החלטה בתיק בש 5015/04

1.       בפני בקשה, ב"ש 5015/04, להורות על שחרור כספי המבקש ע"ס 6,000 $ שנתפסו אצלו, להלן: "הבקשה".

2.       נגד המבקש ואחרים הגישה המשיבה כתב אישום המיחס לו עבירות של: פעיל בארגון פשיעה, בניגוד לס' 2(א) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג - 2003, להלן: " חוק הפשיעה", סרסרות במסגרת ארגון פשיעה, לפי ס' 199 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, להלן: "חוק העונשין", + ס' 3 לחוק הפשיעה, אסור הלבנת הון, עבירה לפי ס' 3 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000, להלן: "חוק הלבנת הון", ואיסור עשיית פעולה ברכוש אסור, לפי ס' 4 לחוק הלבנת הון.

3.       יחד עם כתב האישום, ביקשה המשיבה שבהמ"ש יעשה שימוש בסמכותו לפי ס' 21(א) לחוק הלבנת הון ולפי ס' 5 לחוק הפשיעה, ויורה על חילוט הנכסים, בין היתר, את רכבו של המבקש וסכום של 6,509 $ שנתפס ברשותו בנמל התעופה ביום 27.5.04. בנוסף הגישה המשיבה בקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בהחלטתה מיום 1.8.04 במסגרת בש 4323/04, קבעה כב' השופטת שטמר כי יש ראיות לכאורה שגם המבקש עסק בעסקי הסרסרות בזנות עם יתר הנאשמים. בעניין עילת המעצר קבעה כב' השופטת שטמר כי "בנסיבות העולות בתיק זה, יש חומרה כה רבה, עד שקמה עילת מעצר לפי ס' 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו - 1996, להלן: "חוק המעצרים". עוד קבעה כב' השופטת שטמר שמדובר בעסק משפחתי, שבו הועסקו מספר ניכר של אנשים, ביניהם המבקש. ביחס לחלופת המעצר, החליטה כב' השופטת שטמר ביום 1.8.04 לשחרר את המבקש למעצר בית מלא בדירתו, בתנאי שיחתום על התחייבות עצמית על סך של 50,000 ש"ח וימציא ערבות כספית על סך של 5,000 ש"ח, כאשר ערבויות אלה וכן הסכום של 6,000$ שנתפסו אצלו, "יהיו נתונים לחילוט אם יפר את תנאי מעצר הבית לרבות התייצבות למשפטו בכל עת שיידרש ולריצוי עונשו, אם יימצא אשם וייגזר עליו עונש מאסר".

4.       בבקשה בכתב ובטיעון בעל פה נטען שהמבקש, ללא עבר פלילי, נשוי בשנית, חולה וסובל מסכרת, לחץ דם גבוה, עבר צנתור, וכתוצאה מכך הפסיק לעבוד ונרשם להבטחת הכנסה אך טרם קיבל כל תשלום. עוד טען המבקש כי הוא אב לקטינה, ובאותה הדירה, יחד עם משפחתו, מתגוררת משפחתה של בתו מנישואיו הראשונים, שוהה במעצר בית מלא מזה תקופה ארוכה ואין באפשרותו לעבוד בכל עבודה. מצבו הכלכלי קשה ונושים החלו לפקוד את ביתו. עוד נטען בגוף הבקשה, שביום 7.9.04 התקבלה בביתו של המבקש הודעת מימוש המשכנתא לדירתו בשל פיגורים בתשלומי המשכנתא כתוצאה מהכנסה דלה. למבקש אין כל מקור הכנסה מלבד קצבה דלה שמקבל מהבטחת הכנסה. בנסיבות אלה טען הסניגור כי המבקש זקוק לכספו באופן דחוף לסלוק החוב הרובץ על דירתו.

ביחס למקור הכספים שנתפסו כשנעצר, טען המבקש כי כספים אלה הם חסכונותיו שחסך במהלך עבודתו, והציג חלק מתלושי שכר מהחברה בה עבד עד שנת 2003, במשכורת החודשית של כ- 5 עד 6 אלף ש"ח, סכום שבאותה תקופה היה מעל לשכר הממוצע במשק, ותמך במשפחתו. גם אשתו של המבקש עבדה, עד שנת 2003 והשתכרה 3,895 ש"ח לחודש. ב"כ המבקש סבור שהסכום שחולט הוא סכום סביר שכל משפחה בה עבדו שני אנשים למשך הרבה שנים, עם הכנסה של 10,000 ש"ח או יותר, יחסכו לעצמם. בנוסף, המבקש ובני משפחתו, כעולים חדשים, קיבלו מלגות ומענקים.

לסיכום טען ב"כ המבקש שלמבקש חשבון בנק במינוס, לא נמצא ברשותו שום נכס, חשבונות פיקטיביים, זהב ודברי ערך יקרים המצביעים על מעורבותו במקרים המפורטים בכתב האישום ועל מנת שהמבקש ומשפחתו לא ייזרקו מחוץ לבית ולא ימצאו מקום למגורים, כשבמשפחה יש ילד בן 8 שנים, מבקש להיעתר לבקשה.

5.       ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה וטענה, שחלק מהכסף מהווה ערבות למעצר הבית בהתאם להחלטת כב' השופטת שטמר. לטענתה, בשנת 2004 המבקש ואשתו לא עבדו והם נעצרו בדרך לשדה התעופה כאשר בכיסו, ועל כך אין מחלוקת, נמצא הכסף. עוד טענה ב"כ המשיבה, כי המבקש הפסיק לשלם את המשכנתא לפני מעצרו וזה לא הפריע לו לנסוע לחו"ל עם סכום של 6,000 $. ב"כ המשיבה מדגישה כי כב' השופטת שטמר קבעה שישנן ראיות לכאורה הקושרות את המבקש למעשים המיוחסים לו בכתב האישום אך המבקש שוחרר למעצר בית, כי המעורבות שלו הייתה פחותה מזו של ילדיו.

