החלטה בתיק בש 4955/05

1.         המדינה מבקשת לעצור את המשיבים עד תום ההליכים. כתב האישום מייחס למשיבים ביצועה של עבירת ניסיון שוד, לפי סעיף 403 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק). למשיב 3 מיוחסת גם עבירת החזקת סכין, לפי סעיף 186 לחוק.

2.         לפי כתב האישום, ניסו המשיבים, בהיותם בחבורה, לגנוב דבר, ובשעת מעשה ביצעו באדם מעשה אלימות כדי להשיג את הדבר הנגנב ולמנוע את התנגדותו. להלן העובדות הנטענות בכתב האישום:

ביום 8.9.05 יצר סוכן משטרתי (להלן: הסוכן) קשר טלפוני עם משיב 1, וסיכם עמו על עסקת סמים בה ימכור משיב 1 לסוכן 200 כדורי אקסטזי. לאחר מספר שיחות, סיכמו השניים להיפגש ביום 11.9.05 בשעה 15:00, בסמוך לשער החדש בעיר העתיקה בירושלים. ביום המיועד לפגישה, בשעה 14:00 לערך פגש משיב 1 באזור שער שכם במשיבים 2 ו-3, וביקש מהם להצטרף אליו. כמו כן, ביקש ממשיב 3 להביא עמו סכין, אותה נשא משיב 3. לאחר מכן, בסמוך לשעה 15:30 ליד השער החדש, נפגשו המשיבים עם הסוכן. בתחילה, נערכה הפגישה ברכב בו הגיע הסוכן, כאשר משיב 1 ישב לידו והחל לשוחח עמו על העסקה. לאחר שהתעורר חשד אצל המשיבים כי ברכב מותקן מכשיר האזנה, ביקשו הם מהסוכן לצאת מהרכב, והארבעה המשיכו לשוחח מחוץ לרכב. במהלך השיחה אמר משיב 2 לחבריו כי הוא חושד בסוכן, ולסוכן אמר שבכוונתו לערוך עליו חיפוש מפני מכשיר הקלטה. הסוכן סרב לחיפוש, ומשכך, התנפלו עליו שלושת המשיבים והחלו להכותו, תוך שהמשיב 2 מאיים על הסוכן כי "יחורר אותו בישבן" אם יתנגד לחיפוש. שניים מהמשיבים אחזו בכוח בידי הסוכן וריתקו אותו כדי שלא יוכל להתנגד, בעוד השלישי החל לחפש בכיסיו של הסוכן. הסוכן ניסה להשתחרר מאחיזת המשיבים, ובתגובה נשך אחד מהם את ידו, ואחר דקרו במרפק יד ימינו. המשיבים הפילו את הסוכן לרצפה, והמשיכו להכותו באכזריות במכות אגרוף, סטירות ובעיטות, תוך שהם ממשיכים לערוך בכוח חיפוש אלים על גופו ובגדיו. המשיבים נטלו מהסוכן שני מכשירי טלפון סלולאריים, והמשיכו לחפש אחר רכוש נוסף בכיסיו, תוך שהמשיב 3 סותם בידו את פיו של הסוכן, שניסה לזעוק לעזרה.

למקום הגיעו שני שוטרים שהוצבו במקום לאבטח את הסוכן. השוטרים קראו למשיבים לחדול מלהכות את הסוכן, אך הללו המשיכו בתקיפה, עד שאחד השוטרים ירה לאוויר באקדחו. כשהבחינו המשיבים בשוטרים, זרקו את שני מכשירי הטלפון שלקחו מהסוכן לשיחים סמוכים, ומשיב 3 ניסה להחביא את הסכין שהחזיק במכנסיו. כתוצאה ממעשי המשיבים, נחבל הסוכן בפניו, חזהו וידיו.

3.         באת כוח המבקשת פירטה מהו חומר הראיות עליו היא מסתמכת בבקשתה, ועיקרו - הודעותיו של הסוכן, הודעות השוטרים אשר תצפתו על האירוע, וכן הודעות המשיבים עצמם. היא טענה, כי למרות ששלושת המשיבים רצו לבדוק האם מדובר בסוכן והאם יש עליו הקלטה, אין זה שולל את אלמנט הגניבה שהיה במעשה. זאת, לנוכח העובדה שבהודעתו, הכחיש משיב 1 כי לקח את מכשירי הטלפון הסלולאריים ואמר שרצה להוציא מן הסוכן כספים במרמה, וכן לנוכח הסתירות בין הודעות המשיבים, אשר מצביעות, לשיטתה, על ניסיון להכחיש את אלמנט הגניבה.

