החלטה בתיק בש 4784/05

בקשה למימוש ערבות קיימת לצורך הורדת החילוט לגבי רכב מסוג BMW מ.ר. 16-363-50 (להלן: "הרכב"). כנגד שלמה פיליפוביץ (להלן: "פיליפוביץ") תלוי ועומד בבית-המשפט כתב אישום המייחס לו, בין היתר, ביצוע עבירות בניגוד לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000. בהתאם לסעיפים 21(א) ו- 21(ו) לחוק, הורה בית-המשפט על חילוט זמני של נכסי פיליפוביץ, הכולל בין היתר את הרכב הנ"ל הרשום על שם אביבה פוליץ (להלן: "המבקשת"), אימו של פיליפוביץ. מכאן החלה מסכת של בקשות לשחרור חלק מהנכסים הכלולים בצו החילוט הזמני וביניהן בקשות הנוגעות לרכב נשוא הבקשה.

ביום 29.2.04 פנתה המבקשת לבית-המשפט בבקשה לעיון חוזר לשחרור הרכב (בש 6235/04). בבסיס בקשה זו עמדה החלטת בית-המשפט מיום 4.1.04 בה אושר שחרור הרכב בכפוף לשעבוד הביטוח המקיף שלו לטובת המדינה, ערבות עצמית וערבות צד ג' והשארת העיקול לטובת המדינה. המבקשת טענה כי כל ההוראות קוימו: נעשה ביטוח מקיף, נערך שעבוד הביטוח המקיף לטובת המדינה, נחתמה ערבות עצמית וערבות צד ג'. בנה של המבקשת המציא תלושי משכורת שבעקבותם ב"כ המדינה התנגדה לשחרור הרכב, בטענה שמשכורתו נמוכה. על כן עתרה המבקשת לבית-המשפט בבקשה כי יורה לשחרר את הרכב תוך שימוש בסכום של 26,000 ש"ח מתוך כספי הערבויות הנמצאים בידי המדינה בעניין שחרורו ממעצר של פיליפוביץ. ביום 2.3.04 אישר בית-המשפט את בקשת המבקשת, על יסוד הסכמת הצדדים, לפיה ישוחרר הרכב תוך קיום התנאים הנקובים בבקשה, היינו, עשיית ביטוח מקיף לרכב, שעבודו לטובת המדינה, חתימה על ערבות עצמית וערבות צד ג', השארת העיקול לטובת המדינה ושימוש בסכום של 26,000 ש"ח מתוך כספי הערבויות.

ביום 21.7.04 הגישה המבקשת בקשה למכירת רכבים ובקשה לדיון מוקדם בשאלת הבעלות ברכבים (בש 6720/04). בבקשתה זו ביקשה המבקשת להורות על מכירת הרכב והעמדת הכספים בקופת בית-המשפט לאחר סילוק חוב אשר היה קיים לבנק הפועלים ואשר בגינו שועבד הרכב. ביום 28.7.04 ניתנה החלטה על-ידי כב' השופט שפירא, לפיה הרכב יוצע למכירה בשוק החופשי והתמורה שתתקבל ממכירת הרכב, בניכוי השעבודים, תופקד בקופת בית-המשפט מיד לאחר ביצוע המכר. המבקשת ופיליפוביץ (ומבקש נוסף בשם אלדד פוליץ) היו רשאים להמציא הערכת שמאי רכב לגבי שווי הרכב. השאיפה היתה כי הרכב יימכר על-פי מחיר מחירון, בהפחתה של 10%, ואם לא יהא ניתן למכור במחיר זה או במחיר שהשמאי קבע, ותהיה התנגדות של המדינה למחיר המוצע - יובא הענין להכרעת בית-המשפט. באשר לבעלות נקבע כי החלטה בעניין תוכרע על-ידי השופט ששמע את הראיות בעניין זה (כב' השופט רביד), לבקשת המבקשים.

ביום 17.10.04 הגישה המבקשת בקשה לאישור מגרש מכוניות (בש 6975/04) בה נתבקש בית-המשפט להורות על העברת המכוניות למגרש המכוניות "שיקגו", היות ולא ניתן היה להשיג את האישורים שנתבקשו על-ידי הפרקליטות לגבי המגרש האמור. ביום 8.11.04 הגיעו הצדדים להסכמה בעניין זהות מגרש המכוניות, בכפוף לתצהיר שיוגש לב"כ המדינה מטעם בעל המגרש ובו יאשר כי הוא מקבל את המכונית לידיו, בהתאם להחלטת כב' השופט שפירא מיום 28.7.04. כן נקבע כי אישור מכירת המכוניות על-ידי המדינה כפופה להגשת תצהירים נוספים על-ידי רוכש הרכב ופיליפוביץ, על תנאי העסקה. בית-המשפט נתן להסכמה זו תוקף של החלטה.

במסגרת בש 6720/04 הוגשה ביום 2.2.05 בקשה לרכישת הרכב בה נתבקש בית-המשפט לאשר רכישה עצמית של הרכב על-ידי המבקשת. בבקשה צוין, כי המשיבה הסכימה למכירת הרכב לצד ג' בסך 80,000 ש"ח מהם יקוזזו 44,000 ש"ח לטובת בנק הפועלים אשר לו משועבד הרכב. הסכמת המשיבה ניתנה על יסוד חוות-דעת שמאי מאוקטובר 2004, לפיה זהו שווי הרכב לאור מצבו. לטענת המבקשת, הצעת צד ג' לרכישה בסך 80,000 ש"ח ניתנה בחודש אוקטובר, אולם כיוון שחלפו שלושה חודשים, המציע חזר בו מהצעתו והעמיד את הצעתו החדשה על 70,000 ש"ח בקיזוז השעבוד לטובת בנק הפועלים. אשר לכן, ולאור השעבוד הקיים לטובת בנק הפועלים, הציעה המבקשת לפדות את הרכב בסך של 36,000 ש"ח. המשיבה התנגדה לבקשה היות ולטענתה חוות-דעת מטעם שמאי המבקשת נמוכה ב"כ- 45,000 ש"ח ממחיר המחירון של הרכב. על כן ביקשה המשיבה להעמיד חוות-דעת של שמאי מטעמה ובכפוף להערכת השווי על-פיו תסכים המשיבה לפדיון הרכב על-ידי המבקשת. בית-המשפט בהחלטתו מיום 21.2.05 קבע, כי יש להניח שמאוקטובר 2004 ערך הרכב ירד, וכי התחלת מסע של הערכה מחדש וניסיון נוסף למוכרו בשוק החופשי יגרום נזק נוסף. לפיכך, אישר בית-המשפט את הרכישה על-ידי המבקשת ובתנאי שהסכום יופקד בתוך 7 ימים ממועד ההחלטה.

מכאן הבקשה שלפנינו, אשר הוגשה ביום 12.7.05, בה מבקשת המבקשת להורות על שימוש בערבות הקיימת בתיק להסרת החילוט לשחרור הרכב. לאור החלטת בית-המשפט מיום 21.2.05, פנתה המבקשת לבנק וביקשה הלוואה לצורך מימון 36,000 ש"ח, ואולם הבנק סירב. לטענת המבקשת, שווי הרכב היום נמוך אף מ- 70,000 ש"ח, ובינתיים נפתח תיק הוצל"פ למימושו כאשר גובה החוב בתיק עומד על כ- 50,000 ש"ח. במצב דברים שכזה, שווי הרכב בפועל לאחר ניכוי השעבודים עומד על כ- 20,000 ש"ח.

לאור האמור, הרי שבמדידת הנזק ברור שלמבקשת נוצר נזק חמור כתוצאה מהחילוט הזמני, כאשר לא ברור כי בסופו של ההליך יחולט הרכב. שוויו של הרכב כיום הולך ופוחת עקב היותו מושבת במוסך. עלויות האחסנה הולכות וגדלות ומנגד גובה השעבוד על הרכב הולך וגדל. המבקשת היא אישה חולה ומבוגרת ומצבה כיום התדרדר והיא מעוניינת למכור את הרכב ולהשתמש בכסף לתשלום החוב לבנק ובמידה ויישאר, גם להוצאותיה הרפואיות. לפיכך עותרת המבקשת לשחרר את הרכב הנדון תוך שימוש בערבות הקיימת בסך 26,000 ש"ח מתוך כספי הערבויות הנמצאים בידי המדינה בענין שחרורו למעצר בית של פיליפוביץ.

לטענת המשיבה, הפקדה של פיליפוביץ להבטחת מעצר הבית שלו והתייצבותו למשפט אינה יכולה לשמש, במקביל, בטוחה אמיתית לחילוט רכוש לפי החוק, שכן במידה ויפר פיליפוביץ את מעצר הבית או יימלט מאימת הדין, שאז יחולט הכסף בשל כך, ולא ייוותר כסף להבטיח כי צו לחילוט רכוש לפי החוק יהא בר שימוש.

זאת ועוד, החלטת בית-המשפט מיום 2.3.04, לפיה הסכום של 26,000 ש"ח שהופקד במסגרת תנאי שחרור ממעצר של פיליפוביץ יחול גם על הרכב, הוא אחד משורה ארוכה של תנאים שנקבעו לשחרור הרכב. התנאים הנוספים שנקבעו לשחרור הרכב הם שעבוד פוליסת ביטוח המקיף של הרכב לטובת המדינה, רישום עיקול על הרכב ברשם המשכונות ובמשרד הרישוי, העמדת ערבות וערבות צד ג' על סך של 130,000 ש"ח והתחייבות המבקשת כי השימוש ברכב יהיה רק למענה ולמען בני משפחתה. יתירה מכך, המשיבה מבקשת לשמור על זכותה, לבקש לחלט את כספי ההפקדה של פיליפוביץ בסופו של ההליך, במידה ויורשע, בנוסף לכל רכוש אחר שלו, לרבות הרכב נשוא בקשה זו.

המבקשת הגישה תשובתה לתגובת המשיבה בה טענה כי היא מוכנה לחתום על ערבות נוספת על סך 26,000 ש"ח נוספים אלו. מעבר לכך, באשר לשאר התנאים אותם דורשת המשיבה, טוענת המבקשת כי אלה אינם רלוונטיים עוד, היות ושווי הרכב פחת.

בקשה זו איננה בקשתה הראשונה של המבקשת להסרת החילוט הזמני על הרכב. בבקשות קודמות שהוגשו, נידונו אפשרויות רבות אותן העלתה המבקשת להסרת החילוט הזמני תוך הבטחת אפשרות החילוט בעתיד, והמותבים השונים שדנו בבקשות שמו לנגד עיניהם את האינטרס של המבקשת לשימוש ברכב. אלא, שעיון בבקשות המבקשת מלמד על ניסיונות למנוע, ככל שניתן, את אפשרות חילוט הרכוש. כך, בכל פעם שבית-המשפט נענה לבקשתה להסרת החילוט, פונה היא בבקשה חדשה ובה מנסה את מזלה בהצעת תנאים אחרים, קלים יותר. היענות לבקשת המבקשת משמעה פגיעה בערבות שנועדה להבטיח את מעצר הבית של פיליפוביץ ומנגד פגיעה באפשרות החילוט. שימוש בערבות לאחד מן המטרות אותן הוא נועד להבטיח, מאיין את האפשרות להשתמש בו למטרה האחרת. ובאין בטוחה אחרת, נמצאנו מרוקנים את מטרת החוק מכל תוכן. בית-המשפט, בהחלטתו מיום 2.3.04, נאות לבקשת המבקשת לעשות שימוש בערבות זו, תוך מתן בטחונות נוספים, והכל כפי שצויין לעיל. אלא שבכוונת המבקשת להסתמך על ההחלטה מיום 2.3.04 מחד, ומאידך, לקבוע כי שאר התנאים כבר אינם רלוונטיים. אין בידי לקבל זאת.

בתי המשפט דנו לא פעם בצורך לאזן בין שמירת היכולת לחילוט הרכוש בעבירות לפי החוק לאיסור הלבנת הון או לחילופין בעבירות לפי פקודת הסמים, לבין שמירת האינטרס של בעל הרכוש לשימוש ברכוש, עד למתן הכרעה בענין. בבש"פ 6159/01 יונס אבו עמר נ' מדינת ישראל,  תק-על 2001 (3) 59, עמ' 65, דנה כב' השופטת נאור בשאלת האיזון הנכון במקרים מעין אלו ושם היא ערכה סקירה של מקרים דומים. בבש"פ 3159/00 אסנת רבין נ' מדינת ישראל, תק- על 2000(2), 1118, הורתה כב' השופטת פרוקצ'יה על שחרורו של רכב לידי בעליו הרשום בתנאים הבאים: רישום עיקול לטובת המדינה במשרד הרישוי; הוצאת פוליסת ביטוח מקיף לרכב שתשועבד לטובת המדינה; התחייבויות שלא להעביר את הרכב לצד ג' וערבויות שונות. תנאים דומים נקבעו בהחלטות אחרות: החלטתו של כב' השופט ריבלין בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בב"ש 6/94 מדינת ישראל נ' אבו גרון, פ"מ תשנ"ד (3) 419; החלטת כב' השופטת שידלובסקי-אור בבית-המשפט המחוזי בירושלים בב"ש (ירושלים) 1131/99 מדינת ישראל נ' אמיר סעדה ו-3 אח', תק-מח 2000(1) 1110; החלטת כב' השופטת אבידע בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בב"ש (באר-שבע) 21992/00 ביטון חיים נ' מדינת ישראל, תק-מח 2000(4) 53. לתוצאה דומה הגיעה גם כב' השופטת נאור בפסק דין יונס הנ"ל.

כך נקבע גם בב"ש (באר-שבע) 22113/02 מדינת ישראל נ' דניאל כהן, תק-מח 2002(3) 7062, עמ' 7071 שם צויין כי: "ביחס לתפיסת רכבים, נראה לי שבנסיבות הענין ניתן להשיג את מטרת החילוט באמצעים פחות דרסטיים בדרך של רישום עיקול, שעבוד פוליסה מקיפה על מלוא השווי של הרכב, או הוצאת פוליסת לטובת המדינה, ערבות עצמית וצד ג' על מלוא השווי של הרכב, התחייבות המשיב ו/או הטוען לזכות מביצוע כל העברה פיזית או פעולה משפטית ברכב, וערבות בנקאית בשיעור של שליש משווי הרכב".

המבקשת בענייננו מודה, כי מטרת בקשתה היא למכור את הרכב ולהשתמש בכספי תמורתו. היענות לבקשתה של המבקשת במקרה שלפנינו, משמעה פגיעה בפקדון שנועד להבטחת מעצר הבית, ומנגד הצעתה של המבקשת להפקדת ערבות נוספת גם היא אין בה כדי לרפא פגם זה. בית-המשפט אמר את דברו בהחלטותיו הקודמות ואינני רואה מקום לסטות מהן. אם תציע המבקשת בטחונות מתאימים אחרים או פדיון הרכב שלא באמצעות ערבות קיימת או באמצעות ערבות נוספת אשר גובהה לא ברור, יהיה מקום לדון בכך. כל עוד המבקשת אינה מציעה ערבויות חלופיות לאלה שנקבעו על-ידי בית-המשפט בהחלטותיו הקודמות, אין מקום להיענות לבקשתה.

לאור האמור דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום ה באב תשס"ה (10 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.