החלטה בתיק בש 4971/08

1.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות כדלקמן: תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 379 + 382 (ב) (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), הדחה באיומים ובכח, עבירה לפי סעיף 245 (ב) לחוק, ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק. בכתב האישום נטען, כי המשיב והמתלוננת מוכרים בציבור כבני זוג. בתאריך 13.4.08, בהשפעת אלכוהול, חבט המשיב בעורפה של המתלוננת באגרופו וסטר לה.  המתלוננת נמלטה, המשיב רדף אחריה, אחז בפניה והטיח את ראשה בקיר כחמש פעמים. לאחר שהתיישבה על הספה, בעט בה ואמר כי יהרוג אותה אם תלך למשטרה.  בבקשה זו עותרת המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

2.         ב"כ המשיב טען לחולשת הראיות שלכאורה.  זו מתבטאת, לדעתו, בדו"ח פעולה של שוטר, שראה את המתלוננת זמן קצר לאחר האירוע. נכתב בו, כי המתלוננת זקוקה לטיפול רפואי, אך השוטר לא ציין סימנים חיצוניים על גופה המעידים על אלימות, מה גם שהמתלוננת לא פנתה לקבל טיפול.  ב"כ המשיב הוסיף וטען, כי גרסת המתלוננת לקויה מבחינת ההגיון הפנימי וכי קיימות סתירות בין הודעותיה במשטרה.   כמו כן טען, כי המשיב והמתלוננת המשיכו להתגורר תחת קורת גג אחת לאחר האירוע , כי המשיב עוכב לחקירה רק כחודש ימים לאחר מכן ואלה משליכים על מסוכנותו כלפיה.

3.         עיינתי בתיק החקירה. מסתבר כי המתלוננת מסרה במשטרה שלוש הודעות. בהודעה הראשונה מתאריך 14.4.08, שנגבתה מספר שעות לאחר האירוע, טענה המתלוננת כי היא והמשיב  נמצאים בקשר זה 4 שנים.  המשיב הגיע לביתה בשעה 22:00 כשהוא שתוי. בתגובה לדרישתה שיעזוב את הבית, החל להתווכח איתה, סטר לה, היכה בעורפה באגרופו. היא ניסתה להסתתר, הוא רדף אחריה, תפס אותה והטיח את ראשה בקיר כחמש פעמים.  לאחר שהתיישבה על הספה, בעט בה ברגלה ואיים עליה לבל תתלונן במשטרה. לדבריה חשה כאבים בראשה וברגלה וזקוקה לטיפול רפואי. כן הוסיפה, כי המשיב היכה אותה בעבר פעמים רבות אך לא הגישה תלונה.

בתאריך 17.4.08 התייצבה המתלוננת במשטרה וביקשה לבטל את התלונה,  בנימוק כי ברצונה לאפשר למשיב לחגוג את חג הפסח  עם משפחתו. היא השיבה בחיוב לשאלת החוקר האם הודעתה אמת.

המתלוננת מסרה במשטרה הודעה נוספת בתאריך 11.5.08. היא שבה ואישרה את נכונות הדברים בהודעתה הראשונה, דהיינו כי המשיב היה שיכור, התגלע ביניהם וויכוח, היא ספגה מכה מהקיר וכן אגרוף, סטירות ובעיטה.  היא הודתה, כי ביקשה ממנו לחזור להתגורר עימה משום שהיא אוהבת אותו ואינה יכולה לחיות בלעדיו. 

המשיב נחקר וקשר עצמו לאירוע. לדבריו, התנהל בינהם וויכוח, המתלוננת לא איפשרה לו לצאת מהבית, הוא משך אותה הצידה ואז ספגה מכה בראשה מהדלת.  המשיב הודה גם שהם קיללו זה את זו, שהוא נוהג לשתות משקאות אלכוהוליים ושהמתלוננת קונה לו כל יום שני בקבוקי בירה.