באשר לעילת מעצר, טענה הפרקליטה כי העבירה בה מואשמים המשיבים מקימה חזקת מסוכנות, הן בשל האכזריות והן בשל הסכין בה השתמשו. לדבריה, הללו מהווים סכנה לשלום הציבור ולסוכן עצמו, ואין מקום לחלופת מעצר. היא ביקשה להפנות לעברם הפלילי של המשיבים: למשיב 1 חמש הרשעות קודמות, בעבירות רכוש, סמים ואלימות, ובהן גם עבירת שוד מזוין אשר בוצעה בקרבת מקום לזו הנטענת בכתב האישום הנוכחי; למשיב 2 - תשע הרשעות קודמות, ובהן שוד מזוין, רכוש, אלימות, בריחה ממשמורת, הצתה, שיבוש מהלכי משפט, כאשר הלה הנו אסיר ברישיון שעומד נגדו עונש מאסר בר הפעלה; ולמשיב 3 הרשעה בגין סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. הפרקליטה טענה כי למרות שהעבר הפלילי של משיב 3 פחות חמור, הרי שהוא נשא סכין והתנגד למעצר בצורה אלימה.

4.         בא כוח המשיב 1 טוען שכלל לא מדובר בתיק של שוד, וכי המבקשת העצימה את התיק, כלשונו, מאחר והמבצע המשטרתי נכשל, והיות שלא נמצא כל סם ברשות מי מהמשיבים. לטענת הסנגור, אין בתיק כל ראייה לגבי גניבה, וכל שהמשיבים ביקשו היה לערוך חיפוש על גופו של הסוכן, ולבדוק האם הוא מקליט אותם. התנגדותו אימתה את חשדם, ומכאן האירוע התפתח בצורה אלימה. הוא העלה תהייה, מדוע המשיבים לא נטלו את ה-500 ש"ח אשר היו בכיסיו של הסוכן אשר היו אמורים לשמש לקניית דוגמית הסם? הרי הללו חיפשו בצורה יסודית על גופו של הסוכן. לשיטתו, מכשיר טלפון סלולארי בהחלט מעורר חשד להקלטה, ולכן סביר יותר לומר שהמכשיר האמור עורר את חשד המשיבים להקלטה, מאשר שהללו רצו לגנבו. גם הסוכן אומר במפורש בהודעותיו שאינו יודע אם הם רצו לגנוב ממנו. לסיכום דבריו, טען הסנגור כי יש בתיק ראיות לכאורה לעבירת תקיפה, אך לא לניסיון שוד, ובנוסף, כי לאור העובדה שאין בתיק תעודה רפואית אשר יכולה להעיד על טיב החבלה שנגרמה לסוכן, הרי שלכל היותר, ענייננו בעבירת תקיפה סתם. באשר למסוכנות - אין כל חשש לשלומו של הסוכן, שכן זהותו חסויה, ובדומה גם אין כל חשש לשלום הציבור, שהרי התנהגות המשיבים נבעה מהתנהגותו של הסוכן שהגביר את החשד ואת העוינות כלפיו. לדידו, אם כתב האישום היה משקף את העובדות לאשורן, כפי שעולה מחומר הראיות, הרי שכלל לא היתה מוגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים. מכל מקום, טען לגבי המשיב 1 כי יש לשחררו, ולו בתנאים מגבילים לחלופת מעצר, הכוללת מעצר בית לתקופה מצומצמת וערבות צד ג'.  

            בא כוח המשיב 2 הצטרף לטענות חברו, והוסיף לזכות מרשו כי מי שנטל את מכשירי הטלפון היו המשיבים 1 ו-3. הוא טען, כי המשיב 2 הנו תושב ירושלים, עובד, ונמצא תחת פיקוח קצינת מבחן.           גם בא כוח המשיב 3 הצטרף לטיעונים האמורים. הוא הוסיף, כי המשיב 3 הנו תושב ירושלים ועובד. אשר לחלופת מעצר, לדידו ערבות עצמית וערבות צד ג' הנן הולמות בנסיבות העניין. הוא הדגיש כי לשיטתו, אין מקום למעצר בית, אך במידה ובית המשפט יורה על מעצר בית, הרי שזה צריך להיות חלקי ביותר, על מנת לאפשר למשיב 3 לצאת לעבודה ולעזור בפרנסת משפחתו. 

דיון

5.         ראשית נבחן את התשתית הראייתית הלכאורית העומדת כנגד המשיבים. אין חולק כי השלושה נפגשו עם הסוכן בסמוך לשער החדש כנטען בכתב האישום, וכי הללו תקפוהו. דא עקא, המשיבים מכחישים כי נתכוונו לשדוד את הסוכן. לטענתם, הם ביקשו לחפש עליו מכשירי ציטוט והקלטה לאחר שעורר את חשדם.

            א. הודעות הסוכן:

בהודעתו הראשונה מיום 11.9.05 שעה 17:31, סיפר הסוכן כי לפי הנחיות מפעילו, יצר קשר עם בחור אשר הזדהה בשם "מוסא" על מנת לרכוש סמים והוא הפנה אותו לשותפו "יוסף", ולבסוף, קבעו הללו פגישה לביצוע העסקה ( גיליון 2, ש' 21-22). ביום 11.9.05 נטל הסוכן ממפעילו סכום של 500 ש"ח על מנת לרכוש דוגמית של הסמים, והלך למקום המפגש עם אותו "יוסף", סמוך ל"שער החדש". למקום הגיעו שלושה בחורים, שעלו לרכבו. "יוסף" ישב במושב הסמוך אליו (הסוכן זיהה אותו כמשיב 1 בתמונה א.ב.ד.2; שם, ש' 31-32). משיב 1 הציג את השניים האחרים ואמר לסוכן שהם ביחד ואין מה לדאוג. בשלב מסוים, ולאחר שהמשיבים חשדו שהוא מחזיק במכשיר הקלטה, ביקש המשיב 1 ששלושתם יצאו מהרכב. בהמשך, אמר הסוכן למשיב 2 (זיהה אותו בתמונה א.ב.ד.3; שם, ש' 36-37) כי הוא מעוניין בכדורי אקסטזי כפי שסיכמו בטלפון, וביקש ממנו דוגמית. או אז, אמר לו המשיב 2 כי "לפני שהוא מראה לי את הדוגמא אז הוא חייב לעשות עלי חיפוש. ואמר לי אולי יש עליך הקלטה?" ( שם, ש' 42-43). בתגובה אמר הסוכן: "[ש]אני לא מניאק ואני לא ייתן לו לעשות עלי חיפוש אמרתי לו בוא נלחץ ידיים ונישאר חברים" ( שם, ש' 44-45). בהמשך:

"... התערב בשיחה [המשיב 1] ... והוא אמר אני בולשת כלומר משטרה ואני רוצה לעשות עליך חיפוש. אני אמרתי לו שאני לא אתן לו לעשות עלי חיפוש ואז [המשיב 2] הושיט את היד לעבר הכיס שלי בצד שמאל וניסה לבדוק אם יש עלי הקלטה בכוח, ואז [המשיב 2] אמר ל[משיב 1] ולעוד בחור שהיה איתם [לפי הערת החוקר הסוכן הצביע על תמונתו של משיב 3] ... שייתן לי דקירה בתחת (בישבן), ושישכיבו אותי על הרצפה. היה ויכוח ואז המשיב 2 נתן לי מכה בחזה ודחף אותי ובאותו זמן תפסו אותי מהידיים [משיב 1] ו[משיב 3], והתחילו לחפש עלי ולהכות אותי ברגליים שלהם ובידיים שלהם אני התחלתי לצעוק ואחד הבחורים שם עלי יד על הפה שאני לא אצעק ושלא יישמעו את הצעקות שלי. לקחו לי את שתי הפלאפונים שלי ממני והמשיכו לחפש עלי אני לא יודע מה הם חיפשו עלי , יכול להיות שהם חשדו בי ורצו לבדוק אם יש עלי הקלטה או שייתכן והם רצו לבצע עלי שוד ולגנוב ממני כסף שאמור היה להיות לי כי אנחנו סיכמנו שאני אקנה 200 'כדור' ... אני רוצה לציין כי במהלך השיחה שהיתה לנו ותוך כדי הויכוח אם נסגור עסקאות או מחיר אז אני אעשה את העסקאות ברמאללה ולא בירושלים, ואז הם אמרו שרוצים לעשות עלי חיפוש ואני חשדתי בהם שהם בעצם רוצים לשדוד אותי ולא למכור לי סמים" ( גיליון 2, ש' 46 - גיליון 3, ש' 61).          

הסוכן סיפר כי כתוצאה מהמכות הוא נפצע בפניו, בזרוע ובכתף ( גיליון 3, ש' 62). בנוסף, אמר כי בזמן שהמשיבים חיפשו עליו, הוא החל לצעוק והגיעה משטרה. המשיבים זרקו את מכשירי הטלפון לכיוון השיחים, "וזרקו עוד דברים אני לא הספקתי לראות. ואז באו משטרה ועצרו את השלושה והיה ירי באוויר על מנת שיפסיקו להכות אותי" ( שם, ש' 65-67).   

לבסוף, ציין הסוכן, כי היה ברשותו סכום בסך 500 ש"ח, בו ניתן לקנות כ-10 כדורים, אבל מאחר ואמר למשיבים כי ברצונו לקנות 200 כדורים, הרי שהללו חשבו שיש לו כסף עבור כמות כזו, כ-6000-8000 ש"ח לערך ( שם, ש' 77-78).

בהודעתו השנייה מיום 13.9.05 שעה 14:31, נתבקש הסוכן להוסיף פרטים באשר לאירוע. הוא סיפר שכאשר יצא עם המשיבים מהרכב, נשאל לשמו, וכשענה, אמר לו המשיב 2 שהוא חושב שאין זה שמו האמיתי ( גיליון 2, ש' 46-47). לאחר מכן המשיכו לדבר על הסמים ומחירם, ולאחר שהסוכן ביקש דוגמית סם, אמר לו משיב 2 שהוא יתן לו שני כדורים לדוגמא בתנאי שקודם יעשה עליו חיפוש לוודא שאין עליו הקלטה ( שם, ש' 53). הסוכן חזר על כך שמשיב 2 אמר לשניים האחרים  לדקור אותו בישבן ( גיליון 3, ש' 62), וכי "[ו]תעשו חיפוש כמו שצריך, תחפשו עליו את ההקלטה" ( שם, ש' 63). לאחר מכן המשיב 1 "[ו]הכניס את היד השמאלית שלו לכיוון המכנס שלי, מעל החולצה שלי מאחורי הגב, תוך שהוא נוגע בי עם גב היד שלו עד שהגיע לכיס השמאלי של המכנסיים שם היה הפלאפון ולקח אותו" ( שם, ש' 65-67). בנוסף, באותו הזמן, גם משיב 2 החל לחפש אחר מכשיר הקלטה על גוף הסוכן, בכיס השמאלי הקדמי שלו, ולא מצא דבר, ועבר לכיס הקדמי הימני, אך הסוכן התנגד והלך אחורנית ( שם, ש' 68-70). הוא תפס את ידו של משיב 2 שהיתה בכיס מכנסיו האחורי, מכיוון שפחד שידקור אותו, ואז משיב 3 תפס את ידו השמאלית ונשכה ( שם, ש' 70-73; וראו: מוצג ל"ד - תמונת ידו של הסוכן עם כתם של שטף דם, אשר נגרם, לטענתו, כתוצאה מן הנשיכה). בהמשך הוא שוב מתאר כיצד השלושה תקפוהו והפילוהו על הרצפה. אלא שהפעם, הוא מספר גם שבעודו מוטל על הרצפה והשלושה יושבים עליו:

"[המשיב 2] ישב עלי וניסה לקחת את הפלאפון השני שלי בצבע כסף שהיה תלוי לי על החגורה, [המשיב 1] תופס לי את היד ואני אומר להם תעזבו אותי זה הפלאפון שלי... ואני הזזתי את הרגל הימנית שלי כדי שלא יקח לי [המשיב 2] ... את הכסף שהיה בכיס הימני הקדמי שלי , היה לי בכיס כסף בשביל 200 כדור אמרתי להם תבוא ריק אבל לי בכיס הימני הקדמי היה כסף, היה לי חמש מאות שקל לקנות דוגמה..." ( שם, ש' 78-83).   

לבסוף אמר הסוכן, שהמשיבים 1 ו-3 לקחו לו את מכשירי הטלפון והחזיקו אותם אצלם, והמשיכו לחפש בכיסים. הוא הבין "שהם מחפשים את הכסף כי לא היה עלי עוד משהו בולט" ( גיליון 4, ש' 95-96). כמו כן, המשיב 2 "חיפש בכיס הימני והרגיש שאין לי שם פלאפון רק כסף ואני עשיתי הכל שלא יגעו לי בכסף" ( שם, ש' 96-97).

            ב. השוטרים המתצפתים: