החלטה בתיק בש 4970/08

1.         המשיב, יליד 30.11.1989, תושב אבו גוש, הועמד לדין פלילי בבית משפט זה (תיק ת.פ. 215/08),  אשר בו העובדות הנטענות הינם אלה:

א.        ביום 18.6.08 בשעה 02:30 הניח הנאשם מטען חבלה בחצר בית של שכן מהכפר הסמוך עין נקובא.

ב.         המטען היה מורכב מצינור מתכת בקוטר 1.5 צול, אשר מולא בחומר נפץ, ואליו הוצמדו שני בקבוקי זכוכית בנפח של 1 ליטר כל אחד מלאים בחומר דליק. לראש הצינור הוחדר פתיל הדלקה, ואל הפתיל הוצמדו שתי סיגריות.

ג.         בעת שהניח הנאשם את המטען, הוא הדליק את הסיגריות ונמלט מהמקום.

2.         העבירה המיוחסת לנאשם הינה חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"החוק"), שעונשה המירבי הוא 20 שנות מאסר.

3.         המדינה מבקשת לעצור את הנאשם עד תום ההליכים (הוא עצור החל מיום 22.7.08).

4.         הבקשה הוגשה בעת הפגרה, וכב' השופטת חנה בן עמי, הורתה על הגשת תסקיר.

5.         התסקיר הוגש והצדדים חלוקים ביחס למשמעותו.

6.         ב"כ המדינה סבור כי אין בתסקיר חוות דעת והמלצה ברורה לשיחרור. נהפוך הוא. עו"ד שביט סבור כי הדגשים בתסקיר הינם ביחס לסיכון של הנאשם, והאמור בשורה האחרונה בדבר מעצר בפיקוח אלקטרוני והשגחת ההורים, מותנה בכך שרק אם "במידה וכב' בית המשפט יחליט על שחרורו ממעצר".

7.         מאידך גיסא, ב"כ הנאשם, עו"ד פרחאת, סבור כי הנוסח הוא ברור והוא ממליץ על חלופת המעצר בבית ההורים. יתרה מזאת, עו"ד פרחאת מוצא בתסקיר תימוכין לגישתו זו.

8.         ב"כ המדינה, עו"ד שביט, סבור כי אין מקום למעצר בית כאשר מדובר בעבירה כה חמורה ומסוכנת, ולעניין זה הזכיר גם את עברו הפלילי של הנאשם.

9.         עמדת עו"ד פרחאת היא כי העבר הפלילי כולל דיון אחד בבית משפט לנוער שהסתיים ללא הרשעה, וכן מספר תיקים תלויים ועומדים שבהם הדיון לא הסתיים.

10.       עו"ד פרחאת גם הגיש מספר פסקי דין מהם עולה שאף בעבירה מסוג חבלה בכוונה מחמירה, יש מקום לשקול חלופת מעצר.

11.       לפני שאביע את עמדתי אזכיר כי לא הייתה מחלוקת על כך שיש ראיות לכאורה. הדבר נובע מכך שליד מטען החבלה נמצאה סיגריה שעל פי ממצאי ד.נ.א. היא של הנאשם. בעניין זה, ראוי לציין כי יש מרחק של מספר קילומטרים בין ביתו של הנאשם לבין מקום הימצא מטען החבלה, ואין לנאשם כל הסבר כיצד הגיע הסיגריה שיש בד.נ.א שלו לתוך חצר פרטית של אדם. מצד שני, אין לשכוח, כי גם למשטרה אין הסבר מהו המניע להנחת מטען החבלה.

12.       כמו כן, אין חולק כי לא מדובר בעבירות בטחוניות אלא בעבירות פליליות.

13.       לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי במקרה שלפנינו יש להותיר את המשיב במעצר עד תום ההליכים.

14.       סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, קובע כי כאשר נאשם מואשם ב" עבירה שנעשתה ... תוך שימוש בנשק קר או חם" כי אז, "חזקה כי מתקיימת העילה האמורה בסעיף קטן ב" . במילים אחרות, עבירת הנחת מטען חבלה יוצרת חזקה של מעצר עד תום ההליכים, והדבר ברור שכן מדובר בחשש "שהנאשם יסכן בטחונו של אדם או בטחון הציבור", שהוא האמור בסעיף קטן ב.

15.       עו"ד פרחאת  טוען כי תסקיר המבחן מסיק את מסוכנותו של הנאשם מכך שלא הודעה בביצוע העבירה.  אינני רואה כך את פרשנות התסקיר.

            התסקיר מדגיש כי מדובר בבחור בעל רמת אינטלגנציה בינונית נמוכה, אשר סובל מערך עצמי ירוד וקשיים בחישוב השלכות צעדיו לעתיד. קצינת המבחן, הגב' הודא אבו סואי, מציינת כי התרשמה שהנאשם נוטה להתנהג באופן אימפולסיבי במצבי לחץ ומצוקה נפשית. יש הסבר היסטורי או ניסיון להסבר היסטורי להתנהגות זו בעבור של הנאשם, אך בהעדר תיעוד לדבר איננו ברור. על כל פנים, גם בסיכום נאמר כי מדובר בבחור צעיר, מבולבל וחרד בשל מעצרו וכי הוא בעל דימוי עצמי ירוד, חשיבתו קונקרטית ודלה, והעיקר לגבי העתיד הוא כי קצינת המבחן מתרשמת מטשטוש וקשיים בלקיחת אחריות לבעייתיות כלשהי בהתנהגותו,  ומוסיפה לגבי העתיד, כי "בעיתות לחץ ומצוקה נוטה להתנהג באופן אימפולסיבי".