4.         לא מצאתי בסיס לטענת ב"כ המשיב לגבי סתירות שהתגלעו, כביכול, בין הודעותיה של המתלוננת במשטרה. בכלן עמדה על דעתה, כי המשיב נהג בה באלימות. יתרה מזו: גם בעת שביקשה לחזור בה מהתלונה הראשונה, שבה המתלוננת כי כל שנאמר בה - אמת. המתלוננת חזרה ופרטה בהודעה השלישית את עיקרי הדברים שנאמרו בתלונה הראשונה. אין זה סביר לדרוש ממנה כי תחזור מלה במלה על כל הפרטים שמסרה בהודעה הראשונה. יתרה מזאת,  גרסתה אומתה באימרת המשיב בנקודות מהותיות, דהיינו  האלימות הפיזית והמילולית והשפעת אלכוהול. בתיק החקירה קיימות, איפוא, ראיות לכאורה, המקימות את המבחן שנקבע בפסיקה, לגבי הסיכוי כי הנאשם יורשע בסיומו של יום בעבירות המיוחסות לו.

5.         באשר למסוכנות - זו נבחנת על פי שני מבחנים.  המבחן הראשון מתבטא במהות העבירות המיוחסות, עליהן עמדתי לעיל. המבחן השני  מתייחס לעברו הפלילי של נאשם, באשר הוא, המעיד עליו כי הוא עלול לחזור לסורו.  למשיב 22 הרשעות קודמות, רובן בעבירות אלימות ואיומים. מאז שנת 1998 הורשע המשיב  4  פעמים בעבירות אלימות במשפחה. באחרונה שבהן בתאריך 27.4.06 גזר עליו בית משפט השלום בבאר-שבע בצירוף תיקים בת.פ. 1373/06 מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים וכן מאסר מותנה בר הפעלה. צירוף התיקים כלל עבירות רבות, הפרת צו הגנה, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות ואיומים, שנעברו בתאריך 13.1.06. כמו כן הורשע בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, שנעברה כלפי רעייתו בחודש יוני 2004 בעת שהיה בגילופין ובמהלכה גרם לה חבלות. עוד הורשע  בעבירה שנעברה בחודש אוגוסט 2003, שכללה תקיפת שכנתו במקל של מטאטא. עיינתי בפרוטוקול הדיון בת.פ.1373/06 מתאריך 27.4.06. במהלך הטיעונים לעונש הודה הסניגור כי המשיב טופל במשך תקופה ארוכה במרכז לנפגעי אלכוהול, אך כוחו לא עמד לו והוא חזר לסורו.

6.         אינני סבור, כי חזרת המתלוננת מתלונתה הראשונה והמשך המגורים עם המשיב תחת קורת גג אחת, לאחר האירוע, מאיינים את מסוכנותו כלפיה. נהפוך הוא.  גישה סלחנית זו, שהיא נוקטת כלפיו, עלולה להניע אותו לשוב ולתקוף אותה ומעצימה את מסוכנותו.

מחומר החקירה ומהעבר הפלילי עולה החשש, כי המשיב  מכור לטיפה המרה ובהשפעתה הוא עובר עבירות אלימות כלפי בנות זוגו. בהתמכרות לאלכוהול טמון הסיכון כי יחזור לסורו. החשש גובר נוכח כשלון הטיפול בעבר וחזרה לדפוסי התנהגות אלימים חרף ריצוי עונש מאסר בפועל והשתת מאסר מותנה.

7.         הסניגור עתר לשחרר את המשיב בחלופת מעצר  בתנאי מעצר בית מלא לבית אחיו המתגורר בערד. כך, לדעתו, תושג המטרה של הרחקתו מהמתלוננת  ומבאר שבע. אין לאל ידי להעתר לבקשה זו.  אין די בערב אחראי ורציני. שחרור נאשם בערבות מותנה בראש ובראשונה באמון שבית המשפט מייחס לו.  בשלב זה, בהתחשב בחומרת העבירות שנעברו בהשפעת משקאות משכרים, ועל רקע העבר הפלילי הבעייתי, אין מקום להעתר לשחרור מבלי לערב את שירות המבחן.

למרות ששירות המבחן נוקט עיצומים, מסתבר כי הוא אמור לערוך תסקירי מעצר בכפוף לקבלת אישור מועדת חריגים. אני מורה בזאת לשירות המבחן לפנות לועדת חריגים ולהגיש תסקיר מעצר בו יתייחס גם לדינמיקה המאפיינת את בני הזוג, למסוכנות המשיב על רקע התמכרותו לאלכוהול ולחלופת המעצר .

נדחה לקבלת תסקיר מעצר לתאריך  24.6.08 בשעה  08:30.

המשיב יובא באמצעות שב"ס.

עותק מההחלטה יישלח לשירות המבחן.

ניתנה היום י"ז באייר, תשס"ח (22 במאי 2008) במעמד הצדדים.