עוד טענה ב"כ המשיבה שעו"ד קיסרי, אשר ייצג את המבקש והנאשמים האחרים בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, הסכים לחלוט זמני של הכספים, והציע את כל הכסף כערבות לשחרור למעצר בית. ב"כ המשיבה הוסיפה וטענה, שמהאזנת סתר עולה שהמבקש ואישתו שקלו להעתיק את מקום מגוריהם לחו"ל ולשם כך רצו לנסוע לשם לבדוק את האפשרות להעברה.

בהתיחסה להסכמתה לשחרור הרכב טענה ב"כ המשיבה, שהרכב היה משועבד ולכן הוסכם לשחרר את הרכב ישירות למי שהיה זכאי לקבל אותו כתוצאה מהשעבוד שהוטל לפני מעצרו של המבקש. יחד עם זאת , הודיעה ב"כ המשיבה, שאם ב"כ המבקש ימציא בטוחה או ערבות בנקאית על הסכום שמבקשים לשחררו, לא תהיה לה התנגדות אך היא צריכה להבטיח את הכסף שהופקד כערבות במידה ותצטרך לחלט את הכסף.

6.       לפני שאדון בבקשה אפנה להלכה בעניין תפיסת רכושו של אדם. אין ספק שתפיסת הרכוש, גם אם נעשתה במסגרת הליך פלילי, פוגעת קשות בזכות הקניין. לגבי הצעד הדרסטי של חילוט רכוש, קבע כב' השופט חשין ב-רע"פ 1792/99, אלי גלי נ' משטרת ישראל, פ"ד       נג(3), 312, בע' 325-324:

" אכן, כשם שבית-המשפט לא יורה על מעצרו של אדם אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה, (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים), כן יהיה דינו של חפץ שנתפס ואשר המשטרה מבקשת להוסיף ולהחזיק בו. השאלה הנשאלת היא, אם יש "חלופת-מעצר" לנכס, חלופה שבאמצעותה ניתן להשיג את מטרת המעצר שלא על דרך החזקתו של הנכס בידי המשטרה. עושים אנו האנשה של החפץ - כמו לחפץ חיים וחירות ורצון משל עצמו - ואומרים אנו כי לא נעצור את החפץ - הטהרנים (פוריסטים) יאמרו: לא נשלול נכס מבעליו - אם נוכל למנוע את פגיעתו הרעה שלא על דרך של מעצר.... הגיונה של עילת-התפיסה יוסיף וישמש גם לעניין המשך ההחזקה בחפץ. כך נעמת את אינטרס הפרט עם אינטרס הכלל, ונשלול מנכס את חירותו רק במקום שטובת הכלל דורשת כן במפגיע ".

ב-בש"פ 6686/99, אליהו עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 464, בע' 471, 472, חזרה כב' השופטת שטרסברג-כהן על מה שקבעה בבש"פ 7715/97 חג'ג' ואח' נ. מ"י, פ"ד נב(ו) 14, בע' 17:

" פגיעה ברכושו של אדם על ידי נטילתו ממנו, על מנת להבטיח אפשרות חילוט בעתיד היא פגיעה ברכושו ובקניינו ולפיכך יש לנקוט בו רק כאמצעי אחרון ובהעדר אמצעים חלופיים להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכך יש לעשות על פי עיקריון המידתיות המקובל עלינו".

7.       ומן הכלל לענייננו: מהחלטתה של כב' השופטת שטמר עולה כי התיק העיקרי כנגד המבקש אינו מאופיין בדלות הראיות, אלא שכל מה שנקבע בהחלטה הוא, ש" עדיין לא הובהרה מידת מעורבותו של המבקש "בעסק".

המבקש טוען שיש להחזיר לו את הכספים שנתפסו, השייכים לו ואשר הוא חסך לעצמו מעבודתו וממענקים שניתנו לו בהיותו עולה חדש. השאלה הנשאלת בנסיבות העניין היא  האם ישנה, לכאורה, זיקה בין הכסף שנתפס לבין העבירות המיוחסות למבקש. 

          המשטרה תפסה את הכספים, ביום 27.5.04. בדו"ח הפעולה שנערך באותו יום נרשמו, בין היתר, הדברים הבאים: " ...ניגשתי... לניסל קרמר הודענו לו כי הוא עצור הצגתי בפניו צו מעצר... הודענו לו את סיבת מעצרו: חשד לסרסרות לזנות סחר בנשים הלבנת הון וחברות בארגון פשיעה... בחיפוש על גופו ובכליו  נתפסו המוצגים הבאים מוצג מס 1 6509 דולר...".

יוצא, אפוא, כי הכסף נתפס במסגרת חקירה פלילית של הלבנת הון, עסק של סרסרות בזנות וחברות בארגון פשיעה, והכסף מיועד לחילוט אם תוכח אשמתו של המבקש. 

המקור לסמכות התפיסה הזמנית, בענייננו, עד לחילוט, מצוי בהוראות חוק הלבנת הון. סמכות החילוט נקבעה בס' 21 לחוק, שכותרתו "חילוט רכוש בהליך פלילי" וסמכות התפיסה הזמנית בס' 26 שבו, המפנה לסמכויות החיפוש והתפיסה לפי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969. ס' 21 לחוק הלבנת הון, מקנה לבית המשפט הסמכות לחלט הרכוש או חלק ממנו שנעברה בו העבירה או שימש לביצוע העבירה וכן רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה.