החלטה בתיק בש 4765/07

ערר על החלטת בית משפט  השלום בקריות (כבוד השופטת לאופר-חסון) מיום 24.12.07, לפיה דחה בימ"ש קמא את בקשת העורר לשחררו לחלופת מעצר.

1.         בכתב אישום, אשר הוגש כנגד העורר, בת.פ. 1127/07 בבית משפט השלום בקריות, הואשם העורר בכך שהחזיק שני סכינים, שלא כדין.

העורר מודה שהוא החזיק בסכינים, אולם טוען שהחזיק בהם למטרה כשירה וכן טוען הוא, כי הסכין, בעל שני הלהבים, אינו מסוגל לחתוך.

2.         בימ"ש קמא, בהחלטתו מיום 26.11.07, החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו בקבעו, כי קמה עילה למעצרו של העורר עקב מסוכנותו ודחה את חלופת המעצר, אשר הוצעה ע"י העורר - שחרורו לבית הוריו, בפיקוחם, בקבעו כי לא ניתן ליתן אמון בעורר וכי לא יהא בפיקוח הוריו כדי להרתיעו מלבצע עבירות נוספות.

3.         העורר לא השלים עם החלטה זו וביום 2.12.07 הגיש בקשה לעיון חוזר, תוך שהוא מציע חלופת מעצר אחרת - בבית דודתו אשר בשפרעם, הנמצא במרחק של כ- 2 ק"מ מבית הוריו בפיקוח דודתו ואשתו.

גם הפעם דחה בימ"ש קמא את חלופת המעצר המוצעת וזאת - לאחר שראה את המפקחות המוצעות ולא מצא כי יהא בפיקוחן משום תחליף מעצר מספק.

4.         העורר מודה באחזקת הסכינים, אולם טוען שהוא החזיקם למטרה כשירה.

הסכינים נמצאו ברכבו של העורר, במגירה מתחת להגה. במגירה זו נמצאו 4 סכינים, אולם כתב האישום הוגש כנגד שני סכינים בלבד.

אומר מייד, כי אין בטענת ב"כ העורר, לפיה הסכין בעל שני הלהבים אינו מסוגל לחתוך ולא כלום, שכן, על פי הגדרת "סכין" בסעיף 184 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, "סכין" הוא " כלי בעל להב או כלי אחר שסוגל לדקור או לחתוך". די איפוא, בכך שסכין מסוגל לדקור, כדי שיענה על ההגדרה.

הסכינים הוצגו בפני ואין כל ספק שהסכין בעל שני הלהבים מסוגל לדקור.

העורר טען בחקירתו במשטרה, שהוא משתמש בסכינים (אשר הוצגו בפניו בעת חקירתו הראשונה מיום 14.11.07), "בתור כלים לאוטו" וכן כי הוא משתמש בהם "ככלי עבודה" וטען כי לא ידע שהחזקתם אינה חוקית.

5.         סבורתני, כי הראיות כנגד העורר, לרבות המיקום ברכב בו הוחזקו הסכינים ומראה הסכינים, אינם עולים בקנה אחד עם הסבריו של העורר לגבי סיבות החזקתם וכי יש בראיות כנגד העורר כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה.  

לעורר, יליד 13.2.80, עבר פלילי, הכולל עבירות רכוש ועבירות אלימות לרבות עבירת של סחיטה באיומים וכן עבירה של החזקת סכין, בגינה הורשע רק ביום 16.10.07 ונדון לשלושה חודשי מאסר, לריצוי בעבודות שירות וכן ל- 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. מאסר על תנאי זה הינו, כמובן, בר הפעלה.

בנסיבות אלה קם, אכן, חשש, שהעורר יסכן את בטחון הציבור ולפיכך קמה עילת מעצר על פי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

עם זאת, אין חולק, שחובה על ביהמ"ש לבחון אם ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת מעצר, אשר פגיעתה בחרותו של העורר פחותה - בש"פ 4314/97 מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה; בש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ' אייל מלכא; ב"ש (נצרת) 2901/07 - מדינת ישראל נ' רפאת בן עבדאל רחמן אסעד.

6.         ב"כ העורר טוען שיש לשחרר את העורר לחלופת עצר ומפנה אל מספר החלטות, תוך שהוא טוען כי הנאשמים בהם שוחררו, למרות שמדובר בעבירות חמורות יותר, ואסקור אותם בקצרה.

בבש"פ 2453/05 - מחמוד חטיב נ' מדינת ישראל,  אמנם היה מדובר בעבירות חמורות יותר, אולם העורר היה צעיר כבן עשרים שזו היתה מעידתו הראשונה. כמו כן, תסקיר המעצר המליץ על שחרורו ואף נקבע, כי שהותו של העורר בתנאי מעצר עלולה לסכנו מפאת חשיפתו לסביבה עבריינית.  לאור כך הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי לשם בחינת חלופת מעצר.

בבש"פ 6657/07 - מוחמד מוסטפא נ' מדינת ישראל, לא הובאו פרטים בדבר עברו של העורר, כך שלא ניתן להקיש ממנו לענייננו, בו לעורר (למרות גילו הצעיר), עבר רלבנטי לענייננו, לרבות מאסר על תנאי שמגזר עליו זה עתה, דבר המצביע על מסוכנותו.

בבש"פ 6402/07 - רפאל דהן נ' מדינת ישראל, קבע ביהמ"ש, כי קיים כרסום בראיות כנגד העורר בנוגע לעבירות המיוחסות לו, למעט העבירה של החזקת סכין. בנסיבות אלה אמנם החוזר הענין אל ביהמ"ש המחוזי על מנת שיבחון חלופת מעצר, אולם מדובר היה בחלופה, עליה המליץ שירות המבחן ושהינה שהות העורר בקהילה טיפולית סגורה.