים כל עוד לא קיבל לכך אישור. כן נטען שעד התביעה שטרם העיד הינו אחיו של המתלונן "שאין שום סיכוי או אפשרות" להשפיע עליו, וכך הדבר גם בענין עד תביעה נוסף שהוכרז כעד עויין ואמור להחקר  בחקירה נגדית.

            ב"כ המבקש הוסיף וטען שהחלטת בית המשפט בענין שחרור נאשם תלויה במידת האמון שבית המשפט נותן בנאשם, וכי ההחלטה לשחררו למעצר בית היוותה נקודת איזון, שנבעה מהמלצת שירות המבחן ומהיעדרו של עבר פלילי. על כן, כך נטען, יש מקום לערוך איזון מחדש, מקום שמרכיב האמון במבקש גבר, משלא הפר את התנאים שנקבעו בהחלטה לענין מעצר הבית.

4.         מאידך, הצביע ב"כ המשיבה על מסוכנותו של המבקש, כפי שהיא נלמדת מחוות הדעת של מפקד המשטרה באזור, לפיה חזרתו לכפר עלולה להצית את הרוחות. עוד הצביע על מסוכנות המבקש המשתקפת מהעבירה אותה ביצע לכאורה, ועמד על כך כי בהחלטה לשחרר את המבקש למעצר בית ערך ביה"מ את האיזונים הדרושים, ואף הלך כברת דרך לקראת המבקש, נוכח ההלכה המחמירה לענין מעצר עד תום ההליכים בעבירות סכינאות.

עוד נטען על ידו כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, שכן משהחל שלב ההוכחות חזר בו אחד העדים מהודעתו והוכרז כעד עוין, ואמנם בחקירתו הנגדית של העד התברר שבני משפחת המבקש פנו אליו בענין עדותו.

ב"כ המשיבה הוסיף וטען כי בהעדר שינוי נסיבות ומשלא חלף זמן ממושך ממועד המעצר, לא קמה עילה לבקשה.

            לגוף הבקשה הצביע ב"כ המשיבה על כך שמקום העבודה המבוקש הוא במבשרת, מרחק קצר ממקום האירוע וממקום מגורי המתלונן, וכי כפי שאישר המבקש, מדובר בעבודה בשטח, הדורשת ניידות, באופן שהפיקוח על המבקש יהיה קשה או אף בלתי אפשרי.

5.         סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996, קובע את העילות לעיון חוזר כדלקמן:

"(א)  עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".

על כן, תנאי לעיון חוזר הוא גילוי עובדות חדשות, שינוי נסיבות, או מעבר זמן ניכר (ר' י' קדמי, סדר הדין בפלילים, חלק ראשון (2003), עמ' 281).

6.         בענין דנן, לא מתקיים אף אחד מהתנאים הדרושים לקיום דיון בבקשה לעיון חוזר:

א.        אין לומר שחלף זמן ניכר מעת מתן ההחלטה, שכן מאז 11.7.05 (מועד מתן ההחלטה) חלפו פחות מארבעה חודשים. מה גם שכפי שאושר ע"י ב"כ הצדדים מסכת ראיות התביעה הינה לקראת סיום. לענין פרק הזמן האמור נאמר בבש"פ 6772/05: "מעבר ארבעה חודשים מאז מתן ההחלטה אינו מצדיק את שינוייה בשל יסוד חלוף הזמן גרידא... וכל עוד [המשפט] מתמשך התמשכות סבירה לא תקום עילה לשינוי תנאי החלופה".

ב.         ב"כ המבקש לא הצביע על עובדות חדשות, שלא היו ידועות בעת מתן ההחלטה. (ר' קדמי, לעיל, עמ' 